לבוש מרדכי בבא קמא קמז

דבר השמיטה שמוט. בזמן שיש שמיטת הקרקע של יובל. נוהג שמיטת הכספים וחרישה וזריעה בשביעית ובזמן שאין היובל נוהג אין נוהג שביעית. ומה שכתב הרמב"ם ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית ביארנו דכונתו דלא תליא רק אי כל יושבי' עלי' ושבטים כתקונן. ובזמן שאין יושבי' עלי' ושבטים כתקונן אין נוהג יובל ולא שביעית. אבל מנין השמיטין דנפקא מוספרת לך שבע שבתת כו' לא בטל. ולפי"ז מיושב נמי מה שהקשינו כיון דמוכח מהרמב"ם שיובל בזמן בית שני בביאת עזרא הי' מן התורה. א"כ למאי תקן הלל פרוזבול אחרי שהרמב"ם סובר דפרוזבול אינו מועיל אלא לשמיטת כספים דרבנן ונצטרך לומר דהרמב"ם ג"כ ס"ל כתירוץ התוס' שהלל תקן פרוזבול לדור שאחר החורבן. אכן לפי הנ"ל כיון דתליא בכל יושבי' עלי'. ובביאה שני' קרוים יושבי' אותן שעלו אז. שלהם הי' שייך אז א"י. א"כ בעת שבאו מלכי יון הזדים ומלכי רומים ושבו הרבה מהם בטל אז מנין היובל וקדושת שביעית מן התורה. ובעת שחזרו לגבולם חזר יובל ושמיטה מן התורה. ובעת שתקן הלל פרוזבול גלו הרבה ויוכל להיות כי הי' אז גלות רוב שבט אחד שהי' אז. ותקן הלל שיועיל פרוזבול. בעת שהשמיטה מדרבנן ובעת ששבו בנים לגבולם בטל פרוזבול דבשעת הבית גופא הי' זמנים שנהג שמיטת כספים מן התורה, וזמנים שלא נהג אלא מדרבנן, והא דכתב הרמב"ם שנוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית היינו דלא תליא בבנין הבית שדין שביעית תלוי אם כל יושבי' עלי' ושביעית ויובל בזה"ז בודאי מדרבנן. שהרי אין יושבים עלי' שבטים כתקונן

ובזה מיושב הקושיא על הרמב"ם איך כתב דעכו חו"ל ואינה אף מאותן המקומות שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל. והרי מקרא מפורש (בשופטים א') אשר לא הוריש יושבי עכו ובחולין אמרינן למימרא דבית שאן לאו מא"י הא כתיב מנשה לא הוריש את בית שאן. אכן לפי שביארנו דמשו"ה מעשר בזה"ז דרבנן אף שקדושה שני' קדשה גם לעתיד לבוא. אך דכיבוש עכו"ם מועיל א"כ כמו דאמרינן שבע שכבשו ושבע שחלקו לא נתחייבו במעשר משום דבעינן שדך. וגבי מעשר בעינן כיבוש פרטי על הקרקע וכיון שכבשו עכו"ם לאו שדך הוא. א"כ אדרבה מדכתב קרא אשר לא הוריש יושבי עכו. א"כ על עכו לא הי' כיבוש פרטי על הארץ. וא"כ עכו לא נתקדשה מעולם בקדושת א"י כיון שלא הוריש אשר את יושבי עכו וחסר עלי' השבע שכבשו ושבע שחלקו. ולא נתחייבה מעולם בתרומה ומעשר. והא דפריך הגמ' בחולין למימרא דבית שאן לאו מא"י היא כו' נראה לי דהנה לפירוש הרמב"ם שמפרש הא דאמרינן הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל והניחו כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית דרש"י פירש דהניחו פירוש שלא קדשו בקדושת הארץ כדי שיסמכו עניים ליטול לקט שכחה ומשחרב הבית אותן המקומות שלא קדשו עולי בבל. נפטרו מכל החיובים. שרק אותן שקדשו בקדושה שני' נתחייבו אף אחר החורבן. אכל אותן המקומות שלא קדשו בקדושה שני' פטורים מן התרומות ומעשרות אחר החורבן. אבל הרמב"ם שפירש הניחום ולא פטורים מן התרומות ומן המעשרות. ואותן המקומות שלא החזיקו עולי בבל מחויבים ג"כ מדרבנן. וא"כ אמאי התיר רבי בית שאן לגמרי מתרומות ומעשרות אף מדגן דהרמב"ם פסק דבית שאן פטור ממעשר אף בדגן ותירוש. אכן לפי דברינו ניחא דהנה בתחלה סבר דלא בעינן כיבוש פרטי על כל קרקע רק שיהי' תחת ממשלת ישראל. ולפי"ז אף אותן מקומות שלא הורישו יושבי הארץ ג"כ א"י גמורה היא לתרומות ומעשרות ומשו"ה קאמר אישתמיטתי' הא דאמרינן הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל והניחום ולא פטרום מן המעשרות רק כדי שיסמכו עניים בשביעית. אבל מן הדין פטורין מן המעשר אף שכל א"י נתחייב במעשר בביאה שני' מן התורה. אף שכללות א"י אי אעפ"כ אותן המקומות פטורין מן המעשר. הרי דבעינן כיבוש פרטי על כל הקרקעות. ולא מהני כיבוש הכללי שכבשו את א"י. וא"כ אדרבה משום דמנשה לא הוריש את יושבי בית שאן וחסר על בית שאן הכיבוש הפרטי משו"ש וגם עולי מצרים לא כבשוה וא"כ לא נתקדשה מעולם בקדושת א"י והם הניחו ולא פטרו מן המעשר, אלא אותן המקומות שעולי מצרים כבשום, אבל אותם המקומות שחסר עליהם הכיבוש הפרטי שהי' בשבע שכיבשו ושבע שחלקו אותן המקומות פטרו מן המעשר. אלא דהרבה מקומות מאותן שכתוב עליהם לא הוריש אע"פ כשאחר כן בזמן מן הזמנים קודם החורבן כבשום נתקדשו אז בקדושת א"י כמו שכתב הרמב"ם שם (בפ"א מתרומות ה"ב) שמפני זה חלק יהושע א"י לשבטים אף ע"פ שלא נכבשה כדי שלא יהי' כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ויכבוש חלקו. אבל אם לא כיבש חסר הכיבוש הפרטי על הקרקע. ומשו"ה כיון שהעיד ר' יהושע בן זרוז על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן בלא מעשר הבין רבי שידוע הי' לר"מ שמנשה לא הוריש יושבי בית שאן עד החורבן. וא"כ נשארה בלי כיבוש ולא נתקדשה מעולם בקדושת א"י לענין תרומות ומעשרות. וכן אשקלון ידוע הי' לרבי שלא כבשוה בני יהודה ומיושב לפי"ז קושית הכ"מ שהקשה אמאי לא הביא הרמב"ם המקומות שהתיר עוד רבי קסרין ובית גוברין וכפר צמת (בירושלמי פ"ב דדמאי). אכן לפי הנ"ל ניחא דאותן המקומות שהתיר רבי היינו משום דרבי ידע שהם חוץ לגבולות א"י ולא איצטריך להרמב"ם להביא. שזה נכלל במה שכתב תחומי א"י. אבל בית שאן הוא בגבול א"י משו"ה איצטריך להביא שנמנה ופטרה וכן אשקלון הוא תחום א"י והיא מא"י. רק שיהודה לא הורישה משו"ה נשארה חו"ל. וכן עכו כיון שאשר לא הורישה וידוע הי' להם שכן נשאר עד גלות הארץ. א"כ היא חו"ל שלא נתקדשה מעולם

אמנם כל זה שביארנו שעכו ואשקלון ובית שאן כיין שידוע הי' להם שלא הורישו כל ימי בית ראשון. לא נתקדשו בקדושת א"י מעולם היינו דוקא לגבי תרומה ומעשרות שחסר הכיבוש והחלוק. אבל בחלה בודאי נתחייבו אלו המקומות דלא גרע אלו המקומות מכל א"י בשבע שכיבשו ושחלקו שנתחייבו בחלה אף שלא הי' כיבוש הפרטי. א"כ ה"נ עכו וכיוצא בהן בודאי דכל העת של בנין בית ראשון הי' מחויבים בחלה ולא בתרומה ומעשר. נמצא אף דעכו היא חו"ל לגבי מעשר ותרומה. אעפ"כ ארץ העמים לא מקריא כיון שכל העת הי' מחויבים שם בחלה. לפי"ז מיושב שפיר מה שהביא בתוס' בשם הירושלמי דעכו חצי' ארץ ישראל דשם קאי לגבי טומאת ארץ העמים. וכיון שיש בעכו חצי המקום שהי' מגבולת ארץ ישראל אף שלא הורישוה אעפי"כ אינה מטמאה משום ארץ העמים כיון דבחלה היתה מחויבת וכן מפורש ברמב"ם (בפי"א מהלכות טומאת מת הלכה י"ב) שאשקלון וחברותי' אע"פ שפטורות מן המעשר ושביעית אין בהן משום ארץ העמים ולפי"ז מיושב נמי מאי דאמרינן בגיטין למימרא דעכו לאו מא"י היא הא כי מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוה מיפטרי. הרי דעכו יש בה מא"י ואיך כתב הרמב"ם שעכו חו"ל. אכן לפי דברינו ניחא דשם קאי לגבי הדין דאסור לצאת מא"י לחו"ל. ולא תליא כלל אי נתחייבה בתרומה ומעשרות אי לא רק דאל המקומות שנתן ה' לאברהם אם הי' תחת יד ישראל הם א"י. ולפי"ז שפיר קאמר דאף למאן דס"ל כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש אעפ"כ כותבין אונו אפילו בשבת דבודאי לגבי דין זה לא שייך כלל אי מחויב במעשרות מן התורה והרי גם עיקר א"י פטור עתה מתרומה מן התורה וגם כשיקנה אחד יהי' רק כיבוש יחיד ואעפ"כ אמרו משום ישוב א"י לא גזרו רבנן. הרי דגם בשביל כיבוש יחיד שרינן לכתוב ע"י עכו"ם השטר. א"כ אף דסוריא אינה כא"י היינו רק לגבי תרומות ומעשרות דשם בעינן ביאת כולם שהוא כיבוש כולם. ובסוריא לא הי' כיבוש כולם. אבל לדין דכותבין אונו לא בעינן כיבוש כולם. שהרי כיון דכיבוש