לבב דוד צח

יאמרו פלונית גירשה בעלה מהנישואין. והלכה ונשאת לבעל שני וגירשה וחזרה לבעל ראשון א"כ מותר להחזיר גרושתו להכי אסרינן אותה לחזור לבעלה ראשון דרבינו לא כתב טעם האיסור לב' בפירוש דכוונתו לומר דאין זה משום כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל. משום שנבעלה בשוגג וליכא בה טעם דאסורה לבעל ולבועל

ומוכרח לומר שלפי זה סובר רבינו דמה שאמרו שם בש"ס רישא דעבדא איסורא קנסוה סיפא דלא עבדא לא קנסוה רבנן. הוא כפירוש הרא"ש ז"ל דקנסוה וחשו לגירש זה ונשא זה ולא רצו להתירה משום נישואי טעות ותהיה מותרת לחזור לראשון כיון דהמעשה זה נעשה באיסור אע"פ שהוא בשוגג קנסי לה ועבדי החששא. לאפוקי בנתקדשה לבד דלא נעשה איסור. ורבינו לא הזכיר הקנסא אלא הזכיר החששא אם אנו מתירין אותה לבעלה ראשון כיון שנתן לה הב' גט וטעם שתצא מן השני לא כתב והוא מובן במ"ש שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט שהוא משום דגירש זה ונשא זה שהוא משום קנס כמ"ש בש"ס ולהכי כתב בנתקדשה לבד כיון דלא נשאת יאמרו תנאי היה בקידושין ולא נתקיים ע"כ. אף על גב דבש"ס דחו זה דהוא משום דמפרש כפי' הרא"ש כמש"ל: דדוחק לומר דרבינו סובר כיון דאמרו שם בש"ס לקמן דאין תנאי בנישואין. אזי לא צריכין לטעמא דאמרו רישא דעבדא איסורא. אלא כמו שאמר מעיקרא דסיפא קידושי טעות היה. והכוונה דתנאי היו בקידושין ולא נתקיימו. אבל בנישואין ליכא למימר הכי דאין תנאי בנישואין. אלא דהש"ס קא מקשה דאכתי לא הוזכר חילוק זה. ורצה התרצן לתרץ גם לפי דעת המקשה כן נ"ל

אלא דצריך להבין לדעת רבינו במה דאמר הש"ס בשלמא מראשון תבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא הוא דכיון דעדיין לא ידע מה שתירץ רב הונא גזרה שמא יאמרו גירש זה ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט. דאמאי מראשון ניחא כיון דאנו אומרין זנות בעלמא ולא תבעי גט א"כ גם הראשון מותרת לחזור לו דהא ליכא למימר מחזיר גרושתו: ונראה לי דהכי קאמר דודאי דלפי מה שקתני ברישא תצא מזה ומזה דהוא משום מחזיר גרושתו. הוא דקתני תצא מראשון נמי משום דשני קתני דבעיא גט וא"כ בראשון ניחא דתבעי גט כיון דשני הוא נותן גט. אבל משני אמאי בעי גט זנות בעלמא הוא ולא צריכה גט. וכיון שכן יוצא לנו דהדין הוא דגם לראשון מותרתו. תירץ לו גזרה שמא יאמרו גירש זה וכו' ואם כן ניחא דהדרינן לטעמא דמעיקרא: והשתא ניחא במה דקשה על מה שפי' רבינו בפי' המשניות במשנה זו וז"ל מן העיקרים שהם אצלנו שכל מי שזנתה תחתיו וכו' ולפיכך חייבנו בכאן תצא מזה ומזה אע"פ שהיא שוגגת לפי שהיא נעשית זונה ע"כ. שזה הפך מדבריו כאן שהוא משום שמא יאמרו וכו' וכן ממה שכתב אח"כ ומן העיקרים שבת לוי שזינתה לא נפסלה מן המעשר אבל נפסלה בכאן משום קנס ע"כ אלמא דכל זה הוא משום קנס. דודאי רבינו בפירוש המשניות פירש כפי דברי הש"ס דהוא משום קנסא. והכא פירש החששא דעבדי משום שמא יאמרו וכו' ובנתקדשה לבד ליכא האי חששא דיאמרו דקדושי טעות. דהוא הטעם דבנישאת דעבדא איסורא קנסוה דעבדי להך חששא ובנתקדשה דלא עבדא איסורא לא עבדי וכמש"ל ודוק היטב: ובכן אתי רבי' כדברי הראשונים דס"ל דטעמא דאסורה לראשון הוא משום קנס. וכן לשני דהיינו דכיון דעבדא היא איסורא דנישאת לשני אע"פ שהיא שוגגת דעבדינן כל הנך חששות כדי שלא תנשא לשום אחד מהם. וכן נפרש דברי הירושלמי שהביא הנמק"י בכי האי גוונא

ולפי זה שלדברי רבינו דגם לראשון הוא משום קנסא דעבדא איסורא עבדינן הנך חששות מ"מ היכא דליכא חששא כלל כגון שזנתה דסברה שמת בעלה דבזנות ליכא גט א"כ מותרת לחזור לראשון דליכא האי חששא דשמא יאמרו מחזיר גרושתו. אבל א"ל דמדכתב סתם בפירוש המשניות לפי שהיא נעשית זונה. דפירושו שהוא משום קנסא אף בזנתה נמי כיון דעכ"פ עבדא איסורא. אלא כיון דבחבורו אח"כ כתב משום החששות משמע דבאופן דלא שייך חששא לא אסרינן אותה לבעלה משום דלא קנסי אלא היכא דאיכא לחששא דוקא

חזרתי ואמרתי שמדברי רבינו שכתב אח"כ וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה וכו' בין שנשאת לפקח בין שנשאת לחרש שאין קידושיו קידושין גמורים תצא משניהם וכתב הרב המגיד לקמן בפי"א דין ט"ו דברי הירושלמי ואמר ומשמע שהיו סבורין כיון שהטעם הוא מפני שיאמרו גירש זה ונשא זה הילכך כשהבעל הראשון הוא פקח אין לחוש שאפי' יאמרו הרי מותרת לחזור לו ואח"כ העלו שכיון דקנסא הוא בכל גוונא קנסינן ליה ע"כ. הרי דמעיקרא הוו סברי כיון דחששא משום שמא יאמרו וליכא בהאי חששא ליכא למיקנסיה ואחר כך סברי כיון דמשום קנסא הוא דקא עבדי להאי דינא אף ע"ג דאיכא זמני דליכא חששא לא חילקו וקנסינן ליה בכל גוונא. וא"כ גם בזנתה דינא הכי וכן נראה מדברי הירושלמי לפי גירסת רבינו יעו"ש

ואגב ראיתי לפרש דברי המגיד שם מה שאמר שם . וזה שאמרו גיר' מותרת לינשא לראשון. דהיינו דהוא מייתי ראיה לדברי רבינו שהנוסחא היא בסיפא איני קורא עליה וכו' לפי שבירו' שם אמר הדא היא דתני ר' חייא וכו' דהכוונה שמא שאמר שאם בא אחר וקדשה תפסו בה קידושין משום דקידושי חרש אינם קידושין- ולכן תפסי בה קידושי פקח. וכיון דעבדינן להו לקידושי חרש כמאן דליתנהו וכמו שלא קידש דמי א"כ כיון שיגרש פקח מותרת לחזור לחרש ולא חיישינן שיאמרו שמה שקידשה פקח הוא משום שכבר גירש חרש שגירש זה ונשא זה. וא"כ אסורה לחזור לחרש דהוא מחזיר גרושתו. שודאי שהחרש אסור להחזיר גרושתו. שהרי רבנן תיקנו לו נישואין ועשו לו כדין פקח דלא חיישינן שיאמרו כך משום שכ"ע ידעי שמה שקדשה פקח לאו משום שגירש החרש. אלא משום שתפסי בה קידושי פקח ואף ע"פ שהיא נשואה כיון דקידושי חרש לאו מדאורייתא וכמאן דליתנהו דמי לגבי פקח. ועל זה אמר הדא דתני רבי חייא וכו' דעל סיפא קאמר שהיא אשתו של פקח שגירשה והלכה ונשאת לחרש דיכולה לחזור לפקח ולא מקרי נישואין במה שנשאה חרש במקום פקח ולא חיישינן שיאמרו על הפקח שמחזיר גרושתו דכ"ע ידעי דקידושי חרש במקום פקח כמאן דליתנהו דמי. שלפי זה מוכרח לומר דבסיפא גרסינן איני קורא עליה וכו'. אבל על הרישא לא אתי כלל לומר הדא דתני ר' חייא כיון דהיא בגירושין דחרש איירי והלכה ונשאת לחרש או לפקח.