לבב דוד פז

אח"כ והוא ז"ל סבור דגמרא דילן לא פליגא בהא דלא אדכרינן בגמרין גזרה בדינים אלו אלא לדברי רבי אבל לדברי רבנן דקי"ל כוותייהו לא הזכירו כלל גזרה. וכולהו פסולי לרבנן דינא נינהו מחשש ברירה והויא ליה ספק מגורשת זהו דעתו ז"ל ע"כ: ולכאורה קשה על זה דאיך שייך לומר דש"ס דילן הכי סבר והלא בהך ברייתא דקאי עלה רבא קתני חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב אלמא דשיור בגט הוא דוקא בחוץ אבל בעל מנת ליכא שיור כלל ולא מקריא אכתי אגידא ביה ואתי שפיר דהאמוראים דקא פליגי דרבי זירא סבר מחלוקת לפני התורף דרבי סבר גזרינן על מנת אטו חוץ ורבנן סברי לא גזרינן על מנת אטו חוץ דגם בכתב לא יש אגד כלל ולאחר התורף דברי הכל כשר אפי' בכתב. וגם בדברי רבא דפליג עליה דר' זירא מוזכר דעל מנת הוא משום גזרה שהרי קאמר מחלוקת לאחר התורף דר' סבר גזרינן אטו לפני התורף דלאחר התורף הוא משום גזרה דלפני התורף דבא לאפלוגי אדרבנן דס"ל דלא ליגזור אטו לפני התורף. דבלאחר התורף כשר דלא כמו חוץ דגם לאחר התורף פסול דיש חילוק בין חוץ לעל מנת. וכיון שכן מוכרח לומר דלפני התורף דפסלי רבנן הוא משום גזרה דאטו חוץ. דאם בעל מנת לאו משום גזרה אלא משום דאכתי אגידה ביה והוי כחוץ. מאי שנא דבחוץ ס"ל דגם לאחר התורף פסלי רבנן ובעל מנת לא פסלי. אלא מוכרח הוא דגם לפני התורף הוא משום גזרה ולא משום דינא: ונ"ל דודאי דיש חילוק בין חוץ לעל מנת אע"ג דעל מנת הוא משום אגד דלא יש ברירה וכו' משום דחוץ דהוא קא משייר בגט ולא יש כריתות בכל גוונא פסול ואפילו בעל פה ואחר התורף. אבל בעל מלת כיון שהוא תנאי בעלמא אם לאחר שכתב התורף הוא שהתנה הרי בשעת כתיבת הגט כתב הגט באופן הכורת אבל אם לפני התורף התנה הרי בכתיבת הגט לא ידע אם יתקיים התנאי או לא ונמצא שגט זה אינו כורת בודאי וכיון שכן אף אם יתקיים התנאי מ"מ באותה שעה דכתיבת הגט לא הוברר. וקיימא ליה לרבינו דאין ברירה והרי אינו ספר כריתות. וכיון שכן הויא הברייתא לדעת רבא דאמר מחלוקת לאחר התורף כך. חוץ שפוסל על פה בשעת הנתינה דכתיבה בגט לא בעי דליפסל פוסל בכתב אפילו באחר התורף. על מנת שאינו פוסל על פה אחר כתיבת התורף דבשעת הכתיבה לא היה תנאי ונכתב הגט באופן כריתות גמור אינו פוסל אף אם כתבו בגט כיון שהוא לאחר כתיבת התורף אבל לפני התורף גם לרבנן פסול כיון דנכתב הגט אדעתא דהכי וליכא ברירה. ומחלוקת רבי ורבנן כך הוא דר' סבר דגם לאחר התורף דנכתב הגט כהלכתו גזרינן ביה אטו לפני התורף דהוא פסול משום דאין ברירה. ורבנן סברי לא גזרינן אחר התורף משום לפני התורף. דרבנן לא גזרי כלל ודינא קאמרי בלפני התורף

דין ט' התנה עליה ואמר היום אין את אשתי ולמחר את אשתי אינה מגורשת וכו' כתב הרב המגיד וז"ל ומתוך כך פסק רבינו שאינה מגורשת לפי שהוא מפרש לאפוקי מדבעא מניה וכו' לומר שאין אומרין כיון דפסקא פסקא אלא שאינה מגורשת כל זמן שאמר לה בפירוש ולמחר את אשתי הילכך מן התקנה צ"ל ולעלם ומיהו ודאי מדינא סתמו כמפרש לעלם דמי ע"כ. פירוש דאף על גב דסתמו כמפרש לעלם דמי ורב התקין לפרש קא דייק הש"ס לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן וכו' משום דאם איתא דרב ס"ל כרבא דכיון דפסקא פסקא ומגורשת למה לו לרב להתקין כולי האי כיון דאפילו במפרש למחר אשתי מגורשת כ"ש בסתם אלא ודאי דרב לא ס"ל כרבא אלא אינה מגורשת. וכדי שלא יטעו לומר דגם דהיכא דפירש בהדיא דפסקא פסקא לכן התקין ולעלם בכל הגיטין דאז נדע דאינה מגורשת אלא אם היה דעתו לגרשה לעולם. אבל אם היה דלא גירשה אלא ליום אחד אינן גירושין כלל כנ"ל לפרש לדעת רבינו. אבל ראיתי להר"ן שכתב אבל הרמב"ם כתב דאינה מגורשת וכן דעת הרי"ף שהשמיטה מן ההלכות ואינו מחוור דמידי ספק מגורשת לא נפקא דאי בעיין לא מיפשטא לרב וכו' דכוונתו להקשות על הרי"ף ורבינו דמנ"ל הך סברא דאינה מגורשת כלל והא כיון דלא קיימא פשיטותא דרבא א"כ נשארה הבעייא בדוכתה והוי ספק מגורשת ושפיר שייך למימר לאפוקי מרבא דפשיטא ליה דמגורשת אלא עדיין הבעיא ומש"ה תקין ולעלם ואמאי ס"ל דאינה מגורשת. ולפי מה שפירשתי אתי שפיר דרבינו יפרש לאפוקי מבעייא דרבא ומה דפשיט עלה כיון דפסקא פסקא אלא דאינה מגורשת ותו לא קשה ולא מידי

דין י"א הרי זה גיטך על מנת וכו' כתב הרב המגיד והקשו המפרשים וכו' ומתוך קושיא זו סובר רבינו וכו' ולפיכך זה שהתנה עליה שלא תלך לבית אביה וכו' מ"מ לא הותרה כמה שהתנה עליה זהו דעתו ז"ל ועל הדרך הזו כתב בסמוך ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט ע"כ. פירוש שאע"פ שלאחר מיתת אביה אי איפשר לה לעבור על תנאה אפ"ה בבית אביה שנאסרה לא תהיה מותרת לעולם דלאחר מיתת אביה לאו בית אביה הוא ועל הדרך זו כתב במה שהתנה עליה שלא תנשאי לפלוני אע"פי שלאחר מיתתו א"א לה לעבור על תנאה דאין נישואין לאחר מיתה מ"מ באותו שנאסרה שהוא נישואין של אותו פלוני לא תהיה מותרת לעולם

מש"ל בד"ה וראיתי להר"ן בפרק המגרש שהביא תירוץ אחר דלבית אביך לאו דווקא אלא שאמר לה לבית אביך זה שהוא של אביך שהיא אסורה בו אפי' מת או מכרו לאחר כדאיתא התם וכו' אך קשה דהר"ן ז"ל בפרק השותפין כתב ואם אמר ביתך זה משום זה אתה תופסו בין לחומרא דמכירה בין לקולא דנפילה וכו' וא"כ קשה אמאי לא חשיב כריתות וצ"ע ע"כ

ונ"ל דכוונת הר"ן לומר דיש מתרצים דלאו דווקא שאמר לבית אביך דווקא. אלא שהוסיף בדבריו זה. וכיון שהזכיר זה נמי הרי משמעות זה לעולם ואפי' מת או מכרו אבל מה שהוסיף שאמר של אביך אחר כך כוונתו לומר שהוא עתה של אביך כמו שכתב הרב המגיד. וכיון שכן כוונתו היא להוסיף בתנאי ענין אחר לומר שכל שהוא של אביך דקא מתנה עליה בתרתי דאם מת או מכרו תאסר משום זה. ואם נפל ובנאו תאסר משום שהוא של אביך. ואינו דומה זה למ"ש הר"ן דאם אמר ביתך זה משום זה אתה תופסו. דהתם קאמר זה אחר ביתך דהוא מפרש דביתך דקאמר הוא זה דהיינו דאף אם מת או מכרו. דזה מה שבא להתנו' אבל הכא שאמר מקודם זה. דמשמע דאף אם מת או מכרו קאמר