לבב דוד צ

אם פירש ואמר שתי שנים דמוסיף על י"ח חדש לרבי יהודה ודאי לצעורה יותר קא מכוין. וזה מה שאמר הש"ס אח"כ בשלמא לרבא רישא בדלא פריש וכו' וכמו שפירשו התוס'. ולפי זה דברי רבא אתו בין לרבנן בין לרשב"ג שאין זה תלוי בזה. ולפי זה גם בממון אם אמר סתם ע"מ שתניק את בני הוא כשהוא צריך להנקה. ואפי' אם פירש שתי שנים כיון דלא אפשר לומר לצעורי קא מכוין דהוא נותן מתנה על מנת זה כוונתו היא להוסיף בזמן ההנקה עד שיהא הבן בריא וכיון שכן אם מת קודם הזמן מה בידה לעשות הרי היא לא ביטלה התנאי

עוד כתב תו אמרינן בגמרא רב אשי אמר כל סתם נמי כמפרש יום אחד דמי וגם בסברת רב אשי איכא לספוקי וכו' וגבי ממון נמי לכ"ע סתם כמפרש יום אחד דמי ע"כ: גם בזה אני אומר דליכא ספיקא שמדברי רשי ז"ל שאמר אלא לאפלוגי עליה דרבא דאמר סתם שתי שנים משמע דבסברא פליגי דרבא ס"ל דהאומר סתם הוא כוונתו על זמן אותו דבר לכן בהנקה כוונתו על זמן הנקה שהוא שתי שנים. ורב אשי ס"ל כיון דלא פירש כמה זמן תעשה אותו דבר הוא כמפרש זמן הפחות שבזמנים שהוא יום אחד וזה שאמר כל סתם נמי כמפרש יום אחד דמי. שכן נראה שאין זה תלוי בלצעורה או בהרווחה. וכן נראה מדברי רבינו שכתב הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה. דמשמע דלאו משום לצעורה. ואפי' לדברי התוספות שכתבו בסוף ד"ה בשלמא וכו' אלא לרב אשי וכו' הרי נמי נתכוון לצעורה כיון דפריש ואפי' מת לא ליהוי גט כמו בסיפא מ"מ לא אמרינן לצעורה אלא משום דפריש ולא משום תנאי הנקה ואף זה לאו משום דרבנן הכי ס"ל באצטלית אלא קא דייק בלישנא דרב אשי דאמר כל סתם כמפרש יום אחד דמי. ולא אמר דכל סתם יום אחד הוא. משמע דחשבינן ליה דפירש יום אחד. וא"כ ודאי דלצעורה קא מכוין שתהא על כל פנים בצער יום אחד. ולכן אם לא נצטערה כלל כמו שמת הבן קודם לא ליהוי גט. וכיון שכן לאו משום דס"ל דאמרינן לצעורה גם להקל. אלא משום דסתם יום אחד דמי. ואין זה דומה לנדון דרשב"ג. ובזה הענין גם רשב"ג מודה דסתם כמפרש יום אחד דמי וגם בממון אמרינן כך. ולפי מה שפירשתי בדברי התוספו' נ"ל שכך דעת הרמ"בן שהביא אח"כ הרב ז"ל בצד א' דמוכח לומר לפי צד א' מה שהקשה בש"ס מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא הוא כמו שפירשתי לדעת התוספות ואפי' לצד שני מה שנסתפק הוא משום דמוכרח מקושיית הש"ס הנז' דרב אשי אית ליה לצעורה ועל זה קא מסתפק אם דווקא בגטין אבל אין כוונתו משום דס"ל באצטלית דבעי היא ולא דמיה דאין זה תלוי בזה ולהכי הרמ"בן ז"ל לא צידד ג"כ בסברת רבא אם ס"ל דגבי ממון כמפרש יום אחד דמי דלצעורה קא מכוין וכסברת סתמא דתלמודא דקאמר בברייתא רשב"ג מתני' רבנן. דאין זה תלוי בזה וכמש"ל

עוד כתב הרמ"בן ז"ל ורב חסדא ורבא ורב אשי בהכי פליגי וכו' ולא ידעתי למה פירש דברי רב חסדא וטעמם מאחר שנדחו בגמ' וכו' ולא די לנו זה אלא כשבא לפרש דברי רבא פירשם בדברי רב חסדא וכו' סוף דבר שדברי הרמ"בן צריכין תלמוד עכ"ל. יען שאין לי חידושי הרמ"בן לראות דבריו ז"ל כיצד הנה כבר כתבתי לעיל דנראה מהש"ס דרב אשי אית ליה לצעורה קא מכוין ולפי זה אי איפשר לומר דרב אשי אית ליה כסתמא דתלמודא דמאן דאית ליה לצעורה מכוין הוא ככל הצורך ומוכרח דפליג עלה אלא דס"ל כתירוצא קמא כהאי סברא דמאן דאית ליה לצעורה ביום א' סגי אבל אין זה ברור דאימא דרב אשי ס"ל דלאו דווקא דגם בממון ס"ל לרב אשי דסתם כמפרש יום אחד או היכא דלכ"ע לענין ממון סתם כמפרש כל ימי חייו דמי דלא פליג רב אשי אלא לגבי גט משום דלצעורה קא מכוין והא ציערה יום אחד או שעה אחת דהוא ספק דלעיל שכתב הרמ"בן ולפי זה יכול לפרש במאי פליגי רב חסדא ורב אשי אם נאמר דרב אשי קאי גם בממון אתי שפיר דפליג עליה. דרב חסדא ס"ל דברייתא דקתני סתמא יום א' הויא רבנן דאצטלית דסברי דטעמא הוא משום צעורה וה"נ כיון דציערה יום א' סגי אבל בממון סתמא כל ימי חייו או לצד שני דגם רב אשי לא אמר אלא בגיטין א"כ מאי דפליג על דברי רב חסדא הוא בהכי דרב חסדא לא רצה לאוקומי מתני' כרב אשי דמאי דקתני מתני' כמה מניקתו שתי שנים הוא יום אחד משתנה דמשמעות שתי שנים הוא שתי שנים ומ"ש הכי מוקי למתני' כרשב"ג ורבא ס"ל דאין הדבר תלוי בהרווחה או בצער אלא סתמא כל זמן הצריך להנקה קאמר ומתניתין בסתם וברייתא במפרש דאה"נ דאם פירש סגי ביום אחד

ומעתה מאי דכתב הרב ז"ל ולא די לנו זה אלא כשבא לפרש דברי רבא פירשם כדברי רב חסדא דאית ליה דמ"ד להרווחה קא מכוין אית ליה דבעינן הנקה כל הצורך. לפי מה שפירשתי אין זה דעת הרמ"בן כך אלא אין הדבר תלוי בצער או בהרווחה אלא סתמא כל זמן הצריך להנקה כן נ"ל בדעת הרמ"בן. אבל כיון דאין חידושי הרמ"בן מצוי אצלי לא ידעתי אם כתוב בפירוש כפי דברי הרב ז"ל

עוד כתב שם מת הבן או מת אביו קודם שתניק וכו' אך לא ידענו אם מאי דאינו גט אליבא דרב אשי באומר שתי שנים שלימות דווקא בשלא הניקה כלל אך אם התחילה להניק אף שלא השלימה להניק הוי גט או דילמא כל שפירש הזמן אף שהתחילה לקיים התנאי כל שלא השלימה אינו גט ע"כ

ונ"ל דממה שכתבו התו' בד"ה ורמינהי וכו' דהא לרש"י שפירש בסמוך גבו אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא וכו' דאי דווקא לא הוה פריך מידי עכ"ל. דהיינו דאימא דהניקתו שעה אחת וליכא פירכא מסיפא דהכא הניקתו במקצת היום. ומשמע אבל סיפא דלא הניקתו כלל. ומשמע דלא בעי שתי שנים שלמות

עוד כתב אך התוספות סבירא להו וכו' ויש להסתפק אליבא דהתוספות מאי דתנן דאם פירש שתי שנים ומת הבן דאינו גט אליבא דרבא אם הוא דווקא בשלא התחילה לקיים תנאה או דילמא אף אם התחילה לקיים תנאה כיון שפירש זמן ולא השלימה תנאה אינו גט ע"כ: ונ"ל דמדברי התוספות משמע דאם התחילה להניק הרי קיימה תנאה דלא בעי שתי שנים שלימות ממה שכתבו בד"ה בשלמא לרבא וכו' ואין נראה דלכ"ע מת הבן שלא הניקתהו כלל כדמפרשי' במתני' ע"כ אלמא מפרשי דמת הבן שלא הניקתהו כלל וכיון שכן מאי דאמרי אח"כ ונראה לר"י לפרש בשלמא לרבא