לבב דוד פח

למה ליה להוסיף ולומר שהוא עתה של אביך בודאי שכוונתו לומר שכל שהוא של אביה תאסר בו. דאף אם נפל וחזר ובנאו משום שהוא של אביך. דבנדון זה גם הרא"ש ז"ל לא יאמר דהוא משום ספיקא נקטינן לחומרא כתרווייהו דהכא ליכא ספיקא. דהרי מפורש בדבריו דבא להתנות בתרתי. דלא אמר הרא"ש משום ספיקא אלא באומר ביתך זה. אבל בנדון זה הרי קא מפרש בתנאו דתרתי קאמר וכמ"ש ודוק

עוד כתב הרב ז"ל בד"ה ודע דהרשב"א ז"ל בפ"ב דגיטין הביא דברי התוספות דכל יוצאי יריכו וכו' ואני מסתפק בדעת הרשב"א שהקשה קושיא זו אם חולק על סברת הריב"ש שכתבנו לעיל. או דילמא דלעולם מודה להריב"ש אלא דס"ל דלעולם כל תנאי שאפשר שיבא זמן שתוכל לעבור על תנאה הוי כריתות אפילו שאפשר שאחר כך יבא זמן שיחזור הדבר לתנאו הראשון ע"כ. ונלע"ד דאי אפשר לומר דמה דהקשה קושיא זו הוא משום דחולק על הריב"ש וס"ל דמותר. דא"כ מאי קא מקשה מנפל הבית בחייה. והרי אפשר דיחזור ויבנה הבית ותאסר עליו דבשלמא במכר הבית ליכא זמן שתעבור על תנאה דאף דיחזור ויבנה הבית הרי מותר שתכנס שם. דכיון דמכרה ויצאה מרשותו והותרה בו אף דחזר וקנאה כאילו בית אחרת היא זו ולא הראשונה. אבל בנפל הבית שלא יצאה מרשותו כיון דחזר ובנאה הרי היא הבית הראשונה ותהיה אסורה להכנס בו. אלא ודאי סברתו היא כיון שאפשר שיבא זמן שתוכל לעבור על תנאה הוי כריתות אף שאפשר שאח"כ יבא זמן שיחזור הדבר לתנאו הראשון. וכי תימא דאפשר דהוא ס"ל כדעת הר"ן דלעיל דבבית זה אם נפל וחזר ובנאו דפנים חדשות באו לכאן ומותרת להכנס בה ולהכי קא מקשה: זה אינו מדתירץ בתירוץ שני דאף דריסת הרגל אסר עליה משמע דאי אפשר לתרץ קושיא זו אלא עד שיהיה האופן שלא הותרה הבית בשום זמן. אבל אם הותרה באמצע אף שאפשר שיבא זמן שתחזור להאסר הרי זה כריתות. דאל"כ אדמתרץ תירוץ זה שלא מצינו לשום אחד מהראשונים שיסבור שגם בנפילתו אסור. יתרץ כיון שאפשר שיחזור ויבנה אותו במקומו הראשון הרי חזר לאיסורו ואין זה כריתות. אף על פי דיש לדחות דאימא דהוא ז"ל ס"ל דאם אנו אומרים דבשעת נפילת הבית הותרה דלא אסר עליה דריסת רגל. אם כן כשחזר ובנאה נאמר דפנים חדשות באו לכאן להכי אמר שדריסת הרגל אסר עליה. מ"מ כיון דדבר זה לא נזכר לראשונים שאמרו כך עדיף הוה ליה לתרוצי דלא אמרינן פנים חדשות באו לכאן ולא משום שדריסת רגל אסר עליה

דין י"ג הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני וכו' נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני ע"כ. כתב הרב המגיד וממה שלא סיימו בגמרא לאחר תצא ותנשא לאותו פלוני כדי שלא יהיה גיטה בטל למפרע דקדק רבינו דכל שנשאת לאחר תחלה עברה על תנאה ובטל הגט דעל מנת שתנשא לפלוני תחלה משמע וכו'

וקשה לי על זה דאיך שייך לומר דעל מנת שתנשא לפלוני הוא תחלה משמע. והא רבא גופיה דקאמר לאחר תצא כי קא מקשה על דברי רב נחמן קאמר ליה וכי תימא אפשר דמנסבא היום ומגרשא למחר ומקיימא לתנאה וכו' הכא בדידה קיימא לאיגרושי משמע דאם הוה בדידה לאיגרושי הוה מקיימא לתנאה ואי התנאי הוא שתנשא לפלוני תחלה היאך הות מקיימא לתנאה. ועוד משמע דבעי גירושין מדינא ואי התנאי לא יתקיים עוד כלל למה צריך גירושין כיון שהיא אשת איש עדיין שהגט בטל. דלדידיה לא שייך מה שתירצו התוספות לזה ואמרו וז"ל ומ"מ אינה יכולה לקיים תנאה ולהנשא בלא גירושין דלעולם צריכה גט מספיקא שמא יתקיים תנאה ותנשא גם לשני ע"י מיתת הראשון או יגרשנה ע"כ: ויש לתרץ דודאי שדעת רב נחמן כך כוונתו דאין התנאי הוא שתנשא לו תחלה דהא משמע מדבריו דלאחר תנשא והוי גיטא וכמו שפי' רש"י דהוי גיטא הואיל ולא אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני אלא על מנת שתנשא לפלוני יעו"ש דהכוונה דכיון דיכולה לבסוף לקיים תנאה יכולה היא לינשא לאחר ומיגרשה למחר ורבא קא מקשה לו לפי סברתו זאת דלא דמי להך דאמר רב נחמן דישן היום ואין חוששין שמא ישן למחר דהיינו דגם לסברתו לא דמי דהתם בדידיה קיימא דאי בעי מיבריז נפשיה בסלואתא ולא נאים הכא בדידה קיימא: אבל רבא גופיה ס"ל דכיון דנשאת לאחר הרי לא נתקיים התנאי והגט בטל ממה שלא סיימוה בגמ' לאחר תצא ותנשא לאותו פלוני כך כוונת דברי הרב המגיד. אבל נ"ל דגם רבא אזיל לשיטת רב נחמן בהא דאם תנשא לו לבסוף קא מקיימא לתנאה דהא רבא קא נקט בדבריו לאחר תצא דבעייא לקיומי לתנאה דאם הוא ס"ל דהתנאי הוא שתנשא לאותו פלוני תחלה הו"ל לומר לאחר תצא דלא קיימא תנאה. אבל מדאמר דבעייא לקיומי תנאה משמע שתצא ממנו דהא צריכה לקיים תנאה שתנשא לאחר כדי לקיים תנאה והוא משמע כדי שלא יהיה גיטה בטל למפרע דאל"כ למה תנשא לפלוני כיון דקתני שלא תנשא לפלוני: ומכ"ש שכך נראה לפרש דהכי קאמר דהא בעיא לקיומא תנאה וכיון שלא קיימא תנאה עדין להכי תצא ומ"מ משמע דאם קימה תנאה אחר כך מהני אלא דסבירה ליה להש"ס דלכתחלה לא תנשא לו משום דעדיין הגזרה קיימת משום שלא יאמרו נשותיהם נותנין וכו' ודלא כדברי התוספות דלא שייך שיאמרו נשותיהם נותנים במתנה כיון דנשאת לאחר בנתיים אפשר דגם התוספות לא אמרו כך אלא למאי דקס"ד דמותרת להנשא לאחר אבל למאי דקי"ל אח"כ דאסורה להנשא לאחר ואם נשאת תצא אכתי עדיין יאמרו נשותיהם נותנים וכו' כיון דאינה מותרת אלא לפלוני שהתנה הבעל וכיון שכן עדיין לא ידענו טעמו של רבינו שאמר שהגט בטל לגמרי

דין ט"ז ואם היה התנאי על פה הרי זה נוטל הגט ממנה וחוזר ונותנו לה בלא תנאי כלל או בתנאי כשר ע"כ. כתב הרב המגיד ומ"ש ואם היה התנאי על פה ר"ל בשעה שנתנו לה ע"כ. פירוש דאי אפשר לפרש כמו פשט דברי רבינו דקאי על מ"ש למעלה מזה רישא דבבא זו כל המגרש על תנאי שמבטל הגט וכו' או שהתנה עליה שאר תנאים קודם כתיבת התורף . דע"ז כתב אי היה תנאי כתוב וכו' ועלה קאמר ואם היה התנאי על פה הרי זה נוטל הגט ממנה וחוזר ונותנו לה בלא תנאי כלל או בתנאי כשר ע"כ. דמשמע דקאי על מה שאמר לעיל קודם כתיבת התורף דהיינו