לבוש מרדכי בבא קמא קנד

שאינו בעת חתימת השנים הרי דאמרינן דלאחר שחתמו אינו חותם עמהם. אף שעתה הוא כשר כיון שכבר נתבטל צירופו הראשון אלמא בעינן שיתועדו כולם יחד. ובאמת דברי הש"ך תמוהים לפע"ד דאדרבה משם לכאורה מוכח כדברי המכשירין דלא בעינן שבשעה שנתקיים בפניהם היינו בשעה שהעידו בפניהם על החתימות יהיו מצורפין שלשה ביחד. דאם נימא דבעינן שבשעה שמעידין לפניהם יהיו מצורפין שלשה ביחד א"כ מאי מהני שהעידו עליו עד שלא חתמו כיון דלדברי הרי"ף עד שלא העידו טליו שחזר בתשובה לא נעשה כשר להעיד. א"כ מאי מהני שבשעה שחתמו הי' כשר אבל הרי בשעה שהעידו לפניו הי' פסול. וא"כ בשעה שהעידו לא הי' צירוף שלשה. ע"כ מוכח מכאן אדרבה כדברי המכשירין דסבירא להו דבשעה שמעידין לפניהם לא בעינן צירוף שלשה. והא דאם העידו עליו שחזר בתשובה אחר שחתם פסול. נראה דהטעם דהנה הא דאמרינן דאין עד נעשה דיין פירש הרשב"א וכן הובא בתוס' בכמה מקומות משום קרא דועמדו שני האנשים פירוש דאמרה התורה שבי"ד יפסקו הדין ע"פ קבלת עדות שקבלו מהעדיות השנים שהעידו לפניהם נמצא דעד שמעיד אינו יכול בעצמו להיות דיין שהרי הוא בעצמו לא קבל עדות ואיך יהי' דיין אחרי שהוא לא קבל עדות. ולפי"ז הא דאמרינן דבמילתא דרבנן כמו בקיום שטרות עד נעשה דיין אין הכוונה שהעדים בשעה שמעידים הוי עדים ודיינים ביחד. אלא הכוונה הוא כן דהנה אמרינן עד מפי עד פסול אבל עדות שנחקרה בבי"ד יכולין להעיד היינו כיון דהועד בפני בי"ד נעשה גמר דין על זה שהמעשה הי' כך וא"כ יוכלו להעיד בבירור שהמעשה הי' כן משא"כ בעדות שלא נחקרה בבי"ד לא יוכלו להעיד שהמעשה הי' כן דמאין ידעו שהמעשה הי' כן כמו ששמעו מהעדים דדילמא לאו קושטא קאמרי. דכל זמן שלא העידו בבי"ד לא נפסק הדין שהעדים אומרים אמת שבדאורייתא בלי קבלת עדות לא נפסק הדין עדיין אבל בדרבנן עד נעשה דיין פירוש בדרבנן לא בעינן קבלת עדות. נמצא כששנים מעידין לפני אחד שהחתימות הללו הם של העדים הרי השלישי יודע שהאמת שהחתימות הללו הם של העדים שהרי בדרבנן אף בלא קבלת עדות בפני בי"ד יוכלו להאמין להעדים. דבדרבנן לא בעינן קבלת עדות ולא בעינן ועמדו שני האנשים. נמצא עתה אחר שהעידו השנים לפני אחד הרי עתה נעשו בי"ד שהרי יש כאן עתה שלשה יודעים שאמת היא שהחתימות הללו הם של העדים וא"כ נעשו עתה בי"ד אחר הגדה ויוכלו לפסוק שהחתימות הללו הם של העדים. אחרי שהם עתה בי"ד היינו שלשה יודעים שהחתימות הם של העדים ויוכלו לפסוק ע"פ ידיעתם אף בלא קבלת העדות דבדרבנן לא בעינן קבלת עדות. אבל עכ"פ אחר העדאה בעינן שיהיו בי"ד וכן כתב הסמ"ע (בס"ק ס') בשם הב"י דאפילו לסברת היש מי שמכשיר דסבירא ליה דבשעה שמעידין לפניהן לא בעינן שיהי' שלשה ביחד מ"מ צריכין להיות ביחד להודיע זה לזה ששלשתן שלשתן יודעים שהוא חתימת ידי עדים היינו שבזה שנתקבצו שלשה ביחד שיודעים שיש כאן חתימת עדים נעשו בי"ד ליפסוק גמר דין שהחתימות הללו הם של העדים וכשיחתמו אחרי כן על ההנפק יהי' חתימתם ראינו עדות שנחקרה בבי"ד. היינו בי"ד דסגי בקיום שטרות במילי דרבנן שנעשו בי"ד בידיעה לבד בלא קבלת העדות. אבל אלו לא היו שלשה מצורפין יחד נהי שכל אחד בפני עצמו יודע כיון ששמע מפי אחרים או ידיעה אחרת כיון שלא הי' בי"ד על זה הרי עדותם שיעידו על ההנפק שיודעים חתימת עדים לא יהי' ראינו עדות שנחקרה בבי"ד ועיקר קיום שטרות בעי בי"ד וא"כ שפיר אמרינן דשלשה שישבו לקיים השטר ובאו שנים וערערו על אחד מהן שהוא גזלן ובאו שנים אחרים והעידו שחזר בתשובה אחר שחתמו כבר השנים אין מעידין עליו וחותם שהרי הרי"ף והר"ח סבירא להו דפירשו כן בגמרא דגזלן כל זמן שלא הועד עליו בבי"ד שחזר בתשובה אף שחזר בתשובה פסול הוא עדיין. א"כ בשעה שהשנים חתמו לא הי' עדיין צירוף בי"ד יודעין שהחתימות הללו הם של העדים שהרי זה השלישי עדיין גזלן הי' וא"כ לא היו רק שנים וא"כ לא הוי חתימתם חתימת בי"ד ולא הוי ראינו עדות שנחקרה עדותן בבי"ד דכיון דלא היו שלשה כשרים ביחד שיודעים שחתימות הללו הם של העדים לא הוי בי"ד. אבל אם קודם שחתמו העידו עליו שחזר בתשובה אף שבשעה שהועד לפניו הי' פסול עכ"פ אפילו בשעה שהי' פסול הרי שמע שהחתימה הי' של העדים דאטו מפני שהוא פסול אין ידיעתו ידיעה שהחתימות הללו הם של העדים נמצא דתיכף כשהועד עליו שחזר בתשובה הרי עתה כשר הוא. וא"כ יש כאן עתה שלשה עדים יודעים חתימת העדים ונעשו עתה בי"ד ומה שלא היו בי"ד בשעה שהועד לפניהם לא איכפת לן שהרי בדרבנן עד נעשה דיין פירוש שנעשה בי"ד אף בלא קבלת עדות. וא"כ אדרבה מוכח מהכא כדברי המכשירין דלא בעינן שבשעה שהעידו לפניהם יהיו שלשה ביחד דאילו כדברי היש פוסלין הי' ליה להגמרא למימר דעד שלא העידו בפניהם מעידין עליו וחותם משהעידו לפניהם אין מעידין עליו וחותם ומדקתני עד שלא חתמו ע"כ דלא בעינן שבשעה שהעידו לפניהם יהיו שלשה ביחד

ובזה יש לפרש דברי השלטי גבורים (פ"ב דכתובות שהביא הש"ך שם בס"ק נ"ח) שכתב ז"ל ואני אומר שאף לאחר שכתבו וחתמו מעידין בפני ג' וחותם עמהם כב"ה כך היא שיטת ר"ח ז"ל וכן יכולין הדיינין לכתוב הקיום ולחתום בו אפילו עד שלא יעידו בפניהם ובלבד שלא יוציאו מתחת ידם עד שיעידו בפניהם כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל וכתב על זה הש"ך ז"ל ומה שכתב בסוף דבריו נכון הוא כיון דקיימא לן דלמיחזי כשקרא לא חיישינן והיו במותב תלתא בשעת החתימה אבל מה שכתב בתחלה ואני אומר לא נהירא לי שהוא כנגד כל הפוסקים ומשמעות הש"ס עכ"ד. והנה מה שכתב הש"ך להסכים לסוף דברי השלטי גבורים דיכולים לכתוב הקיום ולחתום בו אף עד שלא יעידו בפניהם מטעם שהיו במותב תלתא בשעת החתימה לא אבין מאי קאמר מאי מועיל מותב בי תלתא דלא ידעי כלום אטו עיקר הדבר הישיבה שישבו שלשה ביחד כיון שבעת שחתמו על השטר הא לא ידעו אם החתימות הם באמת של החתומים. והש"ך הא ס"ל דפסול כה"ג א"כ מאי מועיל שהיו שלשה ביחד הרי כל השלשה לא ידעו. אכן לדברינו פשוטים דברי השלטי גבורים בין בראשם בין בסופם בין לגבי שאף לאחר שכתבו וחתמו מעידין בפני ג' וחותם עמהן בין לענין מה שכתב שיכולין השלשה לחתום אפילו עד שיעידו בפניהן ובלבד שלא יצא מתחת ידן. והוא דכפי מה שבארנו גבי קיום שטרות דהוי דרבנן אין צריך קבלת עדות ועיקר בעינן רק שבעת החתימה יהיו כבר שלשה מצורפים יחד שידעו שהחתימות הם של אלה האנשים החתומים משום שבעינן שהגדתם יהי' ראינו עדות שנחקרה בבי"ד ואם לא היו שלשה ביחד הרי הגדתם לא הוי חתימת ב"ד והוי רק כעד מפי עד והש"ג ס"ל כהרי"ף בפרק שלישי דיבמות דכל זמן שלא יצא השטר מתחת ידי העדים לא הוי הגדה ואימתי נעשה הגדתם בשעה שמוציאין השטר מתחת ידם זהו הגדתם. וא"כ שפיר קאמר הש"ג דיכולים ג' לכתוב אף שלא ידעו ומכש"כ ב' היודעים והשלישי אינו יודע ורק שלא יוציאו השטר מתחת ידם א"כ לא הוי עדיין הגדה ואח"כ יועד לפניהם שאלו החתימות הם של העדים או השנים היודעים יעידו לפני השלישי וא"כ עתה אחרי שהעידו כבר הרי נעשה עתה בי"ד יודעים שהחתימות הם של העדים וכשמוציאין עתה השטר מתחת ידם שזהו הגדתם לדברי הרי"ף הרי הוי עתה עדותם ראינו עדות שנחקרה בבי"ד דעדותם היינו מה שמוציאין השטר מתחת ידם בכשרות היא אחרי שכבר הועד לפניהם שהחתימות הם של העדים

והנה הא דמועיל ראוהו ביום שיהי' עד נעשה דיין ג"כ אין הכונה שכשראוהו ביום כיון שיכולין אז להיות דיינים