לבוש מרדכי בבא קמא קכה

שתירץ הכסף משנה דאע"ג דרב הונא לא ס"ל דרב ביבי כיון דרב ביבי משמי' דרב נחמן קאמר ור"נ דיינא הוא והלכתא כותי' בדיני. הרי קי"ל דאע"ג דרב הונא לית ליה דרב ביבי. רב ביבי אית ליה דרב הונא. הדברים תמוהים. דממ"נ אם נוכל לומר דרב ביבי אית ליה דרב הונא מאין לן דרב הונא לית ליה דרב ביבי. כמו דרב ביבי יכול לסבור כרב הונא כן רב הונא יכול לסבור כרב ביבי והנה הרמב"ם כתב שם (בפ"י מהלכות מכירה) מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפילו תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר. בין במטלטלין בין בקרקעות שמפני אונסו גמר ומקנה אע"פ שלא לקח הדמים בפני עדים. והקשה הראב"ד ז"ל א"א טעה בזה בדברי הרב ז"ל שהוא לא אמר אלא אע"ג דבשעת התלי' והמכירה לא ארצי ליה זוזי אלא לבסוף מכירה היא. ולעולם צריך שיתן בפני עדים. דאי לא מצי א"ל לא יהבית מידי עכ"ל. ופירש המ"מ דהרמב"ם מפרש הא דאמרינן בגמרא שם אמר רבא הילכתא תלוה וזבין זביני' זביני. ולא אמרן אלא בשדה סתם. אבל בשדה זו לא ובשדה זו נמי לא אמרן אלא דלא ארצי זוזי אבל ארצי זוזי כו' והילכתא בכולהו הוי זביני. ופירש המ"מ דהרמב"ם מפרש ארצי ולא ארצי בעדים ולכאורה תמוה דאיך יתרץ לקושית התוס' דז"ל התוס' לפי הספרים דגרסינן לא ארצי ליה משמע דבעי למימר דכי אמרי עדים בפנינו מנה לו הוו זביני אפילו בשדה זו. וכי קאמר רבא דלא הוו זביני היינו כי אמרי בפנינו הודה לו שלא ראו נתינת המעות. וא"כ משמע דבשדה סתם אפילו כי אמרו בפנינו הודה שלא ראו נתינת המעות הוו זביני. ואין נראה דבהודאה לא שייך לחלק בין שדה סתם לשדה זו דבתרוייהו שייך למימר אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמרי' לשחוור. וא"כ לפי שפירש המ"מ דברי הרמב"ם תשאר הקושיא. בהודה מאי שייך לחלק בין שדה סתם לשדה זו

(ג) ונראה לי דהנה לכאורה קשה הא דאמרינן שם באשה לא הוו קדושין הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני'. אמר ליה רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר הרי דבכל גווני אם אנס אשה וקידשה. בלא הפקעה היתה מקודשת. בין קידש בכסף בין קידש בביאה ובשטר ורק משום דהפקיעו. וקשה דבשטר ובביאה בלא הפקעה ג"כ לא הי' לה להיות מקודשת. שהרי אמרינן שם גבי לקח מסקריקון דשמואל ס"ל דאף בשטר לא קנה. עד דיהיב זוזי. הרי אף דקנה בשטר. ונתחייב לתת דמים. לא קנה עד שיתן דאגב שמקבל זוזי עתה גמר ומקנה. אבל במה שיקבל אח"כ זוזי בזה לא נתרצה. וכן הוא מפורש בב"י בשם הראב"ד דאימתי קונה בשעה שמקבל זוזי. והיינו משום דאגב זוזי גמר ונתרצה וא"כ בקדושין היכא שקדשה בביאה ובשטר. בלא הפקעה לא תתקדש. והתוס' הקשו איך היתה מתקדשת בשטר ובביאה. הא הוי תליוה ויהיב ותירצו כיון דמתחייב בשאר כסות הוי תלוה וזבין. וזה אינו אלא תירוץ לקושיתם שהקשו דהוי תליוה ויהיב ע"ז שפיר תירצו כיון דנתחייב לה בשאר כסות הוי כזבין. אבל לקושיתינו דאף בתליוהו וזבין לא קנה. אלא בעת שנותן הכסף. דאגב זוזי גמר ונתרצה. אבל לא קודם דכל זמן שלא קיבל הכסף אז לא נתרצה א"כ היכא דקידשה בשטר ובביאה הא לא קבלה כסף. ואח"כ כשתקבל שאר הא בעת ההיא אינו מקדשה ונראה לי דהנה הטעם דאמרינן תלוה וזבין הוי זביני' זביני. י"ל או משום דאגב אונסו וזוזי גמר ומקנה ברצון. אף שבלא האונס לא רצה, אך כשהי' לו אונס נתרצה ברצון. ויש עוד טעם לומר דבאמת לא בעינן כלל שימכור ברצון. דבעינן רק שמעשה המכירה היינו שימכור יעשה שיגמור וימכור. אבל לא שרצונו ג"כ יהי' לזה. דהנה (בפ"א מהלכות גירושין) כתב הרמב"ם מנין שאין מגרשין אלא לרצונו. שנאמר והי' אם לא תמצא חן בעיניו. הרי שתלה הכתוב ברצונו. ואם נימא דכל היכא דכתב קרא כי ימכור היינו דוקא אם מכר מרצונו א"כ למה לן קרא דאם לא תמצא חן בלא האי קרא דאם לא תמצא חן נמי ידעינן כיון דכתב קרא וכתב לה ספר כריתות ושילחה מביתו, היינו דוקא בעשה מרצונו. ע"כ דאילו לא כתב קרא. אם לא תמצא חן. הוי אמינא כיון דכתב וכתב לה ספר כריתות ושילחה. אף אם עשה הדברים שלא מרצונו הוי ג"כ גירושין. כיון דגמר ושילחה. ורק מדכתב קרא אם לא תמצא חן בעיניו ילפינן דבעינן רצון. אבל גבי מכירה דלא כתב קרא דבעי מרצונו ורק כתיב כי ימכור אף אם מכר שלא מרצונו ג"כ כי ימכור מקריא. ועוד יש להביא ראיה מתוס' (ר"ה ו') ד"ה יקריב אותו מלמד שכופין אותו. והקשו בתוס' למה לן יקריב ללמד שכופין אותו הא כל מצות עשה כופין ומכין עד שתצא נפשו ותירצו דאצטריך הכא יקריב משום דכתיב לרצונו. ולכאורה אינו מובן קושית התוס' דנהי דכל מצות שבתורה כמו כשאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה כופין דאף אם יעשה הסוכה ע"י כפי' תהי' סוכה. אבל גבי חיוב להקדיש קרבן. הוי אמינא דמאי מועיל שיכופו להקדיש. כיון דההקדש הוא ע"י כפי' לאו הקדש הוא. והוי אמינא דאינו מועיל כפי' אשמעינן קרא דכיון דכפוהו ואמר רוצה אני. הוי הקדש דאגב אונסו נתרצה. ע"כ צ"ל כיון דכתיב כי יקדיש אף אם יקדיש ע"י כפי' ג"כ הקדש הוי דלא בעינן רק שיקדיש. ולא בעינן שיהי' לרצון. משו"ה הקשו שפיר דלמה לן קרא דיקריב הא כל מצות עשה כופין ותירצו דשאני הכא דהוי אמינא דבעינן דוקא לרצונו משום דכתיב קרא לרצונו. אבל היכא דלא כתיב לרצונו כמו במכירה דכתב קרא סתמא כי ימכור אף אם הי' שלא לרצונו ג"כ הוי מכירה (ועיין שם בתוס' דמשמע דקאי לגבי חיוב להקדיש. ואף אם נדחוק ונבאר דמיירי כשהקרבן כבר קדוש ומחויב להקריבנו ג"כ יהי' קושיתינו דהקרבת קרבן הוי קדושי דבשחיטתו הוא מקדשו כמפורש בכמה דוכתי. וא"כ לא דמי לסוכה דהכא בעינן שיקדישו לקרבן)

(ד) שוב מצאתי ת"ל ראי' ברורה שהרמב"ם ס"ל דטעם דתלוה וזבין הוי זביני מטעם דאף אם מכר שלא ברצון רק כיון שגמר ומכר הויא מכירה. דהנה לפי"ז בארתי הא דאמרינן בב"ב אמרי נהרדעי כל מודעה דלא כתיב בה אנן ידעינן בי' באונסא דפלניא לאו מודעה היא. ומודעה דמאי אי דגיטא ודמתנתא גלוי מילתא בעלמא היא. ואי דזביני כו'. ועיין רשב"ם שפירש החילוק דבמתנה הכל מבינים אונסו דאי לא אניס למה הוא נותן מתנה. אבל במכר יוכל להיות שמוכר מפני שצריך למעות. אכן לדברינו בפשיטות ניחא. דהנה ביארנו דבמכר אף שמכר שלא ברצון כיון דכתיב קרא ומכר. גם שלא מרצון הויא מכירה. אלא דכ"ז הוא דוקא בלא מסר מודעה. אבל מסר מודעה היינו שביטל מקודם המכירה. יש כח ביד אדם לבטל מעשה שיעשה אח"כ. אבל דוקא במודעה טובה יש בידו לבטל היינו בידעו העדים אונסו. אבל אם לא ידעו העדים אונסו. אין מודעתו כלום לבטל המעשה. אבל כל זה הוא דוקא במכר דאף שלא מרצונו הויא מכירה. אבל מתנה עיקר הנתינה הוא רצונו שרוצה לתת לפלוני זה הוא הקנין. וכן בעינן בגט דוקא רצון מדכתיב אם לא תמצא חן. נמצא כשמסר מודעה הרי חזינן דלאו מרצונו נתן וגירש ומתנה שלא מרצונו. וגט שלא מרצונו לאו כלום. ואף דלא ידעינן אונסו. כיון דחזינן דעשה שלא מרצונו. בגט ומתנה לאו כלום הוא. ומצאתי ת"ל מפורש כן ברמב"ם (פ"י ה"ב) ז"ל וצריכים העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי. לא שיסמכו על פיו. וכל מודעה שאין כתוב בה ואנו העדים ידענו שפלוני זה אנוס הוא אינה מודעה. במה דברים אמורים במוכר או בעושה פשרה אבל במתנה או במחילה אם מסר מודעה קודם מתנה אע"פ שאינו אנוס הרי המתנה בטלה. שאין הולכין במתנה אלא אחר גילוי דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל מתנה. והמחילה מתנה היא עכ"ל הרמב"ם הרי שפתי הרמב"ם ברור מללו שבמתנה ומחילה