לבב דוד ק

חששא אבל הכא דלא שייכא האי חששא דאי אפשר לומר דגירש זה ונשא זה דהא דאף דגירש לא תפסי בה קידושין דהוא אחות אשתו דהוא משום טעות נשאה וממילא היא יוצאה ממנו בלא גט ליכא עוד הך חששא דיאמרו מחזיר גרושתו דבהאי חששא הוא דאסר רבינו לעיל לחזור לבעלה ראשון: ואע"ג שכבר כתבתי בדיבור הקודם דגם בזנתה לבד אסורה לחזור לו לדעת דבינו משום קנסא וא"כ הכא דאע"ג דהיא זנות בעלמא אסרינן לה לבעלה הכא שאני כיון דבהאי עובדא עבדינן הוכחה הפך החששא דאשתו ראשונה מותרת לו לראשון דהוא משום דכ"ע ידעי דבטעות נשאה א"כ לא עבדינן עוד דאחותה תאסר אבעלה. וכן נראה מדברי הש"ס דלר' יצחק נפחא שריא אגיסו ואף לדברי ר' אמי היכא דנשאת על פי עדים שריא ולהכי רבינו סתם הדברים. דמשמע דאף באחותה נשואה אין אחותה צריכה ממנו גט ואשתו מותרת דמשמע דליכא חששא כלל כן נ"ל דברי רבי': וראיתי להרב המגיד שכתב ודע שאחות אשתו זאת אם יש לה בעל ושמעו בו שמת ואח"כ בא בין ששמעו על פי עדים בין בעד אחד הרי זו אסורה לבעלה כדעת ההלכות עכ"ל והדברים קשים אצלי אלא שראיתי שכתב הר"ן ז"ל על דברי הרי"ף וז"ל אמר המחבר והרי"ף ז"ל דלא מיירי אלא מאשת גיסו אין לדקדק היתר באשתו משום דהוא רבותא טפי למיסר די"ל דהא בהא תליא ואם צריכה גט אשת גיסו ממילא ידעינן דאשתו אסורה משום אחות גרושתו עד כאן. והגיה עליו הראב"ד ז"ל מנ"ל למיסר אשת גיסו היכא דנשאת ע"פ עדים והא בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריא וכו' והרמב"ן ז"ל וכו' יעו"ש באריכות: וגם מר"ן בש"ע סי' ט"ו פסק דגם באשתו נשואה אם אחות אשתו נשואה אחות אשתו צריכה הימנו גט לא שנא לשאת לו על פי שני עדים או על פי עד אחד ואסורה לגיסו ואשתו אסורה עליו: והבית שמואל כתב הטעם משם הרא"ש והוא טעם נכון יעו"ש באריכות ומה שכתב דבבדק הבית מדייק מהרי"ף והרמב"ם דלא ס"ל כהרא"ש אלא ס"ל אפילו היכא דלא שייך לומר דגירש אותה מ"מ אסורה לבעלה משום דקנסו אותה חז"ל הואיל ונשאת לאחר יעו"ש. דלפי דברי בדק הבית הוא דרבינו לא ס"ל כהרא"ש דבעינן תרי טעמי משום קנס ומשום החשש שיאמרו שגירש הראשון: ואנכי איש צעיר כבר כתבתי בדיבור הקודם שנראה מדברי רבינו לעיל דהוא מפרש כהרא"ש. אבל כיון דגזרו אף דאיכא זמני דליכא חששא כהך גוונא מ"מ כיון דגזרו לא חילקו ודוק היטב מ"ש לעיל והכא ואתו דברי רבינו על נכון

דין י"ב המוציא את אשתו משום שם דע וכו' כי אומרין לו הודיעה שמפני זה אתה מוציאה כדי לייסרה וכו' הנה בלומדי בש"ס לראות מוצא זה הדין דקדקתי בלישנא בתרא דרב נחמן דאמר צריך שיאמר לה הוי יודע שמשום שם רע אני מוציאך וכו' קסבר טעמא מאי כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים הילכך צריך למימר לה הכי. משמע דהאמירה שיאמר לה הוא כדי לייסרה שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות. ולא אמר הטעם שאין יכול להחזיר. דלישנא קמא אי אמר לה הכי מצי מקלקל ואי לא לא מצי מקלקל. דמשמע דלא בעי לומר לה הכי אלא דאי אמר לה הכי הוא דמצי מקלקל. והכי קאמר קסבר כיון דטעמא משום קלקולא הוא דלא יחזיר הוא דוקא בדאמר לה הכי בשעת גירושין דמשום זה הוא מגרשה. אבל אי לא אמר לה הכי מהיכא תיתי לקלקלה כיון דגירש בסתם. אבל ללישנא בתרא עכ"פ צריך שיאמר לה הכי כדי ליסרה וכיון שכן הדבר מובן מעצמו דטעם שלא יחזיר דהוא ודאי משום קלקולא. דבזה ליכא פלוגתא בין לישנא קמא ללישנא בתרא. ואמר תניא כלישנא קמא וכו' דקתני ונמצאו דבריו בדאין הרי עסיקינן בשדבר שהוא משום שם רע או משום נדר הוא מגרש. ונמצא לפי זה שאם לא אמר לה כלום ליכא קלקולא ומותר להחזיר. ותניא כלישנא בתרא א"ר אלעזר בר' יוסי וכו'. דהיינו מדקאמר אומרין לו אמור לה הוי יודע שמשום שם רע אני מוציאך וכו' דזה הוא כדי לייסרה שהוא מגרשה עכשיו משום זה. דאם זה נמי עיקר הטעם שאסרו להחזירה. היה להם לומר לה נמי ואיני מחזירך לעולם כדי לייסרה יותר. אלא ודאי דמה שאסרו להחזירה הוא משום קלקולא. כמו דפירשה ברייתא קמייתא דבהאי ליכא פלוגתא אלא דלברייתא קמייתא אין צריך לומר לה דלא ס"ל דצריך לייסרה. אלא אם אמר בשעת גירושין דמשום זה הוא דמגרשה הוא דלא יחזיר אבל ברייתא בתרייתא ס"ל דצריך לומר לה כך בשעת גירושין כדי לייסרה. וא"כ איכא קלקולא דמשום זה לא יחזיר. דנמצא כוונת ברייתא בתרייתא כך הוא מפני מה אמרו שלא יחזיר משום כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים משום זה אומרין לו אמור לה הוי יודע שמשום שם רע אני מוציאך או משום נדר אני מוציאך. והכוונה כיון דצריך לומר לה כך הרי ודאי איכא קלקולא. שהרי גילה דעתו דמשום זה מגרש לכן אמרו שלא יחזיר. דהיינו שאדעתא דהכי הוא מגרש שלא יחזיר לעולם. כך אומרין לו כדי שיגמור לגרש אותה גירושין גמורין כדי שלא יבטל הגט למפרע: והשתא אלו דברי רבינו ממש שהוא פסק כדרכו כלישנא בתרא דמתחלה אמר שצריך להודיעה שמשום זה הוא מגרשה כדי לייסרה. ומודיעין אותו שאינו. מחזירה לעולם ואחר כך נתן הטעם שאינו מחזירה שהוא משום קלקולא. כיון שהודיע קודם גירושין דמשום זה הוא מגרש איכא קלקולא לכן אומרין לו גמור בלבך לגרשה שאין זו חוזרת לך לעולם: ואח"כ ראיתי למ"ש הרב המגיד על דברי רבינו. . וקשה לי דלפי דבריו שאמר ורבינו פסק כלישנא בתרא לחומרא דאפי' לא אמר משום ש"ר או מפני נדר לא יחזיר ע"כ. דמשמע דלא יחזיר הוא משום פריצותא דקנסינן לה. וא"כ אמאי לא כתב הבינו דמשום טעם זה לא יחזיר והא הוא ז"ל לא כתב הטעם דלא יחזיר אלא משום קלקולא. דהוא ביאר דבריו להדיא ואמר ומפני מה המוציא זו לא יחזירה לעולם גזרה שמא תנשא לאחר וכו' ולא נתקיים ונמצא הגט בטל למפרע ע"כ. הרי לך להדיא שמזה הטעם של הקילקול הוא שאמרו שלא יחזיר אבל לפי מה שפירשתי בדברי רבינו ובש"ס אתי שפיר שכתב הכי רבינו דהעיקר משום קלקולא כיון דצריך להודיעה לייסרה כמ"ש: ולפי זה באיילונית דלא שייך בה כדי לייסרה דסתם רבינו ולא כתב שצריך להודיעה. דודאי כיון דהוא משום קלקולא צריך להודיעה. דאי לא הודיעה אכתי קילקולא הוא משום דסמך אמה שכתב