לבוש מרדכי בבא קמא קמו

הראב"ד בפשיטות להקשות קושית הכ"מ הנ"ל דוק בדבריו, ונ"ל דהרמב"ם לא מפרש כפירוש רש"י דכונת הגמ' להוכיח דכמו שסובר ר"א בר' יוסי דאף אם אין לו חומה עכשיו דינה כמוקפת חומה ה"נ ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבא. דמאי תליא זה בזה. דילמא קדושת הארץ לא קדשה אלא לשעתה. אבל בתי ערי חומה דין הוא דלא בעינן רק שיהי' מוקף חומה בשעת הכיבוש. לכן מפרש הרמב"ם פירוש אחר בדברי הגמ'. דהנה כפי שביארנו למעלה מחלוקת בין הני תנאי ואמוראי אי קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא או לא הוא אי כיבוש עכו"ם מועיל לבטל קנין של ישראל או לא דמאן דס"ל לא קדשה לעתיד לבוא. ס"ל דכיבוש עכו"ם מועיל. וכשכבשוה עכו"ם נעשית של עכו"ם ומאן דס"ל קדשה לעתיד לבוא. ס"ל דכיבוש שכבשוה עכו"ם לא הועיל כלל. וקנוי' היא לכל אחד מישראל כמו קודם החורבן. והנה מדמצינו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו ומנאו דוקא שהי' להם אז חומה. ור"א בר' יוסי ס"ל אע"פ שאין לו חומה עכשיו ובעינן רק שיהי' לו חומה בשעת הכיבוש. ובשלמא אם נימא דר"א בר' יוסי סבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. א"כ כיבוש עכו"ם מועיל וכשעלו בני הגולה הי' כיבוש חדש שפיר הא דמנו עולי הגולה אלו שמצאו חומה. שאלו שהי' חומה בשעת הכיבוש השני קדשו בקדושת בתי ערי חומה ואף אם אח"כ תפול החומה תעמוד בקדושתה. כי עיקר תלוי בשעת הכיבוש. אבל אם נימא דסבר ר"א בר' יוסי לעתיד לבוא נמי עומדת קדושת יהושע משום דכיבוש עכו"ם אין מועיל. א"כ הרי בשעה שעלו לא הי' כלל כיבוש חדש. שהרי עדיין הכיבוש הראשון עומד. וא"כ קדוש עדיין בתי ערי חומה אף שנפלו חומתן שהרי ר"א בר' יוסי ס"ל דלא בעינן החומה רק בשעת הכיבוש. ולמאי מנו בני הגולה אלו שמצאו חומתן עומדים, ע"כ דר"א בר' יוסי סבר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, ומאן דס"ל קדשה לעתיד לבוא. ע"כ יסבור דלא כר"א בר' יוסי וס"ל דבעינן דוקא שיהי' החומה. ואינו מועיל שיהי' בשעת כיבוש, ומשו"ה מנו עולי הגולה אלו שמצאו בחומתן, רק להודיע שאלו בודאי מוקפת חומה מימות יהושע לאפוקי אינך חומתם הוקף אח"כ, ואעפ"כ לא מנו רק אלו שמצאו עומדין בחומתן שאלו שלא הי' חומה אינם קדושים לענין בתי ערי חומה. דאינם קדושים אלא בעומד חומתה. נמצא לפי זה אדרבה ר"א בר' יוסי שסובר דלא בעינן שיהי' חומתם עומדים רק בשעת הכיבוש, מדמנו בני הגולה רק אלו שעומדים בחומתן, ע"כ דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא. ובביאה שני' הי' כיבוש חדש. משו"ה הרמב"ם לטעמי' דפסק כר"א בר' יוסי דלא בעינן שיהי' חומתם עומדים רק בעת הכיבוש, פסק קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא. ובביאה שני' הי' כיבוש חדש דמקיש ביאה שני' לביאה ראשונה, מה ביאה ראשונה הי' כיבוש חדש, אף ביאה שני' הי' כיבוש חדש. שכיבוש עכו"ם הועיל לבטל קנין של ישראל, ומשו"ה אלו שהי' מוקפים חומה בשעת ביאה שני' נתקדשו. ואף אם נפלה חומתה בקדושתה קיימא

ולפי הדברים יתיישב ג"כ מה שהגאונים פסקו דלא כגמ' דערכין וסמכו אגמ' דע"ז דמשמע דלא בעינן למנות יובל כדי לקדש שמיטין. הוא דהנה הא דאמרינן דבעינן כל יושבי' עלי'. אין הכונה דוקא כל ישראל. אלא הכונה דבעינן רק שיושבי א"י היינו רוב ישראל שיש להם זכות בא"י ישבו בארץ ישראל. והנה אם נאמר דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, א"כ ילפינן מאשר ירשו אבותיך וירשתה שכיבוש עכו"ם מועיל לבטל קנין של ישראל. ובביאה שני' הי' כיבוש חדש, ושייך א"י דוקא לאלה שכבשוה בביאה שני'. והם קרוים יושבי' שרק להם שייך א"י. וא"כ הי' בבית שני' כל יושבי' עלי'. ורק דבעינן שיהי' מכל השבטים. ומשו"ה כיון שירמי' החזירן היינו שהחזיר הרבה מכל שבט ושבט והיו י"ב שבטים כתקונן א"כ נהג יובל בבית שני מן התורה. אף כי בודאי לא החזיר ירמי' כל ישראל כדמשמע בכמה דוכתי ביבמות ובסנהדרין במשנה דמעשרת השבטים עתידין כו' שהרבה מעשרת השבטים לא חזרו. אלא הכונה שרק מכל שבט החזיר. וכיון שכיבוש הראשון בטל. אלו ששבו הי' יושבי'. והוי כל יושבי' עלי' אבל אם נימא קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא א"כ כיבוש עכו"ם אינו מועיל לבטל קנין ישראל. וא"כ כל ישראל קרוים יושבי' וא"כ בבית שני לא הי' כל יושבי' עלי' שהרי חסר הרבה מישראל שלא עלו. וזה מצינו שמנו יובלות בבית שני. וא"כ לדידהו ע"כ צריך לומר הא דכתיב קרא וקדשתם את שנת החמשים וקראתם דרור בארץ לכל יושבי' יש שני דינים מנין השמיטות ומנין היובל. ודין דשלוח עבדים ביובל. וקרא דכתיב כל יושבי' קאי דוקא על דרור דהדרור של היובל הוא דוקא בעת שכל יושבי', אבל מנין השמיטין והיובלות לא תלוי בכל יושבי'. וס"ל כמ"ד (בר"ה ט') יובל היא אע"פ שלא שמטו ולא שלחו דיובל אינו תלוי בשלוח ושמיטה. וכמו התם דמיירי שלא שלחו ולא שמטו בשעת החיוב. ה"נ אף בזמן שאין חיוב להנך דברים היינו בזמן שאין כל יושבי' דאין דרור. אעפי"כ יש מנין היובל וקידוש השמיטין. משו"ה למ"ד קדשה לשעתה ולעתיד לבוא. ע"כ תלוי מנין השמיטה במנין היובל שהרי המנין ודיני היובל אינם תלוים זה בזה. וממילא אף בזמן שאין יובל מנין היובל לא בטל. אבל למאן דס"ל לא קדשה לעתיד לבוא. א"כ בעת בית שני הי' כל יושבי' היינו אלו שזכו בא"י בביאה שני' עלי' וא"כ לא נצטרך לומר דמנין היובל אינו תלוי בדין שילוח עבדים. וא"כ בזמן שאין כל יושבי' עלי' גם מנין היובל אין כאן. וס"ל כחכמים (בר"ה ט') דשילוח ושמיטה מעכב ביובל. ומשו"ה פסקו הגאונים דעתה שאין כל יושבי' עלי' בטל גם מנין היובל כמו שמוכח החשבון מגמ' ע"ז ורק מנין השמיטה נאמר וספרתה לך שבע שנים. שמנין השמיטה אינו תלוי בדיני השמיטה. אבל קרא דוקדשתם את שנת החמשים כתיב באותו כתוב בעצמו לכל יושבי' דבזמן שאין כל יושבי' אין מקדשים שנת החמשים משא"כ מצות וספרת לך שבע שנים אין תלוי כלל ביובל. ומשו"ה אחר החורבן מנו רק שבע שבע. וכיון שהקבלה והמעשה עמודים הן בהוראה ראוי לתלות בהן ולומר כדבריהן דלדידן דס"ל לא קדשה לעתיד לבוא מנין השמיטין דוספרת לך אין תלוי ביובל דע"ז נאמר וקדשת כו' לכל יושבי' ובזמן שאין כל יושבי' אין כאן קדוש שנת החמשים

ויש לבאר ג"כ דברי הרמב"ם שהביא הכ"מ במ"ש והדברים מראים דהאי מימרא וחושבנא דילי' אליבא דמ"ד עזרא לא קידש וזכר בעלמא הוא דעבד. אין כונתו על רב האי גאון כמו שהבין הכ"מ. אלא אדלקמי' קאי שכתב הרמב"ם ז"ל ולא השגיח על הדברים שנתפרשו במס' ערכין כאלו אינם כתובים והדברים מראים דהאי מימרא וחושבנא כו' פירוש האי מימרא דמס' ערכין שמנו יובלות לקדש שמיטין הוא אליבא דמ"ד עזרא לא קידש וזכר בעלמא עבד כו' וא"כ לא הי' כל יושבי' עלי'. וע"כ דכל יושבי' בעינן רק בדרור. אבל וקדשתם שנת החמשים הוא מצוה אחרת דקאי אוספרתה לך שבע שבתת כו' וקדשתם את שנת החמשים, ואזיל מימרא קמא דאמרינן והוא דסליק אליבא דשמעתא ממס' ערכין פירוש מימרא קמא הוא המימרא שהביא רב האי היא סלקא כמ"ד בערכין שם דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא וא"כ בביאה שני' הי' כל יושבי' עלי' שרק אלו שעלו להם שייך א"י והם קרוים אז יושבי'. וא"כ וקדשתם לא קאי על וספרתה אלא אקרא דלקמי' וקראתם דרור לכל יושבי'. ובזמן שאין כל יושבי' אין כאן וקדשתם. אבל וספרתה לך שבע כו' נשאר. ומשו"ה אחר החורבן לא מנו רק שמיטין ולא יובלות כיון שלא הי' כל יושבי'. משום דמנין השמיטין אין תלוי ביובל. אף דשמיטת הכספים וחרישת הקרקע בשביעית תלוי ביובל כדילפינן מזה