לבב דוד צז

מסירה כרתי ובדיעבד מהני. אבל הכא דאיכא עדי חתימה דהוא חצי דבר א"כ עדי מסירה הם חצי דבר. ואע"ג דעדי חתימה הם עכ"ום ופסולין ואינו נכשר הגט אלא בעדי מסירה. מ"מ איכא עדי חתימה ועל חצי דבר הם מעידים. אלא בודאי דעדי מסירה לא מקרו חצי דבר אלא עדות גמורה היא . ויכולים להיות שנים אחרים דודאי עדי חתימה דעכ"ום לא חשיבה. ובעדי מסירה לבד הוא מתכשר הגט: ועוד הביא מהך צריכותא דאמרינן בפרק כל הגט דמוקמינן שאין קיום הגט אלא בחותמיו אליבא דר"א דאמר עדי מסירה כרתי צריך עדי מסירה. נראה להדיא שמביא ראיה להא דעדי חתימה יכולין להיות עדי מסירה דהתם קאמר דסיפא דקתני שאין קיום הגט בחותמיו קאי אאמצעיתא דהאשה כותבת את הגט וכו' ומ"ש שאין קיום הגט אלא בחותמיו הוא במסירתו ולא בחתימתו והא דנקט משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו וכמו שפירש"י ז"ל שם: אבל מה שהקשה המגיה על דברי המפרש דהא מלתא דפשיטא דמהיכ' תיתי לפסול בכ"הג והרמב"ם אשמועינן דאפילו הם אחרים כשר דלא הוי חצי דבר. לא כן אנכי עמדי דאדרבא המפרש פשיטא ליה דעדי מסירה לא מקרי חצי דבר דאנן קיימי אדברי ר"א דעדי מסירה כרתי. וא"כ מקרו דבר שלם שעל פיהם הגט יהיה כורת. ועדי חתימה אלא מפני תיקון העולם. דעצה טובה תיקן ר"ג שיחתמו העדים לר"א שעדי מסירה פרתי משום דזמנין ימותו או שילכו למדינת הים וא"כ מהיכא תיתי לומר שהוא חצי דבר. אבל אצטריך להביא ראיה דע"ח יכולין להיות ע"מ. דלכאורה יש לומר כיון שלא באו אלא לחתום בגט. א"כ מה שניתן הגט בפניהם אינם נקראים עדי מסירה ואנן בעינן עדי מסירה לר"א שיבואו. להעיד על מסירת הגט ואלו לכאורה לא באו משום עדי מסירה לזה הביא ראיה שיכולין להיות עדי מסירה ג"כ אם כיוונו להעיד על מסירת הגט

דין ל"ג אל תתנהו לה אלא ביום פלוני וכו' עיין במש"ל שכתב המגיה ויש לעמוד בזה וכו' ויש לישב ע"כ. נ"ל דהישוב הוא דהתם כתב קרא שבעת ימים יהיה עם אמו דמשמע דקודם שמונה אינו ראוי וא"כ כאשר כתב אח"כ ביום השמיני תתנו לי. היה מוכרח לומר דממעט לאחריו ג"כ ודוק

פרק י דין א' כל מקום וכו' חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ומ"ש הרב לח"מ. ואנכי ההדיוט נ"ל שרבינו הוקשה לו מה שהקשו בתו' בפ' המגרש בד"ה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה וכו' דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פשיטא דאפי' לר"א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם אע"פ שפסולה לכהונה. אם היה שפיסול כהונה הוא מדאורייתא. דהך דרשא היא דרשה גמורה דודאי דאיסור כהונה שאני: ולא ניחא ליה במה שתירצו התוס' דכיון דאפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה אם כן כי אמר חוץ מפלוני הוי גט גמור דאי לא הוי גט סברא הוא דבלא נתגרשה אלא מאישה אפילו ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה הכתוב לכהנים.. דרבינו קשה אצלו לתרץ כך דאיך אנו מכריחין מזה הפך משמעות כריתות. דמשמע כריתות ממנו לגמרי ואינה אדוקה בו על שום אדם שבעולם. ובודאי שגזרת הכתוב דכיון שקבלה גט ואף ע"פ שהוא בטל היא נאסרת לכהן. והדרא קושיא לדוכתה דאיסור כהונה שאני דאפילו בדבר שאינו גט בעלמא אסרה הכתוב לכהנים: ומשום זה הוכרח לומר דהך דרשא אינה דרשא גמור' אלא אסמכתא ומדבריהם שכל אופן שינתן הגט ואפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה משום ריח הגט. כדי שלא יבואו לישא אשה שהיא גרושה כשרואים שאשה כזו קבלה גט ומותרת לכהונה כך עושים בגרושה אחרת. ומזה למד ר"א דהוי גיטא דאף ע"ג דלא התירה לכל. משום דאם הדין הוא דלא הוי גרושה אלא עד שיתירה לכל אדם. היאך הוו רבנן גזרי בהאי שלא נתגרשה אלא מבעלה. והלא ליכא למעוטי כלל בהאי שהרי לא התירה לשום אדם. והיאך מדמו גירושין לגירושין. אלא ודאי דבעלמא אע"ג דלא התירה לכל הוו גירושין. ואז משום זה גזרו רבנן דאע"ג דלא נתגרשה אלא מאישה פוסלת לכהונה שמא יבאו לישא גרושה שלא הותרה לכל. דלא נראה להם שיש לחלק בין זה לזה. כיון דגם בהאיך עדיין קוקה לו בהך דאמר חוץ מפלוני. דזאת ראיית ר"א מהאי דגזרי רבנן בהאי. ועל זה מקשה בש"ס ורבנן דהיינו שזאת ראייה גמורה ותירץ איסור כהונה שאני. דהיינו דודאי דבעי שיתירנה לכל כמשמעות הכתוב כריתות לגמרי. ומה שגזרו רבנן גם בזה הוא משום כהונה שחששו רבנן הרבה אע"ג דלא דמו כלל כיון דשם גט איכא: והאיך דפ' האשה רבה דאמר רב יהודה אמר רב היה לו לר"א בן מתייא למדרש מרגינתא דמשמע דהיא דרשה גמורה. דאל"כ מאי קא מקשה דר"א לא רצה לדרוש אלא דרשה גמורה ולא אסמכתא וכמו שהקשה הרב לח"מ: נ"ל דרבינו סובר דהך דרשא דר"א בר מתייא היא גם כן אסמכתא בעלמא שהרי כתב רבינו למטה הטעם שאין צריכה גט משני שאין קידושין תופסין בעריות. ואם כן קידושי כמאן דליתנהו דמי וכיון שכן לא שייך בהו גט כלל ן וכיון דלא שייך גט בה לא צריכין לקרא דקא מייתי ר"א בד מתייא אלא דקא סמיך לקרא ובהאי אתי שפיר דאמר רב יהודה אמר רב הוה ליה לר"א למדרש מרגניתא ודרש בה חספא. דודאי האי אסמכתא היא חספא והיה צריך למדרש האי דרשא באסמכתא דריח הגט פוסל לכהונה דהיא מרגניתא דסמיך להאי אקרא ממה שהוא סמיך לקרא האיך דהך פשוט הוא. כיון דלא שייך גט התם מהיכא תיתי שפוסל לכהונה ודוק

דין ד' כי מי שנשאת בגט בטל וכו' כדי שלא יאמרו החזיר זה גרושתו אחר שנשאת ע"כ. הנה מבואר בפרק האשה רבה בהאשה שהלך בעלה למדינת הים דבשני אמרינן דיאמרו אשת איש יוצאה בלא גט להכי צריכה גט משני ומדקאמר אח"כ אי הכי נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה משמע דבנתינת הגט של השני אינה יכולה לחזור לראשון שמא יאמרו דמותר להחזיר גרושתו ולזה אמר רבינו כדי שלא יאמרו החזיר זה גרושתו ופשוט שזה הטעם לא יוצדק אלא משום ראשון דביה אמרי החזיר גרושתו. דהכוונה כיון דשני צריך ליתן גט. ואם אנו מתירין לחזור לראשון מבעלה שיתן לה גט זה השני. הנה הרואים בקחתה גט מבעלה השני והיו יודעים מקדמת דנא שהיתה נשואה לראשון