לבב דוד צג

ז"ל אם התנה וכו' אבל אין לחוש לכך מספיקא כיון דיש מעשה מוכיח בהפך כדכתיבנא. ולפי מה שכתבתי לא נתיישב לי אנכי איש צעיר: עוד כתב הרב ז"ל ולרביעית י"ל דהא חששא דפייס לא אהני אלא למעבד איסור לכתחלה וכו' כי אקשינן בשאר תנאים דניחוש שמא פייס הוי החששא כמו הכא וליכא למעבד כאן פיסול לכתחלה דומיא דהתם ואי אמרת וכו' ולא עביד חששא דפייס פיסולה כל כך ע"כ. נראה דפירוש דבריו ז"ל דהך חששא דשמא פייס הוא דשמא בטל הגט והוי אשתו וכשיעבור פניה ל' יום שיהיה גט תלך ותנשא לאחר והיא עדיין אשת איש הך חששא אינה אלא כדי שלא תלך לינשא לאחר לכתחלה. אבל אם נשאת לא תצא שאינה אלא חששא בעלמא. והכא מה ששאלו להרי"ף דניחוש גם בשאר תנאים הוא כוונתם שאם באנו לחששא זו דלהכי עבדינן תקנתא להאמין אותה א"כ בהנך דהתנה עליה שתתן לו מאתים זוז אמאי שאם לא נתנה אינה מגורשת ניחוש שמא הוא מחל שנתפייס ובטל התנאי של מאתים זוז ומאי שנא זה מזה דבאידך חיישי להך חששא ובהאי לא חיישי להך חששא. והוא השיב שבהאי הגט קיים באם פייסה אותו ומחל לה שלא מחל אלא בתנאי דווקא שלא להפסידה המאתים זוז וכמו שכתבתי לעיל. וליכא בהאי חששא אלא בשלא תתן לו דדינא הוא דאינה מגורשת דניחוש שמא בטל תנאו והוי מגורשת ומאי איכפת לן אם נאמר על הגט קיים שאינו קיים והרי היא אשת איש מאי חורבה נפקא לן מהאי. ואם אמרת דאם קדשה אחר דאמרינן שאינה מקודשת. וכיון שהגט קיים לפי הך חששא הרי היא מקודשת אי נמי מתייבמת. זה הוי כבדיעבד דהך דאמרינן ליה דאינה מקודשת ולא חיישינן להך חששא כמו התם דבדיעבד לא חיישינן להך חששא ג"כ הכא דדינא היא דאינה מגורשת עד שתתן ר' זוז ואם תפסה קידושין דאמרינן לה דאינה מקודשת ולא חיישינן להך חששא הוא כמו דיעבד דהתם ולא הוי פיסולה כל כך כמו התם. דבהאי דדינא דבאם תלך ותתקדש לאחר דאמרינן שאינה מקודשת אינו פיסולא כל כך כמו התם שאשת איש תנשא לאחר

ואנכי ההדיוט נלע"ד דלא קשה בלאו הכי שהתם כשיעבור מכנגד פניה ל' יום תלך ותנשא לאחר בגט שבידה. אז אמרינן דחיישינן שמא פייסה ומחלה לו ובטל הגט. דבחששא זו הרי נפקא מינה חורבה דאם לא עבדינן תקנתא. אבל התם בחששא זו עצמה לא נפקא מינה חורבה שבחששא זו שפייס הגט קיים. ואם בשביל שמא תתפוס קידושין מאחר דאמרינן לה שאינה מקודשת. מ"מ בחששא עצמה מעיקרא ליכא חורבה שהיא מגורשת ומאי חורבה איכא בהאי אלא אם עושה מעשה אחר אם תפסה קידושין מאחר דאמרינן לה שאינה מקודשת ובכולי האי לא חיישינן כן אפשר לומר לע"ד

דין י"ז שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירש ועמד אינו יכול לחזור בו שאין גיטו כמתנתו וכו' כתב הרב המגיד שרבינו מפרש לדרב הונא כרש"י ז"ל שפירש דרב הונא בדיהיב לה סתמא הוא ואין הלכה כרב הונא דרבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא גזרה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה: נראה דהכוונה דאין אומרים דזה דהוא שכיב מרע אף ע"ג דנתן בסתם ולא פירש ואמר מהיום אם מתי הוא כמו שפירש ואמר אם מתי דדינו הוא דאם הבריא בטל הגט. אלא כיון דלא פירש אם הבריא אינו חוזר. שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ולקמן כתב הרב המגיד בשם הרשב"א ז"ל דבאומר אם מתי הוא אם מתי מחולי זה קאמר. ומשמע דבעי אומדנא נמי אם מת מחולי הראשון אפי' עמד והלך בשוק אם חלה אחר כך ומת אומדין אותו ולפי זה מה שאמר רב הונא אם עמד חוזר הוא בהבריא לגמרי דומיא דפירש אם מתי כמש"ל ואפ"ה רבה ורבא ס"ל דאינו חוזר משום שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה אבל בפירש אם מתי דבכי האי גוונא אם עמד חוזר דלא חיישינן שמא יאמרו כיון דפירש אם מתי דווקא

ולפי זה קשה דא"כ מאי קא פריך בש"ס לרב הונא ממתניתין הרי זה גיטך מהיום וכו' דלמה ליה אומדנא הרי עמד והא רב הונא הכו נמי ס"ל דבעי אומדנא: ונ"ל דודאי דרב הונא דאמר מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר הכוונה דלגבי מתנה כל כשעמד והלך בשוק חזרה מתנתו אף ע"פ שמת מאותו חולי וכן נמי בגט דאזיל בתר אומדנא דמתנה אלא שהוסיף אפי' בסתם דינא הכי כמו במתנה שכיב מרע. ולהכי קא פריך עליה ממתניתין ושני לה מר בריה דרב יוסף. אבל לדידן דלא קי"ל כרב הונא כל שמת מחולי הראשון אפי' הלך בשוק בלא משענת ה"ז גט. וכדכתב מר"ן בכ"מ יעו"ש. וכיון שכן מה שכתב רש"י בסוף הסוגיא דהיכא דלא אמר לה אם מתי סבירא להו לרבה ורבא דאם עמד אינו חוזר. הכוונה אפילו דהבריא לגמרי דהא חששא שמא יאמרו שייכה אפילו בהבריא לגמרי כיון דלא פירש אם מתי וכמש"ל. ומה שכתב רש"י בתחלת השמועה לא מיבעיא היכא דאמר אם מתי וכו' לא נתכוון לומר דבאם מתי מודו רבה ורבא לרב הונא. דליתא דודאי כיון דלא נתרפא לגמרי אינו חוזר. אלא דמכל מקום בסתם הוי רבותא טפי

אלא דאכתי קשה דמנא ליה לרבינו דרבה ורבא לא ס"ל כשינוייא דמר בריה דרב יוסף אף על גב דאמרו בש"ס דרבה ורבא לא סבירא להו הא דרב הונא במגרש סתם. ומשום שמא יאמרו וכו' אבל באומר אם מתי מודו לרב הונא וכפי שינוייא דמר בריה דרב יוסף

וי"ל משום דהא דאמר רב הונא דאף המגרש בסתם כיון שעמד חוזר משום דאמדינן דעתיה כיון דהוא ש"מ והוא רוצה לגרש הוא בודאי משום אימת מות וכמו שאומר אם מתי וכו' דהוא מחמת שירא שמא ימות וקא מדמה ליה למתנה. וא"כ כמו שבמתנה אם עמד חוזר שהוא סבור שנתרפא ומיד הוא חוזר בו. ואע"ג דאיגלאי מלתא למפרע כשעמד והלך בשוק עדיין לא נרפא לגמרי. אנן בתר אומדן דעתיה אזלינן ומשום הכי קשיא ליה מתניתין ואצטריך לאוקומי מתניתין בניתק מחולי לחולי ובהלך בשוק על משענתו דנמצא דלא אצטריכו לפרש הכי מתניתין דלא כפשטה אלא לרב הונא דאזל בתר אומדנא דבסתם כמו במפרש. ואף כשעמד ולא נתרפא לגמרי חוזר כמו במתנה דאמדינן דעתיה כמו שכתבתי וכיון שכן כיון דרבה ורבא לא ס"ל דרב הונא בסתם שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה הוי הוא אפילו הבריא לגמרי הויא האי חששא וא"כ לא הוי גט כמתנה וכיון דלא הוי גט כמתנה. למה לנו להעמיד המתניתין דלא כפשטה כמו דאצטריך מר בריה דרב יוסף להעמידה אליבא דרב הונא. ובודאי דהם מפרשים אותה כפשטה