לבב דוד צו

וקשה לי דלמה לא פסק רבינו כלישנא בתרא דכן דרכו בכל מקום: ואם שר לומר דכיון דנקט לה הש"ס בהאי לשנא אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא. משמע דהש"ס מסתפק וזה מה שאמר המגיד שלא נתבאר בגמ'. וכתב עוד ובירושלמי אמרו המונה הרי הוא ככולכם. דהיינו שלא חילקו בין מנה מקצתן למנה כולם. שזה עוד סייעתא לדברי רבינו שלא חילק. ואע"ג דבש"ס דידן רב פפא קא מחלק בינייהו. בהאי אזלינן כירושלמי דהם בקיאי טפי בדברי ר' יוחנן כן נ"ל לפרש דבריהם ז"ל אלא שראיתי במר"ן הב"י סי' ק"ך שנראה לו יותר שלדברי הרמב"ם אלו שבכלל הבעיא נמי היכא דמנה מקצתן אי הוי כאומר כולכם או לא יעו"ש: והנה אחרי כתבי ראיתי למוהרש"א שכתב דלפי הגירסא הכתובה בדברי הר"ן דברי רש"י משמע דאמנויין מיהא קפיד והקשה מה שהקשה יעו"ש. ולי נראה דאין לדייק מדברי רש"י אפילו להך גירסא כמו שהבין הוא ז"ל דמה שכתב לא קפיד אלא אמנויין הכוונה שיהא בפניהם אלא ששנים מהן יחתמו שהרי באידך גיסא האריך בדבריו וכתב גלי דעתיה דאהני קפיד וצריכין כל המנויין לחתום ומה שאמר קפיד אמנויין הוא כמו שאמר אחר כך לא הקפיד אלא לומר בפה מנין זה ולא שיחתמו כולם וכמו שפירשתי ודוק

שם היה אחד משנים הראשונים פסול ה"ז גט פסול וכו' כתב הרב המגיד ופסק רבינו כלישנא בתרא וכו' ומכאן אתה למד שכוונת רבינו בכאן הוא מ"ש הר"א ז"ל בהשגות וכו' ובודאי שזה היא כוונת רבינו וכו'. פירוש דמה שאמר בש"ס אמרי לה פסול דאתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא הוא אליבא דתנאי בעלמא הוא. ולא נפסל אלא משום דאתי לאיחלופי בשאר שטרות דעלמא. דהנך ליכא למימר בהו דתנאי בעלמא וכמ"ש הראב"ד ז"ל דזהו כוונת רבינו בודאי. ואמר ונתן טעם הוא מפני מה אנו אומרין כן בגט ולא בשאר שטרות לפי שעיקר הגט הוא בעדי מסירה ואפילו חתום בעדים וכו' מה שאין כן בשאר שטרות ע"כ. ג"ל דמדקאמר ונתן טעם הוא מפני מה אנו אומרין כן בגט ולא בשאר שטרות הוא דלמה בגיטין אנו אומרים משום תנאי חתמו. ולא אמרינן כך בשאר שטרות דבשביל תנאי חתמו ולא משום עדות. לוה אמר שעיקר הגט הוא בעדי מסירה לכן אמרינן ביה דמשום תנאי חתמו ולא משום עדות והכוונה דלהכי היה בגט כשר חתימת פסולים. אלא דבתחלה גזרינן משום דאתי לאיחלופי בשאר שטרות ובאמצע ובסוף כשר כן נ"ל פירוש דברי הרב המגיה ז"ל בפשיטות ודוק

דין ל"א אמר לשנים כתבו וחתמו ותנו לפלוני שיוליך לאשתי וכו' ורבותי הורו בגט זה דבר שאינו נראה מפני שיבוש שהיה בנוסחאות שלהם ע"כ. כתב הרב המגיד ורבותי הורו וכו' כמדומה לי שנתכוון על מ"ש ההלכות וכו' והוא סבור אינו גט ע"כ. דהרי"ף ז"ל כתב בפ' התקבל נוסח הך בעיא הכי בעא מניה רבא מרב נחמן אמר לשנים כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סלקינהו או דילמא לטרחייהו חייש. וכתב עלה הרי"ף ואסיקנא תיקו. ותיקו דאיסורא לחומרא הילכך לא מצי אינהו למהוי שלוחים להולכה דחיישינן דילמא סלוקי סלקינהו ע"כ. הנה לפ"ז דהרי"ף מפרש הבעיא היא אם אנו אומרים שהבעל לא מינה אותם שלוחים. גם להולכה שהרי אמר להם ותנו לשליח דסלקינהו. משליחות בענין ההולכה. או דילמא לא סלקינהו משליחות דהולכה. אלא לטרחייהו חייש בהאי דאמר ותנו לשליח. ואם ירצו הם להוליכו הרי הם שלוחים ויכולים להוליכו. ועל זה כתב הרי"ף דסלקא כתיקו וכל תיקו לחומרא והכוונה דהיא ספק מגורשת. אבל רבינו מפרש הך בעיא כמו שפירש רש"י ז"ל לענין אם נאבד הגט או נמצא פסול. אם יכולין לכתוב גט אחר בלא המלכה בבעל. מי אמרינן הרי כבר גמרו שליחותן במה שכתבו וחתמו ואין יכולין לכתוב עוד עד שימלכו בבעל. או דילמא לא נסתלקו משליחותם עד שיגיע הגט לידה. וכיון שנאבד או נמצא פסול עדין בשליחותם עומדים ויכולים לכתוב בלא המלכת הבעל. וכתב רבינו דין זה בפ"ב וכתב הרי זה ספק מגורשת כדין כל תיקו לחומרא. והשתא בודאי דרבינו לא גריס כגירסת הרי"ף סלוקי סלקינהו. דמשמע דהבעל סליק אותם אלא גריס מי אמרינן עשו שליחותם ונסתלקו וכו'. דנמצא כיון דרבינו לא גריס הכי כמו גירסת הרי"ף ולא נאמרה אלא לענין נאבד הגט או נפסל הרי בהאי גוונא שאמר להם שיכתבו ויחתמו ויתנו לשליח ליכא ספיקא. דאם הוליכו הם בעצמן דהגט בטל כיון שלא מינה אותן שלוחין לגירושין. דאינו יכול לגרש אלא אותו שהזכיר הבעל דלמד זה מהך עובדא דשדר גיטא לדביתהו וכיון שכן הגט בטל. וזהו מה שאמר רבינו ורבותי הורו בגט זה דבר שאינו נראה מפני שיבוש שהיה בנוסחאות שלהן דהוא כמ"ש: והוצרבתי לכתוב זה מ"ש משום שראיתי בהלח"מ בסוף הדיבור שכתב ומ"מ אם רבינו נתכוון לפי' ה"ה קשה קצת מה שאמר מפני שיבוש שהיה בנוסחאות וכו' דאין זה שיבוש בנוסחא אלא פי' אחר שפי' בבעיות ע"כ דודאי איכא שיבוש בנוסחא כמ"ש. וכן נראה ממ"ש ה"ה לעיל שם וז"ל והרב לא גריס האי גירסא אלא הכי גריס בעא מניה וכו' דמשמע דיש שינוי בנוסחאות ואע"פ שלא ביאר שם מאי האי הנוסחא דהוה גריס רבינו. מ"מ כיון דכתב פירוש וכו' הרי רצה לומר דגריס גירסא דאתי עלה האי פירושא. דלגירסת הרי"ף לא אתי עלה פירושא וכמו שכתבתי ודוק

דין ל"ב אמר לסופר וכו' עיין במש"ל ז"ל שכתב המגיה וז"ל והנה לעיל פ"א מהל' אלו וכו' וכתב שם המפרש וכו' וצ"ע דמהתם לא שמעינן אלא דע"ח הם ע"מ והא מלתא דפשיטא דמהיכא תיתי לפסול בכ"הג והרמב"ם ז"ל אשמועינן דאפי' הם אחרים כשר דלא הוי חצי דבר עד כאן: דליכא למימר דהמפרש אדרבה מביא ראיה לדברי רבינו שאמר דנותנו לה אפי' בפני שנים אחרים. ממה שאמרו איכא בינייהו שמות מובהקין דהיינו שמות ידועים שהם של עכו"ם. ולא אתי למסמך עלייהו לממסריה לה באנפייהו. אלמא דדינא הוא דאין צריך להיות עדי חתימה הן עדי מסירה. ולהכי מוסרו לה בפני עדי ישראל אע"פ שהן אינן עדי חתימה. ואם הדין היה שאין יכול למוסרו בפני עדים אחרים משום דהוא חצי דבר. א"כ היאך יכול למוסרו בפני שנים אחרים שהם ישראל. הרי הם מעידים על חצי דבר ואע"ג דאם היה שנתנו לה בעדי מסירה לבד כשר. התם שאני משום דעדי