לבב דוד צט

מוכרח דגרסינן בה אני קורא עליה לא יוכל בעלה כמו שכתבתי. דאם גירש חרש שודאי שאסורה לחזור לו וזה מה שאמר הרב המגיד וזה שאמרו גירש מותרת לחזור לו. דהיא ראיה גמורה לנוסחת רבינו דגרסינן בסיפא אין אני קורא עליה וכו' וכתב דיש סעד לזה ממה שאמרו אח"כ' בירושלמי אשתו של פקח וכו' אמרו לה מת בעליך והלכה ונשאת לחרש ואח"כ בא פקח הוינן סברי מימר יוצא חרש ויקיים הפקח וכו'. דהיינו דלא שייכא חששא שיאמרו שגירש הפקח במה שנשאה חרש וא"כ הוא מחזיר גרושתו. דאפי' שכך היה הרי מותרת לחזור לו כמו הסיפא דתני רבי חייא דהגיר' איני קורא עליה. דאם הגירסא אני קורא עליה וכו' הרי ודאי דגם הכא לא תחזור לו שיאמרו מחזיר גרושתו כמו דחיישינן בעלמא. אלא דאח"כ העלו בירושלמי הנזכר דקנסינן לה. דהיינו כיון דרבנן עבדי בעלמא דקנסינן לה לחזור לראשון משום דעבדא איסורא: אע"ג דהכא לא שייכא הך חששא שיאמרו מחזיר גרושתו מ"מ קנסינן לה דעבדא איסורא דנבעלה לחרש והיא אשת איש דהוה לה למידק היטב: והשתא מה שכתב הרב המגיד בפ"ד מהלכות אישות על מה שכתב רבי' שם דין ט' חרש שנשא פקחת ובא פקח וקידש אשת חרש הפקחת וכו' נותן גט והיא מותרת לבעלה החרש ע"כ. שכתב עליו ה"ה דהטעם שלא חששו כאן חכמים לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה משום שאפילו יאמרו שגירש ואחר כך החזירה אינו עובר באיסור תורה. ואין לנו להוסיף בגזירות של דבריהם ע"כ. דהיינו שאף על פי שהחרש הוא אסור בחזרת גרושתו אם נתקדשה לאחר כמש"ל הכא שלא גירש מותרת לחזור לו. ולא חיישינן לשמא יאמרו גירש חרש ונשא פקח וא"כ אסורה לחזור לו. כיון דאפילו אם כך היה דגירש אינו פוגע באיסור תורה דמחזיר גרושתו דנשואי חרש כמאן דליתנהו דמי דקידושיו אינן קידושין. א"כ אין לגזור גזרות בדבריהם משום שמא יאמרו גירש חרש: ומה שכתב רבינו בפרקין וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואח"כ בא בעלה בין שהיה בעלה פקח בין שהיה חרש בין שנשאת לחרש. לכאורה קשה לפי דברי ה"ה הנזכר למה באשת חרש שנשאת לפקח לא אמרינן שיוציא פקח ויקיים חרש. כמו התם דהא ליכא חששא להאי שיאמרו גירש זה ונשא זה. ואם תאמר דבהאי דעבדא איסורא וקנסו קנסא לא חילקו בין זה לזה. א"כ אמאי בירושלמי דלא אמרו הוינן סברי למימר אלא בסיפא באשתו של פקח שנשאת לחרש. והלא גם ברישא היה להם למימר ג"כ דהא ליכא חששא דיאמרו גירש זה ונשא זה כיון דלא חיישינן להא בעלמא: ונ"ל דלא קשה שכבר כתב שם ה"ה שחכמים שתקנו נישואין לחרש לא יפו כוחו מן הפקח וכו' ואם כן כיון שבפקח אמרינן שאסורה לחזור לו שמא יאמרו שגירש זה ונשא זה והרי הוא החזיר גרושתו גם בחרש אמרינן כך. דלא חילקו בגזרה זו כיון דבחרש נמי אם גירש בודאי אסור להחזיר גרושתו ולא נסתפקו בזה כיון דשייכא ביה האי חששא. ואף ע"ג דלא חיישינן לה בעלמא באשת חרש שנשאת לפקח דאמרינן שמותרת לחזור לו. מ"מ במקום דגזרי רבנן משום הך חששא לא חילקו והתם מוקמינן לה אדינא. דאין לגזור גזרות מדעתינו בדברים של דבריהם. אבל בסיפא אשתו של פקח שנשאת לחרש. נסתפקו והוו סברי כיון שהבעל הראשון הוא פקח והיא מותרת לחזור לו אפילו שגירשה בודאי ונשאת לחרש וגירשה לא שייכא חששא וחזרו ואמרו באלין קנסייא. דהיינו כיון דעבדא איסורא על כל פנים קנסינן לה אף על גב דלא שייכא שום חששא שהיא מותרת לו

והנה לפי זה לא תקשה עוד מה שהקשה כמש"ל הכא במ"ש ומ"מ אני תמיה וכו' וכ"ת משום דמחלפא וקנסו בכל גוונא הא ליתא וכו' אבל באשת חרש פשיטא להו וכו' ולפי מ"ש רבינו בהל' אישות היה להם להסתפק שיוציא פקח ויקיים חרש ע"כ. וג"כ מה שכתב בפי"א הנזכר בד"ה מ"ש ה"ה אבל רבינו היתה נוסחתו וכו' לא הבנתי כוונתו וכו' אבל גבי אשת פקח שנישאת לחרש מאי גמרי' מאשת חרש שנשא פקח עכ"ל. שלפי זה שכתבתי לעיל לא נשאר עוד שום קושיא שהדברים מבוארים: וכמ"ש הוא ז"ל אחר כך וז"ל ואי לאו דברי ה"ה דבהלכות אישות הוה ניחא לי דברי רבינו וכו' אבל הכא דנשאת והעולם כשרואים נישואין ובעלה קיים אומרים גירש זה ונשא זה א"כ פשיטא דאף באשת חרש שנשאת לפקח שייכא גזרה זו ע"כ. הרי משמע שלא כתב רבינו בהל' אישות והיא מותרת לבעלה החרש אלא דווקא בקידש ולא נשא אבל אם נשא אסורה לחזור לבעלה החרש משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה. וזה הדבר קשה אצלי שא"כ היה לו לרבינו לבאר שאם נשאת אסורה לחזור לבעלה משום שמא יאמרו מחזיר גרושתו. ואח"כ ראיתי בבית שמואל סי' מ"ד שכתב וז"ל ואם בא פקח ונשא אותה או אפי' חרש אסורה לבעלה דכשם שאסורה לבועל כך אסורה לבעל ע"כ. משמע דאם משום שמא יאמרו מחזיר גרושתו ליכא. אלא כיון דעכ"פ אסורה לבועל משום דתקנו רבנן כעין דאורייתא ומשום זה אסורה לבעל וכתב שם עוד ובספר ב"ה כתב כיון דליכא א"ד לא קנסינן אותה יעו"ש

דין ט' אבל אם הלכה אשתו הנשואה וכו' אין אחותה צריכה משני גט ואשתו מותרת ע"כ. הנה רבינו סתם ולא ביאר שזאת אחותה שנשא אם היתה נשואה והלך בעלה למדינת הים ואמרו ג"כ שמח בעלה ונשא אותה זה בעל אחותה שאמרו לו שמתה אשתו ואח"כ באת אשתו וגיסו אם גם בזה אשתו מותרת. ולפי הטעם שכתב בדין י' בארוסתו שאחות ארוסתו צריכה גט שמא יאמרו תנאי היה באירוסין וכדת נישא אחותה וכו' דמשמע אבל בנשואה דליכא תנאי בנישואין וא"כ כשבא אשתו הנשואה וידעו כ"ע דבטעות נשא אחותה. ואינה צריכה ממנו גט ואם כן מותרת לחזור לו אשתו ראשונה דליכא חששא עוד דאחות גרושתו דהא לא גירש אחותה וא"כ השניה גם כן היא מותרת לבעלה דליכא למימר בה מחזיר גרושתו דהא לא גירשה זה השני דהוא משום דלא אמרינן בה גירשה בעלה ולקחה זה אלא בטעות אינסבה וכיון שכן מותרת לחזור לבעלה דאף אם היה באמת שגירשה מ"מ כיון שיצאה מהב' בלא גט דהוא משום דבטעות נשאה הרי לא נאסרה לראשון משום מחזיר גרושתו דהיא לא מקרייא נשאת לאחר כדי שתאסר עליו ואע"פ שכתב רבינו לעיל בדין ד' ונאסרה על שניהם לעולם ואע"פ שנבעלה בשוגג דאסרינן לה אבעלה התם שאני כיון שהשני יתן גט דנראה שהוא נשאה דגירש זה ונשא זה דקנסינן לה ועבדינן הך