לבוש מרדכי בבא קמא יא

פתיחה

בברכות דף סג ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה הי' שם ר' יהודה ור' יוסי. ור' נחמי'. ור' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא (של תורה) ודרשו. נתבונן נא מפני מה גדול זכות אכסניא של תורה. עד שהקדימו לדרוש בשבחה קודם כל הדברים ולא עוד אלא שהקדימוה אף ללימוד התורה בעצמה, נחזה במה כחה גדול כל כך. אכן ידוע כי מאז מעולם כל הצרות שסבלנו במשך הגלות הנורא. אך ורק למען התורה סבלנו. וקנאת הדת אכלתנו בכל פה כי בקשו להדיחנו מעל ה' אלהינו וכבר האריך בזה הגאון האמתי מופת הדור צדיק וחסיד מרן ר' יוסף דוב הגאב"ד דק"ק בריסק זצוק"ל בספרו בית הלוי בדרושיו על הפסוק ויהפך לבב פרעה ובהשקפה ראשונה יפלא מאד מה זה אמרו המצרים מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו מאמר כזה לא יתכן אלא אם היו משלחים את ישראל בטובתם ומרצונם. אבל עתה אשר שלחו רק אחרי מכות גדולות ונוראות. וגם כשאמרו הטרם תדע כי אבדה מצרים עוד לא שלחו. ורק אחרי מכת בכורות אשר אמרו כולנו מתים אז שלחו ישראל, ומה זה יתפלאו על נפשם מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. אכן עיקר כונת פרעה בהעבידו את עם בני ישראל בפרך הי' רק למען ענותו בסבלותם. לא למען התועלת שיצא מהעבודה, כי העבידום בהרבה עבודות אשר לא הי' נצרך להם כלל, אך מטרתם למען ענות את ישראל, באשר ישראל הי' לגוי עצום מתוכם, ובידו אמונה טהורה ונעלה, אמונת יחיד ומיוחד משגיח ומעניש על עוברי רצונו. וע"פ אמונת ישראל עבודת האלילים לצחוק הוא. הבל המה מעשה תעתועים, והמצרי בהלכו להשתחות לאלילו או לעשות מעשה נבלה המותרת ע"פ חק עבודתו דמה בנפשו כי הישראל עומד מרחוק ולועג עליו ובוז יבוז לו. והישראל מחזיק עצמו לגבוה ורם במעלה על המצרי. יליד ואזרח הארץ. וע"כ קצה נפש המצרי. בכל מקום נסעו ובואו ראה יהודים. אשר היו כצנינים בעיניו והי' לו לחגא, וע"כ התיעצו איך לענות את גאון ישראל להדוך אותם ולעשותם לעבדים נבזים, כדי שלאט לאט ישכחו אמונתם ותורתם. כל זה גלה לנו הכתוב, כי אשר עשו עליו שרי מיסים אף כי היה להם הכנסה מרובה מעבודתם ומהמס שנתנו כל כה גבר רצונם לענות את ישראל, עד כי בטל התשוקה לההכנסה. ואך למען ענותו בסבלותם. העבידו את בני ישראל, ושמו עליו שרי מסים. אך כאשר יד ה' הי' בם, והוכרחו לשלח את ישראל לעבוד ה' במדבר ודרך שלשת ימים ילכו ויעבדו את ה'. ורוח עם ישראל, אשר במשך העת הצליח ביד המצרים להדוך אותו ולהשכיחם ממורשת אבותם. הרוח הזה יתעורר עוד הפעם, והי' לשלהבת קודש רוח הישראלי לה' ולעבודתו אז גרשו את ישראל ממצרים, כי אמרו אחרי אשר יהודים מחזיקים באמונתכם הנכם, אין אנו רוצים הכנסותיכם ועבודתיכם, לכו לכם לאפריקא אזיא ואירופא, אך לארצנו בל תשובו, אך אח"כ נתהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו ישראל מעבדנו. הן ההכנסות הגדולות אשר יכניס ישראל. והכסף הרב אשר יוצברו ממנו הלא דבר הוא, ונתהפך לבבם לחפוץ בהכנסת ישראל, אף כשיהי' לגוי שומר דתו וכל זה הי' מאת ה' למען חזק את לבם שירדפו אחרי בני ישראל, ויבאו בים. למען יספר ישראל לדור אחרון נפלאות ה'. אבל באמת חפצם ורצונם. תאותם וקנאתם של המצרים הי' אך קנאת הדת. גם המן הרשע בלישנא בישא אשר סיפר לפני אחשורוש ראשית דברי פיהו הי' ודתיהם שונות מכל עם. זה יסוד החטאים שיעלילו על ישראל, וכן גלה לנו הכתוב שבכל דור ודור. אך קנאת הדת תאכל את ישראל בכל פה. כמאמר הכתוב למה רגשו גוים מה יחפצו מישראל, הלא הכל יודעים, כי כל העלילות אשר יבדו על ישראל אך שקר הוא. ובכל מקום בוא יעקב לבית לבן תבא הברכה לרגלו. ולאומים היינו מה שיאמרו שהוא בשביל לאומיותם הוא ריק ושקר. אך באמת יתיצבו מלכי ארץ, כל עמלם ורוזנים נוסדו יחד. כל האסיפות והועדים הוא אך ורק על ה' ועל משיחו, כי רוצים לנתק מוסרות הדת מעל ישראל, אך יושב בשמים ישחק כמאמר הכתוב חצי אכלה בם ופירשו חז"ל בסוטה (דף ט') חצי כלין והן אינן כלין היינו כי נפלא הוא עם ישראל מדרך העולם כשזורקים חץ יפגע החץ ויהרוג את מי שרבו עליו, אך לא כן בישראל חציו. היינו יון ורומים אשור ובבל הם החצים אשר לחמו בישראל, הם כלו ונגוזו מן העולם, כמעט אין זכר למו וישראל תהלה לה' כאז כן עתה חי וקים. לא בחיל ולא בכח נלחם ישראל. אך ברוח ה' בתורתינו הקדושה בה נשגבנו היא הצילתנו מכל האויבים הגדולים והנוראים אשר עמדו עלינו, ויאמרו לכו ונכחידם. ולמען התורה הקדושה באנו באש ובמים, כמאמר הכתוב אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשמי גוך כארץ וכחוץ לעוברים, היינו כי האויבים אמרו לנפשך שחי, היינו תשחה רק את הנפש שלך. דבר מועט אנו מבקשים ממך שתותר איזה עקרים מתורתך. אז ונעבורה ביחד כל שערינו נפתח לפניך. טוב הארץ תאכלו. אך ישראל לא כן עשה את הנפש לא שחה על תורתו. לא וותר אף ערקתא דמסאני. אך גוו נתן כארץ. הוא נתן גוו למכים ולחייו למורטים. אך לא את הרוח. על גופו יכלו צורריו למשול. אך לא על נפשו. בזה נוכל לבאר הכתוב הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל. ולכאורה יפלא מה זה יספר לנו כי סביב מטתו של שלמה מלך ישראל הי' השומרים גבורי ישראל האם היינו חושבים. ששומרים לראשו יפקוד אנשים שלא מישראל. וא"כ תיבות מגבורי ישראל מיותר. ואם חפץ לשבחם כי שומרי ראשו היו גבורים שהרי היו גבורי ישראל, הלא ידענו כי לא גבר ישראל, וגברה כח ידו של גבור עשו על גבור ישראל. אך באמת אם נשוה גבורת הגוף בודאי נופל יעקב בגבורתו נגד עשו כי קטן יעקב ודל. אך ברוח גבור עריץ הוא ישראל, גבורתו היא למעלה מן הטבע גבור הוא ישראל ללחום מלחמת החיים לילך בין אש להבה לסבול כל העינוים של בעלי הרחמים. האינקוויזיציא ימ"ש ולצאת שלם שלם בתורתו. כל האומות כגעת בהם יד בעלות עליהם רוח המושל והכריחום לעבור על דתם. לא יכלו עמוד בפני המלחמה. אך לא כן יעקב סבא הוא גבור נערץ אשר יצא כמנצח מכל המלחמות אשר לחמו עליו פרעה אשור ובבל המן הרשע יון ורומים. וכל המון הצוררים שקמו עלינו. והוא יצא אחר המלחמה כמנצח כי דגלו דגל היהדות נשאר בידו. הי' ימים בימי הבינים. אשר לקחו בשבי' נער קטן כבן שבע שנים הובילו אותו אל ארץ אשר לא ידע הוא ואבותיו ואותו כפו בכל מיני כפיות והציקוהו בכל מיני מצוקות שישא כפיו לאל זר. והנער הקטן הזה יצא מהמלחמה כמנצח. נפשו הי' לו לשלל נשאר יהודי רד עם אל הנער הקטן הזה הוא גבור יותר מגבורי של עשו בן שלשים שנה. כי הוא לא יכול עומד אף במלחמה קטנה והנער הקטן הזה עמד במלחמה גדולה ונוראה. זה הוא