לבוש מרדכי בבא קמא קמד

בטלה בגלות ראשון משום שלא הקדישו אלא לשעתה היינו לזמן שישבו ולא יגלו א"כ הרי ע"כ לר' יוסי בפעם השני כשגלו וגם בפעם הראשון לגבי כיבוש הי' רק כמו שהלכו, ויש עדיין ביאת כולם היינו כיבוש כולם הראשון (שהרי כיבוש כולם דגבי תרומה דבעינן שדך דין דביאת כולם הוא שיהי' שדך של כל ישראל) ורק כשגלו חסר הקדושה. אבל הכיבוש לא בטל וא"כ יש עדיין ביאת כולם שהרי גם עתה שייך א"י לכל שבט מישראל משו"ה ע"כ לר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא אבל לדידן דפסקינן כיבוש עכו"ם מועיל. א"כ בטל הכיבוש הראשון. משו"ה תרומה אף בימי עזרא הי' רק דרבנן. שהרי לא היתה א"י כבושה לכל ישראל

וכל זה שביארנו דביאת כולם היינו כיבוש כולם היינו שלא מקרי שדך לגבי זה עד שיהי' שדה לכל אחד מישראל היינו דוקא לגבי תרומה. אבל גבי חלה דשם לא בעי כלל שדך ושם תלוי רק במקום, היינו כיון שנכנסו ישראל לא"י נתחייבו בחלה, ומחויבין בחלה בא"י בעת שיהיו ישראל בא"י. ובעינן דוקא ביאת כולם שיהיו כל ישראל. א"כ האי דינא דלגבי חלה דבעינן ביאת כולם. היינו דין שיהיו כל ישראל בארץ ישראל לא שיקנו ויחזיקו כל ישראל בקרקע. ולפי"ז מיושב שפיר קושית התוס' שהקשה על הר"ח איך מפרש דירושה ראשונה הוה ירושת אברהם יצחק ויעקב וירושה שני' היינו ירושת יהושע. דא"כ איך מפליג בנדה בין תרומה לחלה אליבא דר' יוסי שהרי בירושת יהושע היו כולם. אכן לדברינו ניחא וידוקדק היטב הא דאמר רב הונא ברי' דרב יהושע אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא שהרי שבע שכבשו ושבע שחילקו נתחייבה בחלה ולא נתחייבו בתרומה. א"כ חזינן דחמיר חיובא דחלה מחיובא דתרומה ואמינא להו אדרבה (פירוש מראי' שהבאתם הא גופא מוכח להיפוך) שהרי בעינן ביאת כולם כדכתיב בבואכם. א"כ אדרבה מדשבע שכבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה. ע"כ דגבי חלה לא בעינן שדך רק שפירות שהם בא"י בעת שכל ישראל שם, ותלוי רק אם ישראל שם או לא. א"כ אדרבה אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא פירוש ר' יוסי דס"ל כיבוש עכו"ם אינו מועיל היינו דוקא גבי תרומה. דשם הדין דביאת כולם קאי על כיבוש אדמת הארץ וחלוקה לישראל. א"כ שפיר נוכל לומר. הרי גם עתה שייך א"י לכל אחד מישראל. שכיבוש עכו"ם אין מועיל. אבל בחלה דעיקר הדין תלוי אם ישראל המה בארץ ישראל א"כ כיון דבעינן ביאת כולם. הכונה שיהא בארץ ישראל. א"כ השתא שאינם בארץ ישראל. אף ששייך להם ארץ ישראל למאן דס"ל תרומה בזמן הזה דאורייתא פטורין מן החלה. דגבי חלה ביאת כולם היינו שיהיו בארץ ישראל. (ואף אם נימא דגבי חלה ביאת כולם ג"כ הוא כיבוש אלא דלא בעינן כיבוש על גוף הקרקע רק כיבוש כללי על הארץ היינו על ממשלת הארץ ג"כ לא קשה דאף דר' יוסי סבר כיבוש עכו"ם אינו מועיל היינו על גוף הקרקע. אבל כיבוש הכללי בודאי דמועיל. וא"כ גבי תרומה עיקר הדין תלוי בכיבוש הפרטי של השדה. ומשו"ה כשגלו ישראל אף שבטל כיבוש הכללי. אבל כיבוש השדה לא בטל ומוחזקת קרקע א"י לכל ישראל, משו"ה חייבין בתרומה למאן דס"ל כיבוש עכו"ם אינו מועיל היינו ר' יוסי דס"ל ירושה שלישית אין להן. אבל כיבוש כללי אין כאן א"כ במעשר דתלוי בכיבוש הכללי. שהרי תיכף כשנכנסו ישראל לארץ אף שלא הי' כיבוש פרטי על השדה נתחייבו בחלה. א"כ תלוי גבי חלה בכיבוש כללי. ומשו"ה כשגלו בפעם הראשון בטל הכיבוש הכללי אף לר' יוסי. והא דקאמר ר' יוסי שלישית אין להן היינו דירושה לא שייך רק על השדה לא על כיבוש הממשלה. ומשו"ה חלה לר' יוסי ג"כ מדרבנן אף בימי עזרא שהרי לא הי' ביאת כולם היינו הכיבוש הכללי לא הי' לכולם דכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק)

ולפי"ז מיושב כמין חומר הקושיא שהקשו על דברי הרמב"ם איך קאמר הרמב"ם ויראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזה"ז אלא מדבריהן היינו אף דגבי מעשר לא כתיב ביאת כולכם ילפינן מעשרות מתרומה. והרי הרמב"ם כתב בהלכות שמיטה ויובל דבביאה שני' נתחייבו במעשרות ומשמע דהוי מן התורה. אמנם לדברינו מיושב דאין כוונת הרמב"ם דמעשר יליף מתרומה לגבי ביאת כולם. אלא דבודאי גבי תרומה בעינן ביאת כולם דילפינן מחלה. אבל מעשר לא בעינן ביאת כולם ומשו"ה בימי עזרא תרומה הי' דרבנן ומעשר מדאורייתא, אבל עכ"פ נהי דגבי מעשר לא בעינן ביאת כולם. אבל שדך הא בעינן. ומשו"ה כתב ויראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזה"ז אלא מדבריהן פירוש אף דבימי עזרא נתחייבו. אבל בזה"ז הוא מדרבנן שהרי כיון דס"ל תרומה אף בימי עזרא דרבנן ע"כ דס"ל כיבוש עכו"ם מועיל לבטל קנין ישראל שאם הי' עומד קנין ישראל בתקפו. א"כ הרי כשגלו הוו רק כהלכו, אבל ביאת וכיבוש כולם לא בטל. ומדאמרינן תרומה בימי עזרא דרבנן ע"כ דכיבוש עכו"ם מועיל לבטל קנין ישראל א"כ בזה"ז פטור אף מן המעשרות מה"ת אף דלא בעינן ביאת כולכם. אבל שדך הא בעינן וכיון דכיבוש עכו"ם מועיל לבטל קנין ישראל. א"כ הא לאו שדך של ישראל הוא. משו"ה פטור מן המעשרות בזה"ז דוקא. אבל בימי עזרא אף שבתרומה לא נתחייבו שהרי לא הי' ביאת כולם במעשר נתחייבו שהרי במעשר לא בעינן ביאת כולם. רק שדך בעינן וכיון דכבשוה בימי עזרא הרי שדך הוא, משו"ה כתב הרמב"ם דבביאתן בימי עזרא נתחייבו במעשר מן התורה

ועפ"י דרכנו יש לבאר דברי הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל הסותרים זה את זה לכאורה דהנה הרמב"ם כתב (בפ"ד מהלכות שמיטה ויובל הלכה כ"ה) ז"ל אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד שנאמר כי תבואו אל הארץ ונוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. והקשה הכ"מ דמדברי הרמב"ם משמע דס"ל שביעית בזמן הזה דאורייתא. והרי הרמב"ם בעצמו הביא בריש פ"ט הא דרבי דאמר וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. ועוד שהרי הרמב"ם כתב שפרוזבול הוי דוקא בשמיטה דרבנן. וא"כ פרוזבול היינו דוקא אליבא דרבי דס"ל שמיטה בזה"ז דרבנן והרמב"ם פסקה להא דפרוזבול. ואיך פסק כאן שמיטה בזה"ז דאורייתא, ע"כ פירש הכ"מ דהרמב"ם ס"ל הא דאמר בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. שמיטת קרקע היא יובל ושמיטת כספים היא שביעית ולא הוקשה ליובל אלא שמיטת הכספים דומיא דשמיטת הקרקע ביובל, אבל חרישה וזריעה בשביעית לא הוקשה ליובל. ואעפ"י שאין היובל נוהג בזמן הזה חרישה וזריעה בשביעית אסור מדאורייתא אף בזמן הזה. אף שאין היובל נוהג. אך הכ"מ בעצמו הקשה על דבריו אלו שהרי הרמב"ם כתב (בפ"י מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט') ז"ל ובזמן שהיובל נוהג נוהג דין עבד עברי ודין בתי ערי חומה ודין שדה חרמים ושדה אחוזה ומקבלין גר תושב ונוהג שביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה. ובזמן שאין היובל נוהג אינו נוהג אחד מכל אלו חוץ משביעית דארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהן כמו שביארנו עכ"ל הרמב"ם. ותירץ הכ"מ דהאי מדבריהם לא קאי אלא על השמטת כספים. אבל שביעית בארץ מדאורייתא נהגה אף בזמן שאין היובל. אך דברי הכ"מ תמוהים אם שביעית בארץ אינו תלוי כלל ביובל. למאי מנה הרמב"ם שביעית בארץ בכאן בין הדברים שתלוים ביובל. ואיך שייך דברי הרמב"ם בזמן שהיובל נוהג נוהג כו' שביעית בארץ כו' ובזמן שאין היובל נוהג אין נוהג אחד מכל אלו חוץ שביעית בארץ שנוהג אף בזמן שאין היובל נוהג. א"כ לא שייכא כלל שביעית גבי יובל ומדוע לא