לבוש מרדכי בבא קמא כט

שיגיפוהו כיון דלדברינו כל פעם שנוגח הוא מחמת זה שהרגילוהו. ע"כ דאנחנו מעצמנו לא נוכל לדרוש כי יגוף ולא שיגיפוהו. דכי יגח משמע בכונה ובמתכוון מעצמו ומחמת רצונו והיכא שהגיחוהו אין הנגיחה מכונתו ורצונו. אבל כי יגוף אין הכונה שנגף במתכוון דכי יגוף קאי רק על מעשה הנגיפה לא על רצונו ומעשה הנגיפה אף שהרגילוהו לזה אעפ"כ המעשה עושה השור משו"ה משלם השור חצי נזק ורק מועד לא יוכל להעשות דלגבי מועד בעי שור נגח היינו שנוגח מרצונו וכונתו. והנה לפי"ז יקשה מאי קאמר בגמ' מ"ש גבי אדם דכתיב כי יגח ומ"ש גבי בהמה דכתיב כי יגוף הא ע"כ כתב קרא כי יגוף גבי בהמה לחייב חצי נזק אף אם הגיחוהו דאילו הוי כתב קרא כי יגח גבי בהמה הוי פטרינן שור האיצטדין אפילו מחצי נזק דהוי דרשינן כי יגח ולא שיגיחוהו וגבי אדם ע"כ כתב קרא כי יגח לפטור שור האיצטדין ממיתה ואלו הי' כתב גבי אדם כי יגוף היינו מחייבין גם שור האיצטדין שהרי ע"כ מכי יגוף לא נוכל למעט היכא שהגיפוהו. ויש לומר דהא דאמרינן כי יגח ולא שיגיחוהו אין הכונה שהכתוב בא למעט היכא שהגיחוהו שהוא פטור דמנא לן דקרא בא למעט דלמא קרא לגופו אצטריך לאשמעינן דיני נוגח שנוגח מעצמו. דאילו הי' כתוב קרא כי יגוף הוי אמינא דבנגח אף בפעם הראשון ישלם כפר או דלא בעינא כ"ג או דלא בעינן והועד בבעליו. ואדרבה הוי דיקינן מדלא כתוב כי יגח ע"כ דבנגיחה יש דינים אחרים. ע"כ דזה אין ראי' מדכתב נגיחה בא למעט היכא שהגיפוהו. אלא הכונה כך כי יגח כתוב בקרא אבל הגיחוהו לא כתוב בקרא וממילא לא נוכל למילף הגיחוהו היכא דנגח מעצמו דכיון דחיוב מיתה להשור דכתוב בקרא מיירי היכא שנגח מעצמו מנא לן לחייב היכא שנגח ע"י שהרגילוהו. ולפי"ז שפיר פריך בגמ' מ"ש גבי בהמה דכתיב כי יגוף דגבי נזקין אם הי' כתוב כי יגח היינו מחייבין שור האיצטדין על נזקין דמה שנוגח ע"י כח האדם לא גרע הכח של האדם מכח אחר מעורב בו דחייב וכמו דאמרינן דילפינן צד השוה מבור ואש. ה"נ היכא שהשור נגח ע"י כח האדם אף אם לא הי' כתוב בקרא דבקרא הי' כתוב גם גבי בהמה כי יגח כיון דכי יגח לא הוי מיעוט רק גבי מיתת השור דמחייבין את השור על זה שנגח בכונה ואם נגח שלא בכונה פטור. א"כ יש סברא טובה לחלק דהיכא דנגח ע"י שהגיחוהו שהוא כמעושה אמאי נחייבו מיתה הא הוי כשלא בכונה אבל גבי נזקין כיון דחייב רחמנא אף בכח אחר מעורב בו א"כ אפילו הי' כתוב בקרא כי יגח הוי ילפינן היכא דהגיחוהו מקרן ואש. ועיין בדברינו לקמן גבי סוגיא דצרורות דאף דילפינן מאש אעפ"כ מחייבין על טמון ודו"ק

אלא דיש עדנה להשיב ע"ז שתירצנו דמשו"ה פריך מ"ש גבי בהמה דכתיב כי יגוף ולא קשה מאי שהקשינו הא ע"כ כתב קרא כי יגוף דאלו הי' כתב כי יגח היינו פוטרין שור האיצטדין מחצי נזק דהוי אמינא כי יגח ולא שיגיחוהו ותירצנו כיון דלא הוי מיעוט אף אם הי' כתוב בקרא כי יגח הוי ילפינן דמחויב בנגח ע"י שהגיחוהו מכח אחר מעורב בו. הנה לקמן אמרינן אמר רבא וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו לבד מקרן משום דאיכא למפרך מה להנך שכן מועדין מתחלתן. ועיין שם בתוס' דאין הכונה לפטור תם משום שאינו מועד עדנה דא"כ הרי זה הוא שמסיק אח"כ אלא למאי הלכתא כתבינהו להלכותיהן קרן לחלק בין תמה למועדת. ע"כ דהכי פירושו מה להנך שכן מועדין מתחלתן. וא"כ משו"ה מחייבי אבל קרן כיון דמתחלתו אין מועד א"כ נוכל לומר דאף היכא שנעשה שע"י סיבה הועד לדבר זה ג"כ לא יתחייב דכיון דקרן בעצם הוי דבר שאינו מצוי נוכל לומר דעל דבר שאינו מצוי ואין דרכן להזיק אף שעתה שהועד דרכו להזיק כיון דעיקר הדבר הוי דבר שאין דרכו להזיק לא נוכל לילף מינייהו. וא"כ איך אמרינן דאילו הי' כתוב בקרא כי יגח הוי ילפינן היכא שהגיחוהו דמחויב מטעם כח אחר מעורב בו מנא לן זה דילמא בקרן דאין מועדין מתחלתן ואין דרכן להזיק אף שע"י סיבה נעשה דרכו. לא חייב רחמנא על כח אחר מעורב דדוקא בדברים שמועדין מתחלתן חייב רחמנא על כח אחר מעורב בו וא"כ אלו כתב קרא כי יגח לא היינו מחייבין שור האיצטדין חצי נזק דלא הינו יכולין למילף מבינייהו וע"כ כתב בקרא כי יגוף לחייב שור האיצטדין חצי נזק ומאי פריך מ"ש גבי בהמה דכתיב כי יגוף אכן לפי שאמר שם דלמ"ד קרן עדיפא שכן כונתו להזיק. וא"כ אף קרן אתיא מבינייהו שפיר פריך דא"כ אפילו הי' כתוב גבי בהמה כי יגח הוי ילפינן היכא שהגיחוהו מבינייהו דלא גרע מכח אחר מעורב בו ומכש"כ היכא דכונתו להזיק היינו בקרן דמחויב כח אחר מעורב בו שהרי אדרבא קרן עדיפא. ולפי"ז יתישב שפיר מאי דרב זביד קאמר שאם נגח שלש בהמות הוי מועד גם לאדם והקשה תוס' דהא קשיא עליו הא דמ"ש גבי בהמה כתיב כי יגוף ומ"ש גבי אדם כתיב כי יגח ע"כ אשמעינן קרא דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם וכתבו התוס' דשמא חזר בו רב זביד. אכן לפי הנ"ל לא נצטרך לכל זה. דהנה רב זביד יסבור דקרן לא אתיא מבינייהו. דמה להנך שכן מועדין מתחלתן. וא"כ אלו הי' כתוב בקרא כי יגח היינו פוטרין שור האיצטדין מחצי נזק דהוי אמינא דוקא היכא שנגח מעצמו חייבו התורה ולא היכא שהגיחוה דגבי קרן דאין מועדין מתחלתן לא חייב רחמנא בכח אחר מעורב בו. וא"כ ע"כ כתיב בקרא כי יגוף לחייב שור האיצטדין חצי נזק. ואין לנו ראי' למילף דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם. משו"ה פסק דמועד לבהמה הוי מועד לאדם. אבל סוגיא זו אזלא אליבא דרב פפא שהרי רב פפא הוא שאמר יש מהן כיוצא בהן כו'. והתוס' פירשו בשם ר"ת דהא דאמרינן ולמ"ד אדרבה קרן עדיפא שכן כונתו להזיק היינו רב פפא ס"ל הכי דס"ל פלגא נזקא ממונא שדרכו להזיק ולא קיימי בחזקת שימור. וא"כ אליבא דרב פפא אלו הי' כתוב בקרא כי יגח הוי מחייבין שור האיצטדין אף שהגיחוהו הא לא גרע מכח אחר מעורב בו ולדידי' הא ילפינן קרן מבינייהו משו"ה אליבא דרב פפא שפיר פריך מ"ש גבי בהמה דכתיב כי יגוף ומ"ש גבי אדם דכתיב כי יגח. וע"כ לדידי' אשמעינן קרא דמועד לבהמה לא הוי מועד לאדם. נמצא דמיושב שפיר מה שלא פסק הרמב"ם כסוגיא זו רק כרב זביד דמועד לבהמה הוי מועד לאדם שהרי גם הוא פסק פלגא נזקא קנסא. וא"כ לדידי' קרן לא יליף מבינייהו. וא"כ ע"כ כתיב בקרא כי יגוף ולא כי יגח לחייב שור האיצטדין חצי נזק דמבינייהו לא הוי יליף דמה להנך שכן מועדין מתחלתן משו"ה פסק דאם נגח שלש בהמות הוי מועד גם לאדם היינו בנגח שלשה מיני בהמות

סימן ב

יתבאר אם הודה בב"ד זה ובב"ד השני כפר בקנס. אם יכולין הב"ד השני לחייבו

דף ה עדים זוממין דממונא הוא לתני סבר לה כר' עקיבא דאמר אין משלמין ע"פ עצמן. כתב הקצוה"ח בסימן ש"נ ס"ק ב' ז"ל כתב הטור ז"ל גנב שור של שותפין וטבחו או מכרו והודה לאחד מהן וכפר לשני ואח"כ באו עדים שטבח ומכר משלם לזה שכפר חמשה חצאי בקר. וכתב הב"ח ופירוש רבינו דמיירי בהודה לאחד מהן כשתובעו בב"ד וכפר לשני כשתובעו בב"ד אחר דאל"כ לא יתחייב לשני דמסתמא כיון דהודה לאחד מן השותפין כאלו הודה גם לשני כו' ואחי הרב המופלג תמה בזה על דברי הב"ח דמה בכך שכפר בב"ד אחר כיון שכבר הודה ואיפטר, בבי דינא קמא ואטו הודה בקנס בהודאה כראוי לפני ב"ד ואח"כ תובעו בב"ד אחר וכפר בו יהי' חייב זה לא נשמע כיון דהודה הודה ע"כ ונראין דברי ב"ח ואין בזה תימא והוא דמצינו בש"ס רפ"ק דב"ק ודמכות לר"ע דס"ל עדים זוממין קנסא ואם הודה בב"ד ואמרו הוזמנו בב"ד פטורין ע"ש וכיון דהוזמו בב"ד כבר ע"פ עדים כשרים והיכא דבאו עדים ואח"כ מודה ודאי חייב אליבא דכולא עלמא. וא"כ