לבוש מרדכי בבא קמא קנה

נעשו דיינים ועדים ביחד אלא הכונה דאימתי אמרה התורה שלא יפסקו ב"ד הדין רק ע"פ קבלת עדות מקרא דועמדו שני האנשים לפני ה' דמזה ילפינן דאין עד נעשה דיין היינו דוקא היכא שאין יכולין לפסוק אלא ע"פ עדות אז אין פוסקין אלא ע"פ קבלת עדות אבל בראוהו ביום אין צריכין כלל לפסוק ע"פ עדים דיכולין לפסוק ע"פ הראי' מטעם לא תהא שמיעה גדולה מראי' דאם יכולין לפסוק ע"פ שמיעה מכש"כ ע"פ ראי' יכולין לפסוק וא"כ נעשו בשעת מעשה ב"ד בלא עדים. וכל זה אינו מועיל אלא בדיני ממונות דהתם לא בעינן סהדי אלא לשקרי היינו לידע אם המעשה היא אמת שהרי בממון הודאת בע"ד כמאה עדים א"כ הא דאמר רחמנא ע"פ שנים עדים יקום דבר היינו דבלא עדים לא ידעו ב"ד איך לפסוק א"כ היכא דראו יכולין לפסוק ע"פ ראיתם כיון שראוהו ביום יכולין להיות ב"ד בשעת מעשה. אבל בדי"נ הא דבעינן עדים היינו משום שאם המעשה הי' בלא עדים לא חל כלל חיוב המיתה או המלקות שהרי התם לא מהני הודאת הבע"ד וא"כ נוכל לפרש הא דאמר רחמנא ע"פ שנים עדים יקום דבר כפשוטו היינו דבלא עדים לא קם חיובא כמו דגבי קידושין בלא עדים לא חלו הקידושין כלל אף ששניהם מודים

ובזה ישבתי קושית התוס' בשבועות (דף ל"ד ע"א) ד"ה דאי אית ליה דאמרינן שם מנין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון ר"י הגלילי אומר הרי הוא אומר והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקימת בראי' בלי ידיעה ובידיעה בלא ראי' הכתוב מדבר אמר ליה רב פפא לאביי לימא רבי יוסי הגלילי לית ליה דרבי אחא דתניא רבי אחא אומר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו דאי אית ליה דרבי אחא בדיני נפשות נמי משכחת לה כרבי שמעון בן שטח דתניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו ומצאתי סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר אמרתי לו רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יומת המת והקשה בתוס' ד"ה דאי ז"ל משמע הכא דרבי אחא אית ליה אומדנא בדיני נפשות ותימא דבפרק אחד דיני ממונות (דף ל"ז) גבי כיצד מאיימין בדיני נפשות שמא תאמרו מאומד ראיתם ודייק בגמרא הא בדיני ממונות אמדינן כמאן כרבי אחא משמע דלא איירי רבי אחא בדיני נפשות עכ"ל התוס'. ונראה לי דהנה אמרינן במכות (דף ו' ע"ב) אמר רב נחמן עדות מיוחדת כשרה בדיני ממונות דכתיב לא יומת ע"פ עד אחד בדיני נפשות הוא דאין כשרה אבל בדיני ממונות כשרה והקשו שם בתוס' בד"ה בדיני נפשות וז"ל הקשה רבינו אברהם מאורליינש דהא קרובים נפקא לן דפסולין מלא יומתו אבות על בנים ודיני ממונות גמרינן מיני' דכתיב משפט אחד יהי' לכם א"כ הכא נמי נילף ממונות מנפשות להך מילתא דעדות מיוחדת עכ"ל התוס' ונראה לי לתרץ דלא קשה דהא דבעינן בדיני ממונות לא בעינן רק שהבי"ד ידעו המעשה אבל המעשה עצמה נגמרת אף בלא עדים כדילפינן מכי הוא זה דהודאת בעל דין כמאה עדים אף דהמעשה היתה בלא עדים אעפי"כ מחויב. א"כ בעינן רק שיעידו עדים בב"ד וא"כ מאי איכפת לן שבשעת הראי' הי' עדות מיוחדת עכ"פ עתה בבי"ד הרי נצטרף עדותם אבל בדיני נפשות דהתם בעינן עדים בשעת מעשה היינו דאם נעשה המעשה בלא עדים אף אם ברור לנו שכן הי' הדבר אעפ"כ לא נעשה החיוב כמו גבי קידושין שאע"פ ששניהם יודעים שקדשה מ"מ בלא עדים לא מהני ואינו כלום א"כ מאי מהני עדות מיוחדת שבב"ד יצטרפו מ"מ בשעת המעשה הי' בלא עדים וא"כ לא דמי דיני נפשות לדיני ממונות דבדיני ממונות לא אברי סהדי אלא לשקרי לגלויי מילתא. אבל בפסול קרובים אין טעם הפסול רק מפני שהיו פסולים בשעת הראי' שהרי גם בשעת הגדה פסולים הם א"כ ילפינן שפיר כמו שפסלה התורה קרובים לגבי דיני נפשות הכי נמי פסולין לדיני ממונות דלזה כתיב משפט אחד יהי' לכם דלגבי הגדה אין חילוק בין דיני נפשות לדיני ממונות

והנה לפי"ז הא דאמרינן שמאיימין על העדים בדיני נפשות ואומרים להם שמא מאומד ראיתם ופירש בברייתא כיצד מאומד אומר להם שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר אם כך ראיתם לא ראיתם כלום. וע"ז אמרינן בדיני נפשות הוא דלא אמדינן הא בדיני ממונות אמדינן כמאן כרבי אחא אין הכוונה דבדיני נפשות לא אזלינן בתר אומדנא ובדיני ממונות אזלינן בתר אומדנא דודאי בזה הוה אמרינן משפט אחד יהי' לכם. אלא הטעם הוא דכיון דבדיני נפשות אם לא היו עדים בשעת מעשה לא נתחייב מיתה ובעינן עדים לקיום החיוב כמו גבי קידושין אם כן אינו מועיל אומדנא שראו אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצו אחריו ומצאו סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר שהרי אימתי נולד האומדנא שהוא ההורג הרי נולד לאחר מעשה ההריגה נמצא דמעשה ההריגה היתה בלא עדים א"כ אף שברור לנו שודאי הרגו דאזלינן בתר אומדנא אבל כיון שהמעשה היתה בלא עדים אין עליו כלל חיוב מיתה שהרי לא נתחייב מיתה בלא עדים בשעת מעשה. אבל בממון דלא בעינן סהדי אלא לגלויי מילתא כיון דאזלינן בתר אומדנא א"כ יש הוכחה שזה השור או הגמל הרג משו"ה מחויב שהרי לא בעינן שיהיו עדים בשעת מעשה רק לגלויי מילתא בעינן סהדי וכיון דאזלינן בתר אומדנא הרי יש לנו גילוי מלתא דזה השור הרג. נמצא דלא קשה מאי דבגמ' שבועות הנ"ל קאמר נימא דלא כרבי אחא דאי כרבי אחא בדיני נפשות נמי משכחת לה ומייתי שם הא מעשה גופא דראו אחד שרץ אחר חבירו לחורבה דמשמע דבדיני נפשות נמי אזלינן בתר אומדנא דניחזי אנן איך רצו לומר שבדיני נפשות נמי יתחייבו עדים קרבן שבועה הא בעינן דוקא שהתובע ישביע כדילפינן (בדף ל"ה) מאם לו לא יגיד דוקא אם לתובע לא יגיד מחויב קרבן שבועה אבל לאחר לא וא"כ מאי שייך גבי דיני נפשות תובע וע"כ צריך לומר דגואל הדם מקרי תובע דרצה לומר דמיירי קרא היכא שגואל הדם השביען שיעידו לו שפלוני הרג את קרובו וא"כ ע"כ מיירי בתביעת גואל הדם. והנה הרמב"ם כתב (בפ"ו מהלכות רוצח ושמירת נפש הלכה ה') ז"ל וכן כל הרצחנין שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים וכתב הכ"מ דכונת הרמב"ם שכתב בעד אחד הכונה בעדות מיוחדת הרי דס"ל להרמב"ם דהא דעדות מיוחדת פסול בדיני נפשות אין הפסול אלא שבי"ד לא יוכלו להרוג ע"פ עדות מיוחדת אבל לענין זה שגואל הדם שהרג לא יהי' לו דמים גם עדות מיוחדת מועיל. והנה כפי שבארנו למעלה דפסול של עדות מיוחדת בדיני נפשות הוא משום דבעינן עדות בשעת מעשה ע"כ דלגבי גואל הדם לא בעינן עדים בשעת מעשה ובעינן רק לידע הדבר אם הרג דאם גם גבי גואל הדם הי' הדין שאם לא היו עדים בשעת מעשה לא יכול להרגו א"כ אמאי מועיל עדות מיוחדת הא לא הי' עדים בשעת מעשה ע"כ גבי גואל הדם לא בעינן עדים אלא לגלויי מילתא א"כ שפיר פריך בגמרא שם נימא רבי יוסי הגלילי לית ליה דרבי אחא דאזל בתר אומדנא דאי אית ליה דרבי אחא דאזל בתר אומדנא א"כ מאי קאמר דקרא דוהוא עד או ראה או ידע מיירי דוקא בתביעת ממון ואין עדים מחויבין להביא קרבן שבועה אלא בתביעת ממון הא בתביעת דיני נפשות נמי משכחת לה ידיעה בלא ראי' שאם תבעם גואל הדם בואו והעידו שראיתם שפלוני רץ אחר קרובי לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר, ועי"ז היינו ע"י עדות כזה אוכל להורגו כדין גואל הדם דלא בעי עדים בשעת מעשה אלא לגלויי מילתא וכיון דאזלינן בתר אומדנא א"כ כשתעידו אוכל להורגו, נהי דלבי"ד לא אוכל להביאו