לבוש מרדכי בבא קמא קיט

וולדה נרבעו שהרי העובר בכלל אברי הבהמה הוא. אבל הא דטריפה אסורה אין הטעם משום דאם יש לה אבר שנטרף. אז דין הוא דכל הבהמה אסורה. אין הטעם משום זה. אלא דבאמת כל הבהמה נעשית טריפה שהרי כשנטרף אבר שהנשמה תלוי' בו. תלוי בו חיות הבהמה. וכשיש נקב בהאבר הזה. הרי חסר חיותא דכל הבהמה וכולה נעשית טריפה. נמצא דאם יש לה אבר שהוא אינו נטרף עם הבהמה היינו שמאותו אבר לא חסר חיות לא נטרף עם הבהמה דבעינן שיהי' טריפה וזה לאו טריפה הוא. דטריפה הוא פירש שחסר חיותא. נמצא דעובר אף שהוא כאבר מן הבהמה. כיון דבטריפת הבהמה. לא נטרף העובר דלא חסר ממנו חיות לא נטרף העובר ומשו"ה בשוחט הטריפה ומצא בה עובר מותר

ובאמת הדברים מבוארים בתוס' שם. אך ארוח לן שמעתא לתרץ הקושיא. איך פסק הרמב"ם דאם הפריש פרה מעוברת לחטאת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר משום דאם שיירו משוייר. והרי הרמב"ם פסק עובר ירך אמו שהרי פסק פרה שהזיקה גובה מולדה וגם וולד הנוגחת היא וולדה נגחו. אכן לדברינו ניחא דהרמב"ם פסק כרבא דעובר ירך אמו. אין הטעם משום דביציאתו חל עליו דיני האם. אלא משום דעובר הוא כאבר האם כידה ורגלה. והנה לפי"ז לא דמי כלל מקדיש לנוגחת. דנוגחת דין הוא אם נגחה בקרנה נאסרה כל הבהמה ממילא. אבל בהקדש הרי הוא צריך להקדיש כל הבהמה. אלא דבסתמא אמרינן דמסתמא מקדיש כל הבהמה היינו כל אבר ואבר שבה. אבל אם שיירו משויר. שהרי הוא לא הקדיש האבר הזה. ואף דס"ל עובר ירך אמו. כסברת רבא דעובר כאבר הבהמה דמי. אעפי"כ אם הקדיש הבהמה ושייר העובר. על העובר לא יחול קדושה ואף דאמרינן אם הקדיש חוץ מרגלה פשטה קדושה בכולה. יש לומר דזה הוא דוקא. באבר שבלעדו הוא חסרון בהבהמה שאיננה שלימה בלעדו. אז בכה"ג אמרינן פשטה קדושה בכולה דקרא כתיב בהמה שלימה אבל עובר אף אם אבר הבהמה הוא לא נוכל לומר שבלעדו חסרון בהבהמה שהרי הוא עתיד לאיתפרושי ממנה. (וגם יש לומר כיון דיש לו חיות בפני עצמה לא הוי לגבי' אבר שהנשמה תלוי' בו ודו"ק). נמצא דאע"פ שעובר ירך אמו היינו שהוא אבר הבהמה בזה חלוק מן ידה ורגלה. דבידה ורגלה. אם שיירו ולא הקדישה פשטה קדושה בכולה. משום דכתיב בהמה וילפינן דאם הקדיש אבר שהנשמה תלוי' בה פשטה קדושה בכולה ובעובר אף שאבר הבהמה הוא. כל הבהמה לגבי' לאו אבר שהנשמה תלוי' כיון דיש לו חיות בפני עצמו. והוי רק הבהמה לגבי העובר כמו שמקדיש רגלה דלא פשטה בכולה. כן בהקדיש הבהמה לא פשטה קדושה על העובר כיון דיש לו חיות בפני עצמו וכיון דאם שיירו משוייר. ממילא דכשהקדיש ולא שיירה. הרי הקדיש העובר הזה בפני עצמו והוי כמפריש שתי חטאות לאחריות. וא"כ לא תליא דין זה כלל בעובר ירך אמו

אולם לפי"ז יקשה דברי הגמ'. דמאי פריך על ר' יוחנן מברייתא דהאומר לשפחה הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו. על דברי ר' יוחנן שאמר הפריש חטאת מעוברת. ואי ס"ד עובר לאו ירך אמו. הא אין עבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו. ולדברינו לאו קושיא היא כלל. דבאמת העובר גופה היא והוי כהקנה לה אחד מאברי'. אבל הפריש מעוברת הוי כמפריש שתי חטאות כיון דצריך להקדיש כל אבר ואם שיירו משוייר. ממילא כשהקדיש הוי כמפריש שתי חטאות לאחריות. וצריך לומר נהי דכיון שיכול לשייר א"כ כשהקדיש גם העובר הוי הקדש אחר. אעפי"כ אח"כ מה שהעובר גדל. כיון דעובר ירך אמו הוא. מה שהוא משביח וגדול יותר. אין זה השבח של האבר. אלא השבח של החטאת. א"כ אם נימא אין אדם מתכפר בשבח הקדש. אין יכול להתכפר בהעובר שהרי פתיך בי' הרבה שבח הקדש דאין יכול להתכפר ומדקאמר ר' יוחנן דיכול להתכפר בהעובר ע"כ דסבר עובר לאו ירך אמו כלל הוא ואינו נחשב לאבר הבהמה רק כאבר בפני עצמה. והשבח שמשביח הוא של עצמו. וא"כ שפיר פריך לר' יוחנן מברייתא דהרי את שפחה וולדך בן חורין. דכיון דסבר ר' יוחנן דבהמה בפני עצמה. ה"נ בעבד עבד בפני עצמו הוא. ואיך תוכל לקבל גט שחרור בעדו מיד הרב שלה. וע"ז קאמר הגמרא תיובתא. דאיתותב ר' יוחנן מברייתא זאת. וע"ז פריך רבא דילמא טעמא דר' יוחנן משום דאדם מתכפר בשבח הקדש והקשינו איך שייך לומר אדם מתכפר בשבח הקדש שהרי וולד חטאת לאו חטאת הוא. אכן לדברינו ניחא דרבא לטעמי' דס"ל עובר ירך אמו הוא היינו דהוא כאבר מאברי' ולדידי' אעפי"כ אם שיירו משוייר דכיון דהקדש הוא לאו איסורא דממילא. רק הוא מקדיש כל אבר. נמצא דאם שייר העובר הוי שיור וכשהקדיש ולא שייר הרי הקדישו לחטאת. ואי משום דעובר ירך אמו. וא"כ השבח שהשביח הוי שבח הקדש דילמא ס"ל אדם מתכפר בשבח הקדש. אמר ליה רב המנונא ר' אלעזר תלמידי' דר' יוחנן ויודע דטעמא דר' יוחנן לאו משום הכי. אלא משום דס"ל עובר לאו ירך אמו כלל. וס"ל לר' יוחנן דלמאן דס"ל דעובר ירך אמו היינו לר"א. העובר לא הוי כלל בעולם ורק ביציאתו חל עליו דינים דיני יוצא מן הדבר. נמצא לדידי' אי אפשר לפרש משום שבח הקדש שהרי וולד חטאת הוא. וולד חטאת אינו חטאת שהרי כל זמן שהוא עובר אינו כלל בעולם. ורק ביציאתו חל עליו הדינים. וא"כ לאו חטאת הוא הולד כלל. ומשו"ה טעמא דר' יוחנן דס"ל עובר לאו ירך אמו כלל. דלא נחשב כאבר הבהמה. דר' יוחנן לא ס"ל החילוק למאן דס"ל עובר ירך אמו שיחשב כאבר הבהמה. דהוא ס"ל דלמאן דס"ל עובר ירך אמו אין עליו דינים כלל. רק שחל עליו דיני האם. והוא סובר דלאו ירך אמו. וכשני בהמות נינהו. משו"ה איתותב ר' יוחנן בתיובתא מברייתא. דמברייתא מוכח דאינו כשני בהמות. ובזה מיושב לי מאי דהוה קשיא לי מאי קאמר תיובתא דר' יוחנן מברייתא. הא בעובר ירך אמו פליגי תנאי. ר"א ור' יהושע דר"א סבר עובר ירך אמו. ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו. א"כ לימא דברייתא אתיא כר"א דס"ל עובר ירך אמו. ור' יוחנן יסבור כר' יהושע דלאו ירך אמו הוא. אכן לדברינו ניחא דכיון דס"ל לר' יוחנן דלמאן דס"ל דעובר ירך אמו הולד אינו בעולם כלל. ורק ביציאתו חל עליו דיני האם. א"כ אי אפשר לאוקמא ברייתא כר"א שהרי לר"א איך תוכל לזכות השפחה בעד העובר השחרור דהרי אף מאן דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מודה בזה דהקנין אינו חל אלא לכשיבא לעולם. אבל קודם שבא לעולם לא חייל. רק דמהני מעכשיו שלא יוכל לחזור דאח"כ נעשה למפרע והיינו דוקא אם אח"כ כשבא לעולם יכול לחול הדבר. אבל אם בשעה שבא לעולם. אי אפשר לחול בודאי דגם מאן דס"ל אדם מקנה יודה דלא חייל. ועתה ממ"נ קשה אי ס"ל להברייתא דעובר ירך אמו היינו דהעובר הוי כלא בא לעולם. ורק ביציאתו חל עליו דיני האם. דמשו"ה ס"ל לר"א דעברה ולבסוף נטרפה אסור הולד מטעם יוצא מן הטריפה. א"כ איך תוכל לזכות בעד העובר. הרי כל זמן שהעובר במעי'. הרי לא יוכל להשתחרר שהרי לא בא לעולם. ואם תזכה השפחה את השחרור בעד העובר לכשיבא לעולם. הרי אף מאן דס"ל עובר ירך אמו היינו דוקא כשהוא עובר. אבל ביציאתו הרי אז אינו ירך אמו וגוף אחר הוא ביציאתו. וא"כ איך תזכה השפחה בעדו אז השחרור הא אין עבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו. וממ"נ לא חייל השחרור. בשעה שהוא עובר אינו בעולם. וכשיולד הרי אין העובר גופה ולא תוכל לזכות בעדו שאין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו ור' יהושע דס"ל דעברה ולבסוף נטרפה מותר. ס"ל לר' יוחנן דאליבי' העובר בשעה שהוא במעי אמו כשני גופי נינהו שהרי ר"א ידע דטעמא דר' יוחנן משום דשני גופים הם העובר והאם. א"כ לר"י בודאי האי ברייתא תיובתי' דאם שני גופים הם. איך זכתה בעד העובר. הא אין עבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו. אכן לרבא דהוא ס"ל עובר ירך