לבוש מרדכי בבא קמא קמג

ר' יוחנן דר' יוסי סבר תרומה בזה"ז דאורייתא דילמא ס"ל תרומה בזה"ז לאו דאורייתא מפני שלא באו כולם

והנה שם (בפ"א מהלכות תרומות הלכה כ"ב) כתב הרמב"ם פירות א"י שיצאו חו"ל פטורין מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה. שמה אתם חייבין. בחו"ל פטורין. ואם יצאו לסוריא חייבין מדבריהם וכן פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה שנאמר שמה. שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירות חו"ל ואם יקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבין במעשרות מדבריהם. וכתב הכ"מ ע"ז ז"ל לכאורה נראה מדברי רבינו שהוא מחלק בין חלה למעשרות בפירות חו"ל שנכנסו לארץ שחייבים בחלה מדאורייתא ובמעשרות אינו חייב אלא מדבריהן. ויש לתמוה דמאחר דמקרא דשמה יליף לפטור גם מתרומה ומעשרות פירות א"י ממילא אית לן למילף לחייב מדאורייתא פירות ח"ל שנכנסו לארץ לענין תרומות ומעשרות וכל דכן הוא ועיין שם בדבריו שרוצה לומר דמדבריהם קאי גם אחלה. או דגם לענין תרומה ומעשרות חייב אם נכנסו לארץ קודם מירוח מן התורה. אכן לענ"ד אי אפשר לומר כן. שהרי למ"ד יש קנין לעכו"ם בא"י אף אם מרחו ישראל פטור מן המעשרות. ואמאי נהי שיש קנין לעכו"ם והוי השדה חו"ל. עכ"פ כשקצרם ומירחם הרי מירחם בא"י וא"כ יתחייב מדאוריי' דלא גרע מפירות חו"ל שנכנסו לא"י. וזה בודאי דוחק לומר דמיירי שמירחם באותה שדה בעצמה. וגם מוכח בגיטין (מ"ז) שאם הביאה שליש ביד עכו"ם אף שמכר אח"כ לישראל פטור מן המעשרות למאן דס"ל יש קנין. והרי עתה כשמכרה לישראל הרי עתה השדה א"י. וא"כ הרי נכנסו הפירות לא"י. ע"כ דפירות חו"ל שנכנסו לארץ פטורין מן המעשרות מה"ת ומה שהקשה הכ"מ שנילף לחיובא מאלה. דאמרינן פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין ומשמע דגבי חלה חייבין מדאורייתא. לענ"ד לא קשה מידי שהרי אמרינן שבע שכבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה. משום דגבי תרומה כתיב שדך דחיוב שמחייב למעשר הוי הגדל בארץ של ישראל ומירוח של ישראל, אבל גבי חלה לא בעינן שדך. היינו דקביעות החיוב לחלה קובע הגלגול. ולא בעינן שיהי' פירות שגדלו בקרקע של ישראל. ולפי"ז שפיר אמרינן דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה. שהרי כתב רחמנא שמה דבא"י מחויבין. א"כ הקביעות לחלה היינו הגלגול הי' בחיוב. שהרי הי' בא"י. אבל פירות חו"ל שנכנסו לארץ לגבי מעשר מאי מועיל שהמירוח יהי' בחיוב. הא בעינן שדך היינו שגם הגדולין יהי' בקרקע של א"י. דלגבי מעשר הקביעות למעשר הוא הגדולין שגדל בקרקע של ישראל וא"כ כיון שגדל בקרקע חו"ל איך יתחייב במעשר הא לא גדלו בשדך. והוא כמו בשבע שכבשו ושחלקו שנתחייבו בחלה. דלא בעינן שיגדל בשדה של ישראל. אבל בתרומה לא נתחייבו דשם בעינן שדך. אף שהפירות שקצרו הי' בא"י שהרי כלל הארץ תיכף שנכנסו ישראל לא"י נעשית א"י אבל על השדה לא הי' עדיין כיבוש ולאו שדך מקריא. וכיון שלא גדלו הפירות בחיוב פטורין מן התו"מ. שהרי חסר קביעות הגידול למעשר אבל לענין פטור שפיר ילפינן דכמו גבי חלה אמרינן שקביעות הגלגול הוא דוקא בא"י א"כ גם המירוח בעינן דוקא בא"י והרי גבי מעשר ותרומה אף היכא שהגדולין הי' בחיוב אם מירחן עכו"ם פטור. הרי דבעינן דוקא שגם המירוח יהי' בחיוב ובצירוף שניהם לחיוב היינו הגדולין בחיוב. והמירוח בחיוב אז נתחייבו. והיכא דחסר אחד מהן פטור. א"כ היכא דמירחם בחו"ל. הרי המירוח בפטור דזה ילפינן משמה דדוקא בא"י קובע החיוב כל חד מאי דצריך לי'. גבי חלה דהקביעות לחלה הוא הגלגול. בעינן שיהי' הגלגול בא"י. וגבי תו"מ דהמירוח קובע בעינן שיהי' המירוח בא"י. אבל אם מירחם בחו"ל הרי לא הי' המירוח בחיוב. משו"ה פטורים פירות א"י שנכנסו לחו"ל קודם מירוח מדאורייתא ורק מדרבנן מחויב

והנה ביבמות פ"ב בתוס' ד"ה ירושה הביאו בשם ר"ת דהא דאיתא בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושני' יש להן ירושה שלישית אין להן. ירושה ראשונה היא ירושת אברהם יצחק ויעקב. ירושה שניה היא ירושת יהושע. והקשה התוס' ע"ז דבסוף פרק יוצא דופן מפליג ר' יוסי בין תרומה לחלה. וא"כ קדושה שני' היא קדושת עזרא דבקדושת עזרא שייך לחלק בין תרומה לחלה משום דגבי חלה כתיב בבואכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק עכ"ל התוס' ונראה לי דהא דילפינן דבעינן ביאת כולכם. היינו כל חד כדיני' גבי תרומה דבעינן שדך. א"כ עיקר הדין דביאת כולם היינו על ירושת וכיבוש הקרקע. דכל זמן שלא נכבשה ונתחלקה א"י לכל ישראל אף זה שזכה כבר בחלק שלו לא הי' מחויב בתרומה דבעינן ביאת כולכם. היינו שיזכו כל ישראל בקרקע א"י ולא מקרי זכות זה שדך לחייב בתרומה. כל זמן שכל ישראל לא זכו אבל אם הלכו שבט אחד למלחמה. לא נפטרו בשביל זה מתרומה. שהרי עדיין א"י שלהם היא ועדיין יש ביאת כולם. והנה אף דאמרינן אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר היינו דוקא קנין עכו"ם. אבל כיבוש עכו"ם מועיל למאן דס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. וילפינן זה מאשר ירשו אבותיך וירשתה שהרי כתב הרמב"ם שם ובפ"א מהלכות תרומות הלכה ה') ז"ל כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלה קדושתן שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא הרי שהכיבוש הראשון בטל כשגלו ישראל ואם נימא דכיבוש עכו"ם אין מועיל. א"כ הוי רק כמו שהלכו. וא"כ הרי עדיין הכיבוש הראשון קיים. ע"כ דכיבוש עכו"ם מועיל למאן דס"ל קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. אבל אם נימא שגם כיבוש עכו"ם אין מועיל א"כ לא בטלה קדושה ראשונה וכשגלו הוו רק כמו שהלכו ישראל אבל א"י עדיין שייך להם. ולפי"ז מיושב שפיר מאי שהקשה הכ"מ על דברי הרמב"ם איך קאמר הרמב"ם דחיוב תרומה תלוי בביאת כולם. א"כ מאי ראי' מייתי ר' יוחנן דר' יוסי סבר תרומה בזמן הזה דאורייתא. מדקאמר ירושה ראשונה ושני' יש להן ושלישית אין להן דילמא סבר קידשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. ואעפי"כ הוי תרומה בזמן הזה דרבנן כיון שלא הי' ביאת כולם. אכן לפי הנ"ל ניחא לפירוש ר"ח דס"ל דירושה ראשונה הוי ירושת אברהם יצחק ויעקב. וירושה שני' הוה ירושת יהושע. א"כ ע"כ ס"ל לר' יוסי כיבוש עכו"ם אין מועיל. ומשו"ה לא יצטרכו לירושה שני'. שאף שגלו ישראל עדיין א"י שלהם היא. דאם נימא כיבוש עכו"ם מועיל. ועתה לא שייך א"י לישראל. א"כ הרי יצטרכו ירושה שני' ע"כ דכיבוש עכו"ם אין מועיל א"כ מה שגלו ישראל הוי רק כהלכו משם. וא"כ הרי קיים עדיין ביאת כולם. א"כ ע"כ לר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא. משא"כ לדידן דס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. הרי ס"ל דכיבוש עכו"ם מועיל א"כ שפיר אמרינן דבביאתן בימי עזרא לא נתחייבו בתרומה. שהרי הכיבוש הראשון בטל והכיבוש הזה לא הי' לכולם. ואף לפרש"י שפירש ירושה ראשונה היינו בימי יהושע וירושה שני' היא בימי עזרא ג"כ לא קשה, שאף דלפרש"י צ"ל דבפעם הראשון הי' קרושה שקידשו רק לזמן שיהיו ישראל, בא"י ובפעם השני קדשו אף לאחר שיגלו. עכ"פ אם נימא דכיבוש עכו"ם מועיל שלא יקרא של ישראל. א"כ נהי דכשישובו בפעם השני' לא יצטרכו לקדש פעם אחרת. אבל לכבשה ולירשה נצרכו. שהרי עתה אינה קנוי' לישראל. ואף דלפרש"י קדושה שקדשו בפעם שני' מקרי ירושה. אבל הקנין שיצטרכו לעשות ולכבוש אותה. בודאי דגם זה מקרי ירושה. וא"כ איך קאמר ירושה שלישית אין להן. עכצ"ל לר' יוסי כיבוש עכו"ם אין מועיל לבטל קנין שהי' לכל אחד מישראל בא"י ורק קדושה