לבוש מרדכי בבא קמא יז

כשבונים בית למלך בימי שלום. עאכו"כ המקבלים עליהם לבנות חומות לבירת המלכות. למען יהיו למחסה ולמצור מפני האויב. המקבלים לבנות סוללות וצריחות וההרים אשר יושפכו למען בצר עיר המלוכה. הלא המתרפה במלאכתו חבר הוא לאיש משחית וכבוגד בעמו וארצו יחשב. כי אם את מקומו שקבל עליו לבנות לא בצר כראוי הלא יכול האויב להבקיע דרך שם. והנה גם אנחנו עם בית ישראל בונים בית חומה לה'. לא בית של אבנים. לא הרים של עפר וסלעים. אך אנחנו נבנה את בית ישראל שהוא בית ה'. אשר שם ה' עליו נקרא. כל אחד המחנך את בניו או מחזיק אחרים ללמוד תורה. הרי הוא בונה את בית ישראל כל בן ובן הוא אבן וחומר לבית ישראל. לוא עבר חלילה דור אחד שלא הי' מחנך או מחזיק לומדי תורה ממילא חס ושלום הי' חרב כרם ה'. אך חלילה לנו כל דור ודור הוא בונה בית ה'. ואנחנו מצווים מהר סיני ושננתם לבניך לדבר בם. ולמדתם את בניכם. וכל אחד מישראל מקבל עליו עבודת ה' הזה לבנות בית לשמו שהוא לחנך את בניו, ולחזק לומדי תורה. והאיש העושה בזדון לא לבד שיענש על שלא עשה מלאכתו עוד הוא מביא רפיון בכל הכלל. כי כל אחד מישראל מקבל זה מזה, ופעולת אחד תפעול ברוח על אחיו, ואם בשעת שלו' כך בשעת חירום על אחת כמה וכמה. בעת אשר רוח סערה יצא מן הצפון הצפוני בלבו של אדם וסוערים על דת קדשינו. מלחמת החוץ ומלחמת הפנים הנוראה בעת כזה חוב על כל אחד לאזר שארית כחו, לעשות סוללות וצריחות לדת קדשינו להיות למחסה מפני החצים והבליסטריאות. חובה על כל אחד ללמד לבני יהודה קשת, היינו להשתיל בבני הנעורים התורה הקדושה והיראה הטהורה. בעת כזאת העומד מנגד ואינו עושה דבר בעד התורה הוא חבר לאיש משחית הוא בוגד בעמו ואלקיו. על זה אמרו חז"ל אל תקרא בניך. פירוש לא תקרא בשם בניך אלא לאלה שהם בוניך שהם עושים בשביל התורה שהם הם הבונים את כלל ישראל, כי ישראל ותורתו חד הוא ואין בנין זה בלא זה. אבל לאלה שאינם בונים את ישראל אל תקרא אותם בניך. הם אינם בנים לכלל ישראל, כי איך יקרא בן מי שאמו על ערש דוי והבן לא יפקדנה כלל, בן כזה הוא בן סורר ומורה אשר צריך להיות אכזרי עליו כעורב. לא לחשבו לבן. כן בן כזה של כלל ישראל שאינו עושה לבנות את בית ישראל שהוא חיזוק וקיום רוח התורה והדת בן כזה לא תקרא אותו בניך. אך התלמידי חכמים הם הבונים את ישראל. וכן המחזיקים בידי תלמידי חכמים וכאמרם (בברכות ל"ד) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לת"ח. ביאור הדבר כי אחרי אשר כל מלחמתינו הוא בשביל התורה. ואחרי אשר שמירת הדת היא חומתינו מעוזנו ומשגבנו. כמו בבנין חומה יצורף החומה מלבנים וחומר וכל אחד המביא לבנים וחומר הוא עסוק בבנין החומה. כן אחרי שחומותינו היא חומת הרוח רוח התשוקה להתורה ולהדת כל אחד המוסיף חומר לזה הוא הבונה בית ישראל שהוא בית ה'. ואחרי אשר ע"י שאחד משיא בתו לת"ח עי"ו יתרומם כבוד התורה, ועי"ז סבה שיחפצו בני הנעורים לשקוד על התורה כי הלא לנער קשה להבין. כי עיקר לימוד התורה לא בשביל השג חמודי העולם, אך למען להיות בן תורה. בן לה' אלהינו וכאמרם ז"ל בשבת (דף י') על הפסוק לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר הקב"ה למשה לך הודיע לישראל המתנה טובה שאני נותן להם ופירשו שם דהוי דבר שאין עתיד לאגלויי דמתן שכרה דשבת לא עבידא לאגלויי. וא"כ הלא גלה להם מתן שכר של שבת ובפסוק לא נרמז שגלה השכר, ואם נימא שמפורש בפסוק איך אמרינן בביצה דמתן שכר של שבת ניהן בצנעה. הלא התורה לא בסתר נתנה וכל אוה"ע יכלו לקראותה בכל לשון מעל האבנים שעליהם כתב יהושע התורה בשבעים לשון כמפורש בסוטה (ל"ב) אכן הדבר פשוט שאם נאמר לאחד עשה דבר זה למען תהי' אהוב ומכובד בעיני המלך אם הוא בר דעת לא ישאל מה יתן לי המלך, כן ישראל ידעו שכר מתן שבת, כי נאמר להם, שה' ממ"ה הקב"ה הוא מקדשם בשמירת השבת. והשומר שבת קדוש הוא אצל המלך. ישראל לא ישאלו מה יתן לנו ה'. מבינים המה כי זה הוא גופא השכר והתענוג הנצחי אשר עין לא ראתה להיות קדוש בעיני ה'. ואף כי אין לנו הרגשים להרגיש התענוג הזה. נבין בשכלנו כי בסור מעל האדם תאות החלד אז ירגיש טעם נעימות בימינך נצח. אך אוה"ע הם לא יבינו ערך התענוג הזה. להם נשאר מתן שכר שבת בצנעה. והם ישאלו מה יתן לנו המלך כשנהי' קדוש אצלו. כן לגדול אשר נפקחו עיניו. לו אין צריך לומר מה הוא התורה ומה שכרה הוא יודע כי רק ע"י לימוד התורה האדם דבוק בה' ב"ה. בזה תלוי הכל. זה אושר נצחי. אשר כל מנעמי החיים כאין נגד זה. אך על הנער הקטן נחוץ לעשות סבות ותחבולות גשמיות שירצה ללמוד תורה. והדבר הזה שהנער יחפוץ ללמוד לא דבר קטן הוא. אך כל כבוד בית ישראל ודגל נצחי נשען עליו. כי באין גדיים אין תישים אם הקטנים לא ילמדו והנערים לא ישקדו גדולים לא ימצאו. ע"כ המשיא בתו לת"ח שמרבה עי"ז כבוד התורה ומחבבה על לומדיו הקטנים עם הנערים. הוא בונה את בית ישראל הוא מוסיף חומר ולבנים לחומת הדת ותוה"ק. למען תוכל עמוד נגד החצים בהמלחמה הנוראה. ע"כ אמרו חז"ל כי כל הנביאים לא נתנבאו אלא בשביל משיא בתו לת"ח ועושה פרקמטי' לת"ח. שהם כלל המחזיקים בידי חכמים תומכי התורה. ולהיפך אלה המבזים תלמידי חכמים, ואלה האומרים מה בצע לנו מלמודם. אמרו חז"ל כי אין להם חלק לעוה"ב כי בבזותם תלמידי חכמים סותרים הם את בנין ישראל הם יורים בכלי תותח על רוח הישראלי. כי הנערים לא יחפצו ללמוד אחרי כי חכמת התורה בזוי'. והרי המבזה תלמיד חכם רודף את כלל ישראל וכמאמרם בשבת (קי"ט) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת. ואחד אמר לא חרבה ירושלים אלא על שביטלו תינוקות של בית רבן. ואחד אמר על שלא הוכיחו זה את זה. ואחד אמר לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים. ובוזים דבריו עד עלות חמת ה' בעמו. עד לאין מרפא. מאי לאין מרפא אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו. ולכאורה פליגי הנך אמוראי מפני מה חרב ירושלים וכל אחד יש לו לימוד מקרא. אכן לדברינו כולם בחדא מחתא מחתינהו, לא חרבה ירושלים אלא על שחללו השבת. אם יקשה לך ירושלים עיר הקדש איך באה למדרגה זו תדע כי זה יען כי התינוקות לא למדו תורה, ובאין גדיים אין תישים ובאין תורה אין שמירת הדת. ואם יקשה לך מפני מה לא עמדו בפרץ. יען כי לא הוכיחו זה את זה. ומפני מה בא כל זה כי ביזו תלמידי חכמים ממילא לא היו דבריהם נשמעים. ולא רצו התינוקות ללמוד, וחללו השבת. כי אין בור ירא חטא ועלתה חמת ה' עד לאין מרפא. כי כל המבזה ח"ח אין רפואה למכתו. כי כל עון שאדם עושה שנוגע אך לעצמו יכול לעשות תשובה אבל המחטיא הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואחרי כי המבזה ת"ח הוא מביא רפיון על רוח ישראל. הרי הוא חוטא להכלל ומחטיא הרבים. ואין סיפק בידו לעשות תשובה. אבל המכבד ת"ח הוא מזכה את הרבים. כי עי"ז יתרומם רוח התורה וזכות הרבים תלוי בו. וע"כ אמרו חז"ל כבוד תורה דיחיד חמור כתורה דרבים במגילה (דף ג'), יען כי בכבוד תורה דיחיד תלוי תלמוד תורה דרבים. וע"כ רבותינו כשנכנסו לכרם ביבנה הודיעו גלוי לכל. כי חומות ישראל הם מקומות