לבב דוד פט

דאם היה זה דקודם כתיבת התורף הוא בעל פה מהני דנוטל הגט ממנה וחוזר ונותנו לה לפי דכל כה"ג דכל שנכתב על תנאי אי אפשר לגרש בו ואפי' בשאר תנאים והא ודאי דאפי' בטל התנאי ונתנו סתם לא מהני דכיון דגט זה נכתב שלא לשם כריתות שוב אי אפשר לגרש בו אלא כשעת נתינה שנכתב הגט סתם ובשעת נתינה נתנו לה והתנה עליה דבכי האי גוונא דנכתב הגט כהוגן אלא שהתנה חוזר ונוטל הגט ממנה ונותנו לה בלא תנאי כלל או בתנאי כשר וההכרח של הרב קא מזכיר למטה

עוד כתב הרב המגיד הרי שכתב תנאי בגט אם הוא מן התנאים המבטלים כגון שלא תשתה יין כל ימי חייה או חוץ מפלוני באיזה מקום שנכתב אע"פ שחזר ומחקו וכו' ואוקמא רבא בלאחר התורף וזהו מה שכתב כאן רבינו ע"כ. פירוש דכתב כאן רבינו אם היה תנאו כתוב בגט וכו' דמשמע דבכל מקום שנכתב אפי' אחר התורף. ומ"ש רבינו קודם כתיבת התורף לא קאי אלא אשאר תנאים אבל תנאי דחוץ וכיוצא אפילו כתבו ץ אחר התורף וכמ"ש

דין י"ט התנה עליה שתעשה דבר וכו' מת הבן או מת אביו קודם שתניק או שתשמש אינו גט ע"כ. הנה כתב הרב המגיד דלרבינו פירוש דקא מקשה הש"ס אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמאי נקטה מתניתין ברישא ה"ז גט וסיפא אינו גט כאן וכאן אם נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט דהא כיון דסתם כמפרש יום אחד דמי כשאמרה המשנה מת הבן ה"ז גט בשהניקתו יום אחד היא וא"כ כבר נתקיים ע"כ וכן כתב הר"ן ז"ל : וקשה לי על זה דאיך אפשר לומר כך הבנת הש"ס והא מדקאמר בשלמא לרבא רישא בדלא פירש סיפא דפירש דמשמע דמשום כך רישא קתני הרי זה גט וסיפא קתני אינו גט ולפי זה משמע דלהכי לרבא לא קשה מאי דרישא קתני הרי זה גט וסיפא קתני אינו גט ואם כן מאי דקאמר אחר כך אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא הכוונה דלמה ברישא קתני הרי זה גט וסיפא קתני אינו גט כיון דהוא ענין אחר כך ריהטא דש"ס: ועוד דאם כך כוונת הקושיא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כמו שפירש ה"ה לדעת רבינו דלמה ליה לש"ס לומר בשלמא לרבא וכו' הוה ליה להקשות בקיצור דלדברי רב אשי למה ליה למתניתין למנקט הכי כיון דדינם שוה ועוד דמשמעות מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא משמע דקא מקשה למה ליה לחלק ביניהם בענין דינא שזה גט וזה אינו גט כיון דטעם אחד להם: ואנכי איש צעיר נ"ל טעמו של רבינו דהוא פסק כרב אשי דהוא בתרא ועוד דתוספתא מוכחא כוותיה וכמו שכתב הרב המגיד והסוגיא דש"ס היא כמו ריהטא דש"ס לפי שאמר רב אשי דסתם כמפרש יום אחד ומתניתין הכי קאמר יום אחד משתי שנים וכו' א"כ מאי דקתני מתניתין אחר כך מת הבן או שמת האב הוא ודאי משמע אף ע"פ שלא הניקתו שלדברי רב אשי מוכרח להיות שפירוש המתני' כך וזה קשה מאי שנא מסיפא דלא הוי גט. דודאי לפי דברי הסיפא צריך להיות שאינו גט וסלקא בקושיא. וכיון דלא קאמר תיובתא משמע דאתו דברי רב אשי ולא איתותב דעדיין דברי רב אשי קיימים דסתם כמפרש יום אחד דמי. ולפי דבריו צריך להיות שאם מת קודם שתניק אותו אינו גט כמו דקתני בסיפא ולהכי פסק רבינו כוותיה. וכפי מה שיוצא מסיפא דאם מת קודם שתניק אותו אינו גט. דרב אשי הכי סבר אלא דעדין איכא קושיא דמשמע מרישא דהוא גט וזה הפך מה שיוצא מדבריו כפי דברי הסיפא. וז"א הקושיא אפשר שיתרץ לה רב אשי דיפרש דמה שקתני במתניתין מת הבן או שמת האב אין הכוונה שמת קודם היניקה אלא שהניקתו יום אחד. ולגלויי ארישא דשתי שנים דקתני הוא יום אחד משתי שנים. שהרי קתני ה"ז גט דהיינו דאין צריך שתי שנים בכל זמן היניקה. וכיון שכן אנן ידעינן דמה דקתני כמה מניקתו שתי שנים הכוונה יום אחד משתי שנים ולאפוקי אחר שתי שנים דלא. ומת דקתני לאו דוקא. ומה שנקטה מתני' מת הבן וכו' והיה לה לומר אם הניקתו יום אחד ושמשה יום אחד ה"ז גט ולגלויי ארישא בהאי. הוא משום כיון דבסיפא צריך לומר כך מת הבן וכו' אינו גט נקט לישנא הכי ברישא ה"ז גט. או יתרץ באופן אחר כיון דסלקא בקושיא דוקא ומ"מ דבריו קיימים ולהכי רבינו פסק כוותיה דהוא בתרא ותוספתא מוכחא כוותיה וזה טעם נכון לדברי רבינו ז"ל ודוק

כתב הרב מש"ל והנה רבא מוקי לברייתא ומתני כרבנן וברייתא מיירי במפרש ואני מסתפק אם רבא מודה דאליבא דרשב"ג סתם נמי הוי יום אחד וכו' אך לאידך פירושא דרבא ס"ל דהכא רבנן מודו וכו' לכ"ע כל הצורך קאמר עכ"ל: ואנכי ההדיוט נ"ל דרבא לית ליה הא דלהרוחה או לצעורה. שלדברי רש"י ז"ל גם בתירוצא קמא אע"ג דפירש דרשב"ג דאמר שתתן לו דמיה הוא משום דלהרוחה מיכוון. מ"מ בהא דאמר וברייתא רבנן לא פירש משום דלצעורה אלא משום דאמרי אצטלית דוקא הכא נמי שמוש והנקה דוקא. ובתירוצא בתרא פירש דמיקל בתנאי דאמר תתן דמיה וקאמר נמי כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט. משמע דלאו משום הרוחה וא"כ גם למה שאמרו מתני' רבנן הוא משום דמחמרי בתנאי דסברי דבעי אצטלית ממש. כך ס"ל דכוונת תנאו כל הצורך קאמר ולא משום לצעורה . ולפי זה אין חילוק בין תנאי דגט בין תנאי דממון וא"כ רבא דנייד מסברת רב חסדא הוא משום דלא ניחא ליה לאוקומי משנה וברייתא בתרי תנאי. ומשום הנך טעמי דרב חסדא דאין זה תלוי בזה דהנך פלוגתא היא אם דבריו דוקא אצטלית ממש או דמיה. אבל במתניתין דידן וברייתא הוא משום דהתנה שתניק וסתם הנקה הוא שתי שנים. ואתייא בין לרבנן בין לרשב"ג דזה ענין אחר הוא. וברייתא דקתני יום אחר הוא בדפירש וכיון שכן יום אחד דווקא. וקאמר הש"ס אח"כ בשלמא לרבא רישא בדלא פירש ואם כן כוונתו להניק בשעה שהוא צריך לינק ולהכי הרי זה גט. אבל בסיפא דפריש ולמה ליה אם לא שנאמר דדוקא קאמר. וא"כ כיון שלא נתקיים תנאו אינו גט וכיון שכן לא שייך הא דמספקא להמש"ל: וגם לדברי התוס' דמפרשי בתרי תירוצי דרב חסדא משום הרוחה או לצערה רבא לא ניחא ליה בהנך תירוצי . דלית ליה הך סברא דמתניתין דקתני שתי שנים הוא משום הנך תירוצי דאין זה תלוי בזה. וטעמא דשתי שנים הוא משום כיון דאמר תניק את בני מסתמא כוונתו כל זמן שצריך להנקה אלא