לבוש מרדכי בבא קמא יב

גבור ישראל אשר אין ערוך לו ובו יתפאר ישראל. והנה חז"ל אמרו על הפסוק ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. הם המקומות אשר ישכון כבוד ה' ושמו בגולה. והנה אם נחפוץ לצייר לנו מקום שדרים בו נצייר בשם בית. אך כאשר נחפוץ לצייר מקום שנמצאים בו רק בלילה נציירו בשם מטה כי במטה יהי' האדם אך בלילה, ע"כ נקרא בית המקדש כי שם היתה השראת השכינה וכבוד ה' בעת שהי' יום לישראל, אך אם נחפוץ לצייר מקום שכבוד ה' ושמו בעת שהוא לילה לישראל. כי חשך השמש בארובות ישראל אז נקרא המקום בשם מטת ה', זה שאמר הכתוב הנה מטתו שלשלמה מטתו של המלך שהשלו' שלו, בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם מטתו של הקב"ה. מקום השראת השכינה בעת שהוא לילה לישראל, אל תתפלא איך יוכלו לשאת אותה דרך הגלות הנורא והמר הזה, דרך מלא נחשים שרפים ועקרבים, ופריצי אדם הגרועים מחיות רעות אל תתמה על החפץ כי סביב המטה ששים גבורים, היינו שכל הגבורים בטלים נגדם (כידוע כי רבותינו תפסו בכל מקום מספר ששים. ע"ד שבטל בערכו, כמו אש דידן אחד מששים לגיהנם) והמה מגבורי ישראל, הם הגבורים אנשי השם אשר יכלו לשאת מטתו שלשלמה הבתי כנסיות והבתי מדרשות, ולהגן עליהם מפני החצים והבלסטראות ושפעת הקלגסים כי גדלה גבורתם ברוח ה'. וע"כ יכלו עמוד בע"ה

ועתה אחרי אשר כל התלאה אשר מצאתנו זה יותר משלשת אלפי שנה מצוררינו ומנדינו באה אלינו אך ורק מפני כי רצו לגזול מאתנו את חמדתינו ונחלת אבותינו ברכת אברהם הסגולה היקרה תורת ה' והאמונה הטהורה. לא נוכל להתאונן על רוע גורלנו, הן אמת כי צרות רבות ורעות עברו על נפשנו באנו במעמקי מים אין לך אמה על פני כדור הארץ אשר לא שופך עליו דמנו ודמעותינו, עכ"ז נוכל לומר אשרינו מה טוב חלקנו, כי נצחנו את כל אלה ויצאנו תמיד ממלחמות הדת כמנצחים. וכאשר ידוע כי בהמלחמה הגדולה והאיומה אשר בה נפל שבי ביד צר מלך עריץ עם שני מאות אלפים שולפי חרב, יסופר לדור כי אנשי החיל אשר נפלו שבי הלכו הלך ובכה ומנצחיהם התהוללו מרוב שמחה, אף כי ידוע כי אלה המנצחים חשך הי' משחור תארם מכל אשר סבלו במשך עת המלחמה קור וחורב, רעב וצמאון מוכים ופצועים היו מהחצים אשר ירו עליהם מן המבצר, ולהיפך אלה אשר היו במבצר הם כמעט לא סבלו מאומה עדיין. רק בידעם כי לא יכלו להבקיע את מחנה האויב. ע"כ מסרו עצמם לשבי, אבל שלמים הי' בגופם וכל חבל לא הוי בהון עם כל זה, אלה אשר לא סבלו עדיין מאומה, הם הלכו קדורנית חמרמרו מני בכי, ואלה אשר כבר חשך משחור תארם מפני סבל המלחמה הם הלכו במחול, אכן כל איש לא יתפלא על זה כי אף אם אלה יצאו בריאים בכו על גורלם המר, יען כי הובלו שבי ודגל הנצחון לוקח מידם, ארץ אבותם אשר יקר בעינם מחייהם נפל ביד זרים, לא יכלו להתנחם בבריאת גופם תמורת האסון אשר קרה להם, כי אדמתם וגאון עמם הי' למשיסה, אך אלה המנצחים הם הלכו במחול. אף כי מוכים ופצועים הי' כי הם הם אשר לקחו דגל הנצחון. בידם נפל מבצר האויב וכל החיל אשר בה אם כי סבלו הרבה מימינם ומשמאלם נפל רב, כזה וכזה תאכל החרב אך למען השיג המטרה, והנה הלוחמים האלה לחמו בעד אדמה ושם מנצח. אשר לא לעולם חוסן, עכ"ז התנחמו על תלאותיהם וצרותיהם באשר השיגו המטרה, מה נאמר אנחנו בני ישראל במלחמתינו עם האויב הנורא אנחנו לא נלחם בעד כברת אדמה, בעד כבוד מדומה להקרא בשם מנצח, אנחנו אנו נשינו בנינו וטפנו נלחם מלחמת ה' מלחמה לנו מדור דור בעד תורת אל חי, חיינו ואורך ימינו בזה ובבא, ע"י נשיג העולם הנצחי עולם אל מות לחזות בנועם ה'. על אחת כמה וכמה כי לא נתאונן על גורלינו אחרי כי מכל המלחמות מרבוא רבבות צוררים ואויבים שעמדו עלינו לגזול מאתנו החמדה הגנוזה יצאנו תמיד כמנצחים ודגל הנצחון נשאר אצלינו, ויקר בעינינו צרותינו ומצוקותינו אחרי כי על ה' הורגנו כל היום ולמענו ולמען תורתינו הקדושה ואמונתינו הטהורה באנו ונבא באש ובמים. ונאמן הוא בעל מלאכתינו שישלם לנו שכר פעולתינו, אך יש עת אשר עלינו להוריד דמעות כתנים על מצבנו, הוא העת אשר צוררנו יאירו פניהם אלינו, ויתנו לנו להנות מזכיות הארץ, וברק המתעה הזה יעור עיני בני הנעורים השואפים לתאות החיים כי יכבדו בגוים, ונפלא הוא לראות איך הגבור הזה הענק הגדול ישראל סבא אשר עמד כה בחרף נפש נגד כל הקמים עליו אך חלש הוא בהראות לו אויבו פנים שוחקות להנאתם, אז נכון דור הצעיר לתת את כל מחמד עינינו לשלל. אך שאויביו יאמרו עליו שגם הוא איש כמותם, בעד נזיד העדשים הזה ימכר יעקב בכרתו לעשו עת צרה הוא, כאשר גדלה מצוקת נפש המנוצחים בהמלחמה שזכרנו באמור להם, כי מנהלם מסר אותם לשבי בעד בצע כסף, הם לא חסו על נפשם ועל נפשות עולליהם ויצאו במסירת נפש ללחום בעד ארצם וקיומם, ונשבעו ללחום בעד עמם עד טפת דם האחרונה, והוא מנהלם מסר ביד צר הדבר אשר יקר בעיניהם מכל חיי החלד. ומה נאמר אנחנו ישראל, אנחנו אשר נשבענו אצל הר סיני ללחום מלחמת תורתינו עד טפת דם האחרונה ולא לעבור על מצות ה' אלהינו ולא לבד שמושבעים אנחנו מהר סיני, אלא בכל יום ויום ישבע ישראל למלכו של עולם שלש פעמים, שימסור לבבו נפשו ומאודו למען אהבת השם, והדבר הזה ימסרו מנהלינו בני הדור החדש, אך למען השחד כי צוררינו יחשבוהו כאחד מהם, עת צרה היא ליעקב מאין כמוה, גדול השבר יותר מכל האינקויזיציות הגדולות והנוראות אשר עברו עלינו. אך אם כי הגדילו לעשות המנהלים האלה, והרבה הרבה מסרו בני ציון היקרים ביד צר, אך לא נירא פן יכבשו חלילה את כולנו, כהבטחת ה' אשר הבטיחנו כי לא תשכח מפי זרעו. ונפלאה ההבטחה הזאת שהבטיחנו ה' אלהינו הנאמרת זה יותר משלשת אלפי שנה במשך הזמן כמה תקופות הי' על ישראל תקופת הצרות מעבר מזה ותקופת הפנים מסבירות מעבר מזה, וכל אלה הרבו שמות בקרב ישראל, ויש מקומות אשר רוח התורה שהי' שורר ביפעת הדרו הועם והוכבה במשך הזמן, ומי אשר ראה מחזה כזה בטח הי' מדמה בנפשו, אם במקום אשר כה גדול וכביר הי' רוח התורה כך במקומות שהי' קטן ודל עאכו"כ, והי' שופט בטח כי חלילה אין תקוה לישראל, אך ה' אלהינו כרת עמנו ברית כמאמר הכתוב לא ירפך כו', והתורה הזאת שהיא עני' במקום הזה עשירה במקום אחר ומריח מי התורה תפרח וכה חזינו כי הלכה התורה בגלות לבבל ומבבל לספרד ומספרד לאשכנז, ואח"כ ת"ל החלה לפרוח ברוסיא ופלניא. ונצח ישראל לא יעזבנו ולא יטשנו, רוח התורה אשר כבה כמעט במקום זה יתעורר במקום אחר ותמיד הקים ה' לישראל אנשים אשר היו למחי' לישראל להאיר לפנינו חשכת גלותינו, בעת החורבן הגדול והנורא הקים ה' לישראל את ר' יוחנן בן זכאי הוא הציל את ישראל בהצילו את יבנה וחכמי'. המושל העריץ אשר אמר בנפשו שבלע ישראל, לא ידע כי בבקשת ר' יוחנן בן זכאי אשר הי' דבר קטן בעיניו יבנה וחכמי'. בזה שם לאל את כל נצחונותיו וגבורותיו, כי הוא ועמו כמעט יאבדו מן העולם, ולא יהי' זכר למו וישראל ותורתו יחיו כי הציל ר' יוחנן בן זכאי את שרי הצבא אשר לישראל, אשר ילמדו בני יהודה קשת במלחמתו אשר היא לא מלחמת כברת ארץ. אך מלחמה רוחנית מלחמה לה' בעמלק, והם יעבירו את