לבב דוד צד

דאפי' הלך בשוק בלא משענת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת ה"ז גט משום דההיא הליכה לאו כלום היא דלא נתרפא לגמרי כיון שמת מאותו חולי ראשון

דין כ' חולה שרצה לגרש וכו' כתב הרב המגיד וצ"ע היאך יתקיים הגט בלא מעכשיו וכו' ואפשר שהוא סבור שהכפל מוציא מידי משמעות לאחר מיתה ומכניסו בכלל משמעות תנאי והטעם כשלא כפל וכו' ולכשיתקיים התנאי ה"ז גט וכו' ורחוק הוא ע"כ כוונת דבריו כשאומר אם מתי בלא כפל תנאו הוא מורה שכוונתו שאינו חל הגט אלא עד לאחר מיתה שלהכי לא אצטריך לומר שאם לא מתי לא יהיה גט שודאי הוא- שהרי הוא אומר שלא יהיה גט אלא עד לאחר מיתה ולכך בכי האי גוונא לא הוי גט שאין גט לאחר מיתה אבל כשכופל תנאו הרי מגלה דעתו שאין כוונתו שלא יהיה גט אלא עד לאחר מיתה. שאם כן למה יאמר ואם לא מתי לא יהיה גט. אלא ודאי שכוונתו שהוא מתנה שאם ימות יהיה גט קודם שימות. והוא כמו כל התנאים שבעולם ולפי זה לא דמי להך שכתב רבינו לעיל בהתנה עליה שאם זרחה חמה יהיה גט ואם לא זרחה לא יהיה גט ומת בלילה אינו גט. שלא נאמר שם נמי שאם זרחה החמה יהיה גט קודם זריחת החמה דבשלמא באם מתי שאין גט לאחר מיתה והוא כפל תנאו מוכרח כך כוונתו כמ"ש. אבל התם שאחר זריחת החמה שייך הגט הרי דבריו כפשטם. ועוד שהוא אומר בפירוש ואם לא זרחה לא יהיה גט דמשמע דאי אפשר בקודם זריחה שיהיה גט ולהכי כשמת בלילה אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי עד שמת ואין גט לאחר מיתה

דין כ"א בעל שאמר לאחד זכה בגט זה לאשתי וכו' כתב הרב המגיד בעיא היא בסוף האשה שלום וכו' א"ל תנינא חוששין לדבריה ע"כ. דהיינו ששם מבואר דבענין היבם זמנין דזכות הוא לה וזמנין דסניא ליה וא"כ חוב הוא לה. ולהכי כתב רבינו שהיא ספק מגורשת. דשמא היא חוב הוא לה דסניא ליה ואין חבין לאדם שלא בפניו. אבל רבינו כתב שרוב הנשים זכות הוא להן וכן משום דהכי משמע מדברי הבעיא דקאמר כיון דסניא ליה זכות הוא לה ובצד שני אמר או דילמא כיון דזמנין דרחמא ליה וכו' משמע דברחמא ליה הוא זמנין דווקא אבל בסניא ליה אמר כיון דסניא ליה משמע דרוב הנשים סניא ליה

וראיתי להמש"ל אחר שפירש הסוגיא לו בדברי התוספות דלמה לא הקשו ארישא דמתניתין דאימא דלעולם דמרחמא ליה וטעמא דאינה נשאת בלתי חליצה היינו משום דשויתה נפשה חתיכה דאיסורא אכולי עלמא: ונ"ל לתרץ דבשלמא לסיפא שהיא אמרה מת בעלי ואח"כ מת בני שהיא באה לומר שהיא אסורה לו כדי שלא תהיה זקוקה לו א"כ שפיר דקא מקשו דאימא דמה שאינה מתייבמת הוא דשויא נפשה חתיכה דאיסורא. אבל ברישא דאין כוונתה כדי לאסור את עצמה לשוק דמי מכריחה שתנשא לשום אחד אם אינה רוצה. ואם אמרינן מרחמא ליה ובודאי משקרא תו לא אמרינן דאינה נשאת בלא חליצה משום דשויא נפשה חתיכה דאיסורא עלייהו ולכן לא הקשו ארישא ודוק

דין כ"ה נתייחד עמה אחר שאמר להן לכתוב וכו' מידי לומדי דבריו אלו ז"ל דקדקתי בדבריו במה שאמר וקל וחומר הדברים אם הגט שניתן לה לידה כשנתייחד עמה נפסל הגט שמא בעל. משמע שהגט הוא בידה שכבר ניתן לה וכשמתייחד עמה גורם ליפסל הגט. אלמא שאף ע"פ שכבר קבלה הגט הוא נפסל בנתייחד עמה. א"כ משמע שלא נתגרשה בקבלת הגט אלא לאחר זמן. ובתוך הזמן נתייחד עמה שאז הגט בטל שמא בעל. שהבעילה גורמת פיסול הגט וזה מבואר בדבריו בפרקין דין ה' שכתב ואע"פ שהיה הולך ובא בתוך ל' יום הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט כשר ע"כ. משמע דאם נתייחד עמה אין זה גט כשר אלא פסול. ואמר על זה קל וחומר לזה שלא נכתב. שודאי כשנתייחד עמה קודם הכתיבה דאמרינן שמא בעל. וא"כ ודאי שצריך לומר הרי אלו לא יכתבו כמו שאמר מקודם. דהק"ו בא כדי שלא יכתבו כשנתייחד עמה שודאי בעל. וא"כ בטל שליחותם כשבעל שהוא נתרצה שלא לגרשה עוד. ואחר כך אמר שלפי זה יצא הדין שאם כתבו ונתנו לה אחר שנתייחד עמה אינו גט שהרי כבר בטל שליחותם ואינו דומה לענין דלעיל דמשמע דאם נתייחד עמה אינו גט בטל אלא פסול. דהתם הגט עדיין בידה ולא לקחו ממנה דנשאר בידה שכאשר יעבור מכנגד פניה שלשים יום יהיה גט. א"כ מחמת שנתייחד עמה איכא חששא בעלמא שמא בטל הגט כשבעל. ואין זה ברור כיון שלא לקח הגט מידה להכי פסול דוקא ולא בטל. אבל כאן כשבעל קודם הכתיבה ליכא במה להסתפק לומר שמא עדיין לא ביטל שודאי במה שבעל הוא נתרצה שלא לגרש ואם כן בטל שליחותם כן היה נ"ל לפרש דברי רבינו מדי עוברי

וראיתי להרב המגיד שהביא דברי הרמב"ן יעו"ש דלפי משמעות דברי הרב המגיד שהרמב"ן הבין דהק"ו שעשה רבינו הוא משנתייחד עמה אחר נתינת הגט שהכי הוה מפרש הרמב"ן לדברי רבינו ובתחלה היה מפרש משום גט ישן. ולא ידעתי דאיך שייך לומר שדברי רבינו כך והרי רבינו כתב אם הגט שניתן לה לידה כשנתייחד עמה נפסל הגט. א"כ משמע שניתן לה הגט לידה ואח"כ נתייחד עמה ואם בגט ישן הוא נתייחד עמה קודם שיתנו לה. דהדין הוא שלא יגרשנה באותו הגט וכמ"ש רבינו בפ"ג ומה ענין זה לזה ואם לפי' בתרא נמי לא אתי שהרי כתב כשנתייחד עמה נפסל הגט אלמא דנפסל הגט שבידה ואם כך הוא דהוא אחר נתינת הגט מאי פיסולא איכא בגט. והלא החששא היא משום שמא בעל לשם קידושין וחידש הנישואין מחדש: ועל מ"ש הרב המגיד ז"ל ז"ל ואע"ג דגלויי דעתא בגיטא לאו מלתא היא כנזכר פ"ו. כיון שעשה מעשה שנתייחד עמה בטל השליחות לגמרי. ולא דמי לגט ישן דאם נתגרשה בו תנשא כנזכר פ"ג. דהתם הוא עצמו עשה מעשה הנתינה אחר היחוד. אבל כאן אחר שנתייחד לא עשה כלום וכבר נתבטל שליחותם ואין במעשיהם כלום ע"כ. איכא להקשות והרי בהך שהבאתי לעיל שהתנה עליה שתתגרש כשיעבור מכנגד פניה שלשים יום וכו' שכתב רבינו הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט כשר. דמשמע דאם נתייחד עמה גט פסול דווקא. והתם אף ע"ג דלא עשה שום מעשה אחר היחוד: אבל לפי מה שכתבתי לעיל כיון דהגט בידה ולא לקחו ממנה הרי ליכא הוכחה דבטל הגט. ולהכי פסול דווקא ולא בטל א"כ