לבוש מרדכי בבא קמא קמח

עכו"ם מועיל, גם בעיקר א"י כשקונה ישראל מעכו"ם קרקע לא הוי כיבוש וא"כ בעינן רק שיהי' הארצות שנתן ה' לאברהם והי' שייכים לישראל ביד ישראל. וא"כ גם סוריא כן

סימן לח

סוגיא דכל לגבי בעלה מחלה. ויתבאר אי היכא דמשועבד מדר' נתן אי מפני מחילה. ויתבאר אי שייך בכתובה שיעבודא דר"נ. ויתבאר הרבה דינים בשיעבודא דר"נ במקום חיובי התורה. ודיני מוחלת כתובתה לבעלה דאין מועיל מחיים. ורק לאחר מיתה מטעם סילוק

דף פט העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורים כו' ותזבין כתובתה בטובת הנאה ותתן לי' כו' אלא משום דשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל. אמרי זבוני זבין ותתן לי' ואי מחלה לגבי בעל תמחלה אמרי כל לגבי בעל ודאי מחלה לי' ואפסדיני' לההוא זבינא בידים לא אפסדינהי. וכי תימא זבינא ניהלי' לההוא דחבלה בי' בטובת הנאה. דאי מחלה לגבי בעל לא קא מפסיד דהשתא נמי לאו מידי קא יהבא לי' סוף סוף כל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטריחנן. והקשו דא"כ איך תוכל למחול הכתובה לבעלה הא נתחייב הבעל לההוא דחבלה בי'. מטעם שיעבודא דר"נ והיאך תוכל היא למחול אחרי שהבעל כבר מחויב להנחבל

וכתב ע"ז הש"ך ז"ל ולפענ"ד לא קשה מידי מהתם מטעמא אחריני דהתם מיד שחבלה בהאי משתעבד ליה הבעל מדר' נתן אלא דמ"מ פגיעתן רעה שאין יכול לגבות עד שתתאלמן או תתגרש ואי תמות היא ברישא יפסיד הנחבל דמי חבלתו. וגם כשתתאלמן או תתגרש לא יגבה רק דמי חבלתו ואי תמכור לו השתא הכתובה בטובת הנאה שירויח בזה כשתתאלמן או תתגרש שיגבה כל הכתובה יותר מדמי חבלתו נמצא הכתובה תהי' שלו ויגבה דמי חבלתו. והא לא תתחייב לו שוב כלום. וגם הבעל לא יהי' משועבד להאי מדר"נ דהא היא גופא לא משתעבדא לי' שהרי כבר פרעה לו דמי חבלתו בכתובתה שמכרה לו ואיך יהי' הבעל משועבד להאי מדר"נ. אלא שיהי' הבעל חייב לשלם כשתתאלמן או תתגרש מצד מה שקנה הכתובה ממנה וזה יכולה למחול. ושפיר קאמר התם דמחלה ליה. וכדשמואל דהא כשתמכור לו הכתובה בטובת הנאה הרי פרעה בזה להאי דחבלת בי'. ותו ליכא עלה שום חיוב תשלומין. ולא שייך כלל לדר' נתן כו' והילכך בהך דחבלה בי' כל כמה דלא מכרה כתובתה פגיעתה רעה שאין יכול לגבות דמי חבלות עד שתתאלמן או שתתגרש. ולפי זה כל כמה דלא מכרה כתובתה להאי דחבלה בי' לא תוכל למחול דכיון דעדיין לא פרעה לי' דמי חבולתו משתעבד ליה הבעל מדר' נתן. ואי תזבין ליה כתובתה אף אם ירויח שיקנה כתובתה בזול הא לאחר מכירה תוכל למחול הכתובה כן נ"ל, ובחנם נתחבטו הרמב"ן והריטב"א והר"ן בזה. כי לפענ"ד הדבר ברור כמ"ש ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו עכ"ל הש"ך ז"ל

אורם מלבד דהש"ך לא העלה ארוכה לפליאות הראשונים לענ"ד הש"ך אנהירינהו לעיינין שנבין קושית הראשונים דרק ע"י דברי הש"ך נוכל לרדת לעומק קושיתם, דלכאורה פליאה גדולה מאי הקשו הראשונים, איך תוכל למחול הכתובה לבעלה כיון דהבעל כבר נשתעבד להנחבל מדין דר"נ. נחזי אנן למאי היצטריך למכור כתובתה לי' בטובת הנאה הלא קודם הגירושין או מיתת הבעל לא יוכל הנחבל לגבות. ולאחר שתתאלמן או תתגרש. הלא בלא מכירה יגבה. וע"כ דהקושיא היא כך תמכור לו הכתובה בטובת הנאה. וא"כ ירויח שכשתתאלמן או תתגרש יגבה כל הכתובה יתר על דמי חבלתו. למשל אם החבלה הוא חמשים. אם לא היתה מוכרת הכתובה כשתתאלמן או תתגרש. לא הי' יכול לגבות רק חמשים כשיעור החבלה. וע"ז פריך תמכור כתובתה לההוא דחבלה בי'. וטובת הנאה הוא שבעד החמשים שמגיע לו דמי חבלה תמכור לו כל הכתובה. וא"כ כשתתאלמן או תתגרש. יגבה כל המאתים. וא"כ עיקר התקנה שתמכור הוא על זה שנוסף על דמי החבלה. וא"כ שפיר קאמר לגבי בעל ודאי מחלה. שהרי הסך מאה וחמשים יותר על החבלה. אין מגיע לו בתורת שעבודא דר' נתן שהרי בתורת שעבודא דר"נ מגיע לו מדבעל רק כשיעור החבלה. ומה שהכתובה יתר על החבלה מגיע לו רק בתורת מכירה שמכרה לו הכתובה. והוי רק מכירת שטרות ותוכל למחול. וא"כ נהי דשיעור החבלה לא תוכל למכור. אבל שיעור זה הא בלאו מכירה יוכל לגבות כשתתאלמן או תתגרש. ויתר על החבלה גם אם תמכור לו בטובת הנאה לא יוכל לגבות. דלגבי בעלה ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי שלא נרויח כלום לא מטריחינן. הגע בעצמך ראובן הי' נושה בשמעון חמשים. ושמעון בלוי מאתים, האם נימא דשמעון לא יוכל למחול ללוי כלום כיון דנשתעבד לראובן, בודאי דרק חמשים האחרונים לא יוכל למחול שסך כזה נשתעבד לוי לראובן מדין דר"נ. אבל עד חמשים היינו מאה וחמשים יוכל למחול. שאיך יוכל לוי להשתעבד לראובן יותר משנשתעבד שמעון לראובן. ה"נ נהי דשיעור החבלה לא תוכל למחול. אבל היותר על החבלה, דזה עיקר מה שרצונו להרויח בעד הנחבל זה תוכל למחול שהרי היתר הוא מטעם מכירה. וא"כ לכאורה צע"ק על הראשונים מאי הקשו

אכן לפי דברי הש"ך נבין עומק דבריהם הקדושים שהקשו איך אמרינן תזבין כתובתה לההוא דחבלה בי' בטובת הנאה, דאי מחלה לגבי בעלה לא מפסיד מידי. ואם נימא דשיעבודא דר"נ אין יכול למחול, א"כ איך קאמר לא מפסיד מידי הא מפסיד הרבה שכ"ז שלא מכרה לו הכתובה, הרי הבעל מחויב ליה כשיעור החבלה משעבודא דר"נ. וא"כ לא תוכל למחול כל הכתובה רק היתר על החבלה. אבל שיעור החבלה לא תוכל למחול שהרי נשתעבד הבעל כשיעור החבלה להנחבל, אבל אח"כ כשמכרה לו הכתובה בעד טובת הנאה הרי נפטרה עתה ממנו. וכיון שהיא אינה חייבת לו הרי גם הבעל אינו משועבד לו עתה כשהיא כבר נפטרה. כמו שביאר הש"ך וא"כ עתה הלא תוכל למחול כל הכתובה. א"כ איך קאמר תזבין לההוא דחבלה בי' דאי מחלה לגבי בעל ליכא פסידא הא יפסיד שתמחול גם כשיעור החבלה. בשלמא אם נימא דגם שיעבודא דר"נ יכולה למחול. שפיר קאמר דאי מחלה ליכא פסידה שהרי גם אם לא תמכור לו הכתובה בעד החבלה יכולה למחול. אבל אם נימא דשעבודא דר"נ אין יכולה למחול. א"כ יפסיד הרבה מה שתמכור לו ותמחול אח"כ. וא"כ אדרבה לפי דברי הש"ך נתחזקה קושית הראשונים

ונראה לי ליישב בהקדם דברי הרמב"ם שכתב (בפ"ג מהל' עבדים הט"ו) ז"ל ענק עבד עברי לעצמו ואין בע"ח גובה ממנו והקשה המשנה למלך דמדכתב הרמב"ם סתמא ואין ב"ח גובה ממנו משמע דאפילו שהוא ביד העבד אין בע"ת גובה ממנו. ותימא דבגמ' אמרינן דר"א דריש לו ולא לבע"ת מדסבירא לן בעלמא כר' נתן ות"ק דלא דריש הוא דמשום דבעלמא נמי לא סבירא ליה כר"נ ואם נימא דאפילו כשבא הענק ליד העבד אין גובה ממנו הבע"ח. א"כ אפילו לא ס"ל שעבודא דר"נ איצטריך קרא שלא יגבה הבע"ח מהעבד כשבא הענק ליד העבד

עוד הקשה שם הלח"מ בפרק הנ"ל דאיך קאמר הרמב"ם מוכר עצמו אין מעניקין לו מכרוהו ב"ד מעניקין לו.