לבוש מרדכי בבא קמא יח

התורה ויבנה וחכמיו היא כבוד כל בית ישראל. וכי הצילו את ישראל בהצלת יבנה. אך על ישראל לעבוד מעתה העבודה לכרם יבנה. לנטוע נטעים מכרם יבנה בכל העולם. ובמה יעשו ככה בכבוד אכסניא של תורה. כי המחזיק בידי לומדי תורה הוא בונה את בית ישראל. והוא יקרא בניך בן לכלל ישראל. ע"כ פתחו קודם כל ודרשו בכבוד אכסניא של תורה ע"י האכסניא שמכבדים ומחזיקים. את התלמידי חכמים בכבוד וברצון בזה יבנו בית ישראל בזה תלוי כל קיום התורה וזה הוא כבוד התורה שאפילו דיחיד שקול כתלמוד תורה דרבים. ומכש"כ כבוד תורה דרבים וחיזוק התורה דרבים. כי מקומות התורה הם הסוללות והצריחות לדת ישראל ולעם ישראל. וממתיבתא דיבנה וכן בכל דור מהמתיבתות תצא תורה לכל ישראל. וא"כ בודאי ראוי ונכון לדרוש בכבוד אכסניא של תורה קודם כל דבר כי בזה תלוי כל קיום ישראל

והנה איתא בתוס' (ב"ב כ"א) ד"ה כי מציון תצא תורה. דמשום זה הי' מושיבין הישיבות בירושלים לפי שהיו רואים קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה. הי' מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה. כדדרשינן בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד. לפי שהי' בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו. והי' רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה. הי' גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה עכ"ל התוס'. והנה אם בדורות ההמה בקשו תחבולות איך שיצורף ללימוד התורה יראת שמים. ועי"ז זה וזה מתקיים בידו. ובקשו עצות לזה ומשום זה בתחלה קבעו הישיבות אך ורק בירושלים ולא בכל ערי ישראל. יען כי שם לא יהי' ממה לשאוב יראת שמים כמו שהיו שואבים בציון מקום המקדש והכהנים. מה נענה אנחנו בדור זה איזה תחבולות ועצות עלינו לעשות. שביחד עם לימוד התורה יהי' ממה לשאוב יראת שמים. ואז ע"י יראת שמים זה וה יתקיים בידו. כי ע"י יראת שמים לא יחפוץ לילך לרעות בגנים אחרים וילמוד ושניהם כאחד יתלכדו ולא יתפרדו. ויראת שמים הוא דבר שנחוץ לזה עצות ותחבולות עד שאמרו חז"ל אטו יראה מילתא זוטרתי היא. ואמרו אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא. ואיך רחוקים אנחנו מידיעת איכות יראת ה' כי אם נבא לאיש אחד ונאמר לו תדע כי אין לך יראה מפני השם. הלא נדמה בעיניו כאילו קראינוהו רשע. וירגז על הכלימה באמרו איך לא אירא מפני ה'. אשר בידו להמית מיתת עולם הנני ירא ה' באמת. אך חז"ל הם ידעו כמה צריך האדם לירא מפני ה'. אמרו כי רק לגבי משה מילתא זוטרתי היא. אבל עד משה רבינו הוא דבר גדול וקשה מאד. וא"כ צריך לזה יגיעה רבה. אחרי כי היא יסוד התורה. איך יעשה האדם עצמו בן חורין ממצוה הזאת שהיא יסוד כל המצות. ומה נעמו בזה דברי מרן הגאון האמתי פאר הדור צדיק נשגב אוצר של יראת שמים כקש"ת מוה' ר' יצחק בלאזער שליט"א. מלפנים רב בעיר המלוכה בהעירו מדברי הגמ' (בקדושין ל"א) דאמר רב יוסף מריש ה"א מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות. עבידנא יומא טבא לרבנן. דהא לא מפקידנא ועבידנא השתא דשמעיא להא דאמר ר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן. ופירשו בתוס' דהטעם דמי שמצוה ועושה עדיף טפי לפי שדואג ומצער יותר פן יעבור. מי שאין מצווה יש לו פת בסלו. שאם ירצה יניח והנה מתחילה חשב רב יוסף. כי יותר יש סברא לתת שכר לשאינו מצווה. דהלא המצווה עושה מפני הצווי. ורק אח"כ חזר בו משום דר' חנינא. היינו מפני שהמצווה יש לו מורא פן יכשל ואשם א"כ היינו דוקא לאיש המפחד פן יעבור. אך האיש אשר לבו בריא. ורחוק הוא מהכלל ישראל דדייגי במצות. לו אין השכר של הצער. וממילא הוא גרוע משאינו מצווה. כי האינו מצווה עושה אע"פ שלא נצטווה. ובדידי' נשאר סברת רב יוסף כדמעיקרא דשאינו עדיף. נמצא דכשיש לאדם יראת שמים מלבד שתביאהו להרבה מצות. ולסור מן הרע עוד כל מצוה שיעשה יהי' שכרו גדול מאד כי יהי' מצוה ועושה. ועדיף ממי שאינו מצווה משא"כ אם אין לו היראה פן יעבור. הרי הוא גרוע ממי שאינו מצווה. והנה חז"ל עשו שיתלכדו ולא יתפרדו התורה והיראה כי בכל מקום בש"ס מפוזרים הרבה דברי מוסר המעוררים את האדם מתרדמתו אשר נסך עלי' היצר. הם יעירוהו לעבוד למען אושר הנצחי. אך כאשר בעוה"ר נתמעטו הלבבות וכשם שאין אנו מבינים אגרא דשמעתא סברא מתוך דברי הגמ' בעצמה. בלתי ע"י פלפול התמידים ודברי הראשונים והאחרונים. כן בדברי המוסר אשר בדברי רבותינו ז"ל כאשר קטנו המחות וקהו ההרגשים. אין אנו יכולין להורות ולהבין משנת יראת ה' אשר בתוך דברי חז"ל. ולא עוד אלא שקשה הוא יותר מדבר הלכה. שבדברי מוסרם הטוב. אשר עיקר הוא בנוי על ההרגש והבנת הלב. כי בכלל כל דברי המוסר ידועים וגלוים לכל בני אדם. ורק חסר לאדם הרגש הדברים שישובו הדברים שידעם אל לבו. וכאשר ביארו דברי הכתוב וידעת היום והשבת אל לבבך. היינו הדברים שגלוים וידועים לך תשובם אל לבבך. שיבאו הדברים חדרי לבבו. שיוציאו אח"כ פרי תנובה. היינו מהדיעה יבוא לידי מעשה. ואחרי אשר עיקר דברי מוסר הוא הרגש הדברים. ע"כ מדברי הגמ' בעצמה בשעת לימוד קשה עלינו להביא הדברים לידי השבה אל הלב. וע"כ האיר עינינו קדוש ה' מרן ר' ישראל סאלאנטער זצוק"ל. בעצתו לכל בית ישראל לקבוע שעה אחת ביום ללמוד דברי מוסר מתוך שפתי הראשונים והאחרונים אשר הרחיבו הדברים דברי רבותינו ז"ל. והספרים שערי תשובה חובת הלבבות ספר הישר לר"ת ומסלת ישרים. הם לנו להלכות היראה וחובות הלבבות חובת היראה חובת המדות טובות והסרת המדות הגרועות המושרשות בטבע האדם אשר מצווים אנחנו לשרש אחר פרה ראש ולענה הזה. הספרים לאלה הם לנו כספר הקצות והנתיבות בהלכה כן הם לנו בהלכות חובות הלבבות. וע"כ למד מרן ר' ישראל זצוק"ל לקבוע עת בכל יום ללימוד ספרי המוסר. ולהעמיק ולהתבונן בם כי הם חיי עולם ואינם נקנים אלא ע"י יגיעה. וכאשר הגאון הצדיק הגרי"ב שליט"א אמר במוסרו. הנה נחזה כי שלמה המלך ע"ה דמה את היצה"ר למלך גדול שבא על עיר קטנה. והנה על עיר קטנה די שיבא שר מאה שיכבשה. ומה גם בבא אלי' מלך גדול. ולא עוד שהמלך הזה לא הסתפק בכל המלחמה לבדו אלא שבנה מצודים גדולים וחרמים. ואם מלך גדול בנה מצודים גדולים על עיר קטנה. היתכן האיש החכם מלט את העיר בלי עצות ותחבולות. כן היתכן שבלי מעשה ויגיעה רבה תחבולות מלחמה ינצח האדם את האויב הנורא יצרו הגדול

ובזה בארתי מאמר חז"ל בסוכה (דף נ"ב) אשר אמרו כי לעתיד לבוא כשישחוט ה' את היצר צדיקים נדמה להם כהר. ויאמרו איך יכלנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים נדמה להם כחוט השערה. ויאמרו איך לא יכלנו לכבוש חוט השערה כזה. וכבר התפלאו על זה. כי הלא נראה שרשעים יש להם יותר תאוה לחטא מנטות הצדיק אל הרע. אכן הדברים כפשוטם הרשע אשר לא נסה מעולם ללחם מלחמת היצר ידמה בנפשו כי כח היצר קטן מאד. והוא יאמר אין רצוני לפרוש ממעשי אבל לוא רציתי לא הייתי צריך למוסר ועיון והעמקה. כיון שהיתי רוצה מיד הייתי עושה כל מה שברצוני כי הבחירה בידי. והמוסר אך למותר. אך מי שנסה לנצח את היצר הוא יודע כח אויבו הגדול.