לבוש מרדכי בבא קמא רב

א"ר שמי נשמעינה מן הדא הרי שבא בעה"ב ומצאו עומד בתוך שלו אמר לו לקוט לך מן היפות האלו אם היו יפים אין חושש משום גזל ואם לאו חושש משום גזל ואם היה לוקט ונותן לו בין כך ובין כך אינו חושש משום גזל. אית לך מימר למפרע נעשית תרומה לא מכאן ולהבא אוף הכא מכאן ולהבא נעשית תרומה עכ"ל הירושלמי

ולכאורה קשה טובא במאי פסיקא להירושלמי דכאן בתרם שלא מדעת דוקא מכאן ולהבא תרומה ולא למפרע דלמא הכא נמי למפרע תרומה כמו שנתבאר דעת הבבלי דבאמת למפרע תרומה

ועוד לכאורה הא גבי קטן יותר מסתבר דרק להבא נעשית תרומה ולא למפרע דהא גבי קטן הוי תרתי לריעותא חדא דקטן ועוד שלא מדעת בעה"ב תרם והכא רק חדא לריעותא דתרם שלא מדעת ואיך פשיט קטן מתורם שלא מדעת

ונראה דלכך פסיקא להירושלמי גבי תורם שלא מדעת דרק מכאן ולהבא תרומה ולא פסיקא ליה גבי קטן משום דגבי קטן איירי בבן הבעה"ב דהוי סתמא כמו עשה שליח כמו שמשמע מלשון המשנה שבת (פרק ב"מ דף ל"ד) עשרתם ולא משמע שעשאן שליח מקודם אלא ע"כ דבן אצל אביו הוי כמו עשאו שליח בהדיא רק אפשר דלא סמכה דעתו עד שיראה בעיניו וכמו בכל השלוחין אם בטל עד שלא תרם אין תרומתו תרומה אף שעשה שליח כמו כן גבי קטן לא נעשה תרומה עד שיראה ויסכים על ידו וכל זמן שלא הסכים יכול למחות (ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר בפסחים באשה שיכולה למחות לענין פסח אבל כ"ז שלא מחתה נעשה הבעל שלוחה). ועוד אפשר אבא לגבי ברא לא שייך ניחא לו למעבד מצוה בנפשו לכן הוי בנו כמו שעשאו שליח בפירוש. ושפיר מיבעי להירושלמי כיון דמתחלה עשה שליח רק אח"כ בעינן להסכם בעה"ב אם הסכים שענה אמן אם נעשית תרומה למפרע או לאחר הסכם מכאן ולהבא ופשיט הירושלמי מתורם על אינו שלו שלא ברשות דהוי רק מכאן ולהבא אף דשייך לברירה שהוברר הדבר שמתחלה היה רוצה אבל גבי קטן הוא גילוי מלתא כמו דאמר ר' יוחנן (עירובין ל"ו) וכבר בא חכם. ומ"מ פשיט הירושלמי כיון דחשיב במשנה כחדא. כמו הכא רק מכאן ולהבא כמו כן גבי קטן רק מכאן ולהבא ולא למפרע. ולפ"ז נשמע גם לנ"ד דהקטן בן בעה"ב הוי כמו שעשאו שליח בפירוש ושאני מתרומה דכתיב ונחשב כמו שיתבאר אבל בנ"ד אפשר מעשה הקטן מעשה וקניית העכו"ם קנין גמור מן התורה

לז) שוב אמרתי עוד לדעת הירושלמי ג"כ דאמר מכאן ולהבא דוקא תרומה ולא למפרע אפשר דבנ"ד גם למפרע קנין העכו"ם קנין גמור ואפשר לא פליגי גם הירושלמי והבבלי כלל ותלוי באשלי רברבי דהנה איתא בחולין (דף י"ג) דקטן יש לו מעשה ואפילו מדאורייתא. אין להם מחשבה אפי' מדרבנן. מחשבתו נכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו. מדרבנן יש לו יע"ש כל הסוגיא בפרש"י ותוס' ד"ה ותיבעי לו מעשה ומביא התוס' הירושלמי גבי חמשה לא יתרמו ואם תרמו אין תרומתן תרומה חרש שוטה וקטן ופריך ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן דתנינן תמן העלם חרש שוטה וקטן כו' וקצת תימא כו' ומתרץ שם ונחשב לכם תרומתכם את שכתב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ושאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו. פירוש כיון שעיקר תרומה במחשבה וקטן אין לו מחשבה לא מסתבר שיוכיח המעשה על מחשבתו. והדר פריך ר' יוסי קומי דשמואל והרי גיטין שאין כתוב בו מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו דתנינא הכל כשרים לכתוב את הגט ואפי' חשו"ק ואמר רב הונא והוא שיש פקח עומד על גביו כו' ומתרץ תמן זה כותב וזה מגרש (ר"ל אבל גבי הכשר הוא המעלה והוא החושב) הכא הוא החושב הוא התורם עכ"ל הירושלמי ר"ל דקושיית ר' יוסי דכאן גבי תרומה ל"ל טעם משום דכתיב ונחשב וכדכתב התוס' פירושי' כיון שעיקר תרומה במחשבה. ולכן מסיים הירושלמי הכא הוא החושב והוא התורם ע"כ צריכין לטעם דשאני תרומה דכתיב בהדיא ונחשב ובאמת למ"ד דלא יליף מונחשב למעוטי קטן כמו שכתב התוס' בעצמו שם בשם הירושלמי דממעטינן קטן מתרומה מאיש. ובירושלמי (פרק י"ג דיבמות) אמר ר' אבין כהנא בשם הילא טעמא דקטן אסור לתרום מולא תשא עליו חטא את שהוא בנשיאת עון תורם את שאינו בנשיאת עון אינו תורם באמת שוה הכשר לתרומה. אבל ר' יוסי (ומשמע דהוא אמורא או ר' יוסי או רב יוסף) לטעמי' דאמר שם בירושלמי דיבמות ר' יוסי בשם ר' הילא דממטינן קטן מתרום דכתיב ונחשב לכם והרמותם (במדבר י"ח) את שכתוב בו מחשבה תורם ואת שאין כתוב בו מחשבה אין תורם ופירש הפני משה וז"ל ד"ה וקאמר ר' יוסי בשם רבי הילא דהיינו טעמא מדכתיב ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה שיש לו מחשבה לאפוקי קטן דאין לו מחשבה וכדתנן (פ"ג דמכשירין) חשו"ק יש להם מעשה ואין להם מחשבה עכ"ל לכן ר' יוסי קומי דשמואל שפיר מסיים הכא הוא החושב הוא התורם ואמאי אין מוכיח מעשה שלהן על מחשבתן ע"כ משום דילפינן מונחשב וכמו דמתרץ בירושלמי. ולכאורה אין מקום לקושית התוס' ותימא לר"י כו' כמו שנתבאר דר' יוסי קומי שמואל לשיטתו ר' יוסי בשם ר' הילא (ועיין ב"מ ע"א ד"ה קטן ל"ל שליחות ובקידושין מ"ב ד"ה והא ובקצוה"ח סימן קפ"ח ה"ק ג') דממעט קטן מן ונחשב. היוצא מזה דיש נ"מ בין מ"ד דממעט קטן מן ונחשב ובין מ"ד דממעט קטן מלא תשא עליו חטא לענין מחשבתו נכרת מתוך מעשיו דלמ"ד מן ונחשב לא אמרינן גבי תרומה מחשבתו נכרת מתוך מעשיו ולמ"ד מן ולא תשא עליו חטא דמי תרומה להכשר והיכי דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו תרומתו תרומה:

לח) ומעתה נוכל לומר גם לענין זה נ"מ בין מ"ד דילפינן מן ונחשב כיון דעיקר תרומה הוא במחשבה לא אמרינן גם ק איגלאי מילתא למפרע וכמו שנתבאר לאביי דלמקני קנין לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע אבל היכא דהוי רק סילוק רשות דתלי בכוונת דעתו אמרינן איגלאי מילתא למפרע א"כ היכי דאמר כלך אצל יפות לא מהני רק מכאן ולהבא כיון דגבי תרומה העיקר הוא המחשבה והוא כמו בשארי דברים המעשה וגבי מעשה לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע. אבל למאן דיליף מן ולא תשא עליו חטא או מן איש ומשמעות הבבלי בנדה מ"ו ג"כ הכי שפיר הוי תרומה כמו שארי דברים ואמרינן איגלאי מילתא למפרע. ורבא אליבא דאביי נוכל לומר דיליף מן ונחשב לכן מוקי בשוי שליח ואז הוי תרומה למפרע אבל בלא שוי שליח הוא תרומה רק מכאן ולהבא אם כן שפיר אינו מביא הרמב"ם הא דרק תרומה מכאן ולהבא דפסק כבבלי וכמ"ד בירושלמי דלא. ילפינן מונחשב אם כן אף למפרע תרומה אפי' לאביי כמו שנתבאר ובתרומה דאורייתא עדיין צ"ע בזה אבל בתרומה דרבנן נראה דשפיר הוי תרומה למפרע להלכה

לט) אכן ע"פ האמור דנוכל לומר נ"מ בין תרומה לשארי דברים זכינו לדון בנ"ד ובחמץ קודם זמן האסור דהם דמי לשאר דברים גם להירושלמי אמרינן איגלאי מילתא למפרע וקנית העכו"ם שלא מדעת הוי קנין גמור למפרע ומה"ת כמו שנתבאר

מ) אכן ע"פ האמור נוכל לומר גם כן לדעת הירושלמי לענין קדושין אם לא מחמת כסופא כגון שהיה