לבב דוד צב

אי צדי ר"הר הוו כר"הר או לא א"כ מאי מקשו התו' שם אח"כ וז"ל וקשה דהיכי פשיט מדרב ושמואל דהתם מאי מעכשיו איכא ע"כ מאי קושיא איכא והלא לא בעו למיפשט מדרב ושמואל אלא אי צידי ר"הר כר"הר או לא ודייקי מסיפא דמלתיה וכמ"ש התו' לעיל דהיינו שדבר דלא מהני ר"הר גם צידי ר"הר כמותו. ורמי בר חמא פשיטא ליה דבר"הר לא מהני וכמו שכתבו התוס' בד"ה אינה מגורשת וכו' דבהניחתו בר"הר פשיטא ליה דאינה מגורשת אלא קא בעי אי צידי ר"הר כר"הר או לא ופשיט ליה מדרב ושמואל וכו' דדייק מסיפא וכו' מכלל דבצידי ר"הר כר"הר דמי דמצינו ביאור לזה מדרב ושמואל. לכן נלע"ד דעל מה שהקשה הרב ז"ל דאי ס"ל כשמואל דתנאה הוי א"כ אפי' נשרף או נאבד לכשיגיעו שלשים יום מגורשת למפרע וכו' יש לומר דהתוס' ס"ל כדעת הרשב"א ז"ל בתשובות סי' תש"ז דלרב ושמואל אפילו אי תנאה הוי אין תנאי זה כשאר תנאים דעלמא אלא לכי שלמי שלשים יום התחילו משעת נתינה וגמרו עד ל' יום והכריח הדבר יעו"ש. ומשמע ודאי דה"ה נמי לענין גירושין דינא הכי. וכיון שכן רמי בר חמא אע"ג דס"ל כשמואל דתנאה הוי אפ"ה ס"ל דברשות הרבים אינה מגורשת משום דבשעת גמר הגירושין ליתא לגיטא ברשותה. אלא קא בעי אי צידי ר"הר כר"הר או לא. ולהכי התוספות אחר שהעלו דרמי בד חמא איירי במעכשיו קא מקשו על דקא פשיט ליה מדרב ושמואל דעל רמי בר חמא לא קשה להו דהוא סבר דבר"הר לא קנייא לגט כיון דבשעת גמר הגירושין ליתא לגיטא ברשותה. אלא על דקא פשיט מדרב ושמואל קשה להו דמאי ענין זה לזה דאי מהא דרב ושמואל שאני התם דליכא מעכשיו ולהכי בעי מקום קנין. אבל בזה דאיכא מעכשיו אימא דגם ברשות הרבים מגורשת. דלפי הענין דרב ושמואל איכא למימר דגם ברשות הרבים מהני. ותירצו דהוא דומה זה לזה וכמו התם דבר"הר לא מהני גם הכא בגט לא מהני בר"הר ואינה מגורשת ודייק מסיפא מסתמא דצידי ר"הר כר"הר וכמו שכתבו התו' כנז"ל כן נלע"ד אני ההדיוט ודוק

דין ט' התנה עליה שתתגרש כשיעבור מנגד פניה וכו' וכן כל התנאין שהם תלויין ברצונה ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט חוששין שמא פייסה עד שיאמר נאמנת עלי ע"כ: הנה מדקאמר ומחלה אותן לבעלה בטל הגט משמע דבדברים שהתנית היא על הבעל דאם מחלה אותן התנאין וקבל עליו שלא לקיימם הרי בטל הגט מאליו דכיון דלא נתקיים הרי הגט בטל. ולפי זה מ"ש רבינו לעיל שמא פייסה כשהיה הולך ובא ומחלה לו וחזר ובטל הגט לאו דווקא עד שיבטל הגט בפירוש אלא שמחלה לו שלא יקיים התנאי אם כן אין כאן גט כיון שנתבטל התנאי וכך כראה מדברי הרי"ף בתשובה שהביא הרב המגיד וז"ל הכא אם פייסה ומחלה התנאי נמצא הגט בטל ע"כ משמע דהגט בטל מאליו: ולפי זה מה שכתב הרב המגיד וזה דעת רבינו שכל זמן שהיא מוחלת התנאי קודם שנתקיים יכול הבעל לבטל הגט הכוונה שהוא יכול לבטל הגט שלא לקיים התנאי כדי שיהא הגט בטל: וראיתי שצריך לידע מה שכתב הרי"ף בתשובה דבהתנית היא עליו כיון שמחלה לו הרי הגט בטל אבל באם הוא התנה עליה שתתן לו ר' זוז ומחל לה התנאי הגט קיים דמאי שנא זה מזה: ונ"ל כיון דמה. שהתנית עליו היא לטובתה ופייסה ומחלה לו כוונתם כדי שיהא הגט בטל שלא יתקיים התנאי ואז הגט בטל שזה הוא טובתה אבל בהתנה עליה שתתן לו מאתים זוז ומחל לה התנאי שזה התנאי לא נעשה לטובתה אלא לטובתו אז אמרינן האי דמחל לה בתנאי לאו משום כדי לבטל הגט הוא בא לעשות לה טובה כדי שלא תתגרש שהרי היא קבלה עליה לתת לו מאתים זוז כדי להתגרש שטובתה היא להתגרש. אלא מה שפייסה. אותו הוא כדי שלא להפסיד מאתים זוז ואין כוונתם בביטול הגט. וכיון שכן הגט קיים ולא נתבטל במחילה זו: אלא שלכאורה קשה דהא אמרו בש"ס דאם חזר וא"ל מחולין לך אינה מגורשת ופסקה רבינו בפ"ח אלמא דהגט בטל

ונ"ל דלא קשה דהתם הטעם משום דלצעורה קא מכוין בשעת התנאי וכיון שלא נצטערה לא נתקיים התנאי דבמה שאמר מחולין כוונתו דלא איכפת ליה אם לא נצטערה וכיון שכן הרי לא נתקיים התנאי ואינה מגורשת עד שתתן לו כדי לקיים התנאי אבל הכא הוא מוחל התנאי מעיקרא כדי להחזיק הגט שיחול מיד וכן ראיתי להלח"מ שתירץ כמו זה: והשתא לפי מ"ש אפשר לומר שלדעת הרי"ף ז"ל. הנ"ל דגם בתנאי שתתן לי מאתים זוז אם כוונתם שניהם בהאי דמוחל לה התנאי כדי לבטל הגט דגם היא רוצה בביטול הגט שהגט בטל. וזה נראה שהרב המגיד הביא אח"כ דברי הרמב"ן שדייק מהך גירסא דאם רצו וביטלו שניהם התנאי דהגט בטל שנראה דאין זה סותר לדברי הרי"ף והביא גם כן מ"ש הרמב"ן שכן הוא דעת רבינו ואע"פ שרבינו לא הזכיר בדין י' אלא בתנאין שהן תלויים ברצונה. דהכא דשניהם רצו ובטלו התנאי הגט בטל וכמ"ש ודוק היטב: אלא דאכתי קשה דאם הרי"ף סובר כך דכשבטלו שניהם התנאי בטל הגט אם כן מה השיב לשואלים והלא יש לחוש גם בהתנה עליה לתת לו מאתים זוז שמא פייסו ונתרצו שניהם בביטול התנאי ובטל הגט: ונ"ל לתרץ דמה ששאלו הוא על הענין שהוא דומה למה שאמרו שמא פייסה ומחלה לו דבמחילה לבד הרי נתבטל הגט וכנגדה שאלו בשאר תנאין כגון האומר לאשתו על מנת שתתן לי מאתים זוז שמא מחל לה בתנאי ולזה השיב וכמש"ל: אבל שנאמ' דניחוש דשמא נתרצו שניהם ובטלו התנאי כולי האי לא חיישינן דאם באת לחשש בכמו זה איכא למיחש בכל דבר כמו בתנאי דאם תתן לי מאתים זוז דאמרינן דאם נתקיים התנאי דמגורשת דניחוש שמא בטל הגט לבדו דבהאי לא צריכין שיבטלוהו שניהם דודאי שבדבר שביטלוהו בודאי לא חיישינן שיקיימו אותו אח"כ: וראיתי להרב הלח"מ ז"ל שתירץ כיון שראינו המעשה המוכיח של נתינת הר' זוז אמרינן ודאי אילו בטלו התנאי לא היתה נותנת לו המאתים זוז והוא לא היה מקבלם: ואני בער ולא אבין דבריו ז"ל שהרי הרמב"ן ז"ל כתב אם רצו שניהם וביטלו התנאי הגט בטל ואף ע"פ שנתנה לו אחר מכאן אלמא דאפשר ליתנם לו אחר מכאן ולקבלם מידה דהוא משום שהיה נראה להם דאפשר לקיימו אחר כך זכוון שכן אף שראינו המעשה המוכיח הפך אמרינן דהם סברו דאפשר לקיימו אח"כ. ועיין במ"ש אח"כ וז"ל עוד כתב ה"ה