לבב דוד פו

שלא נתקיים ג"כ פליגי אלא דנטר ליה עד לבסוף. אבל אם היה אפשר לומר דבא למעט מה שנזכר ברישא לא היה עולה על דעתו לומר כך. כיון דקתני כזה גט דהוא למעט מה שקתני ברישא. דמוכרח שיש חילוק ביניהם ולא יאמר כמו שעלה על דעתו. והשיב לו לעולם אימא לך פסול ושאני וכו' דמשום סברא קא דחי ליה ולא אמר לו נמי דהאי הוא דקתני כזה גט דבא למעוטי דרישא דזה אי אפשר לומר כלל. אלא דבא למעט מה שלא נזכר במתני': עוד כתב הלח"מ וז"ל עוד כתב ולפ"ז וכו' ולכאורה דבריו סותרין וכו' ואנכי איש צעיר לא ידעתי היאך דבריו סותרין לכאורה שהרי דבריו כך הם דהיינו שלאחר שכתב דרבי יוסי לא איירי אלא בשהזכיר מיתה א"כ מה שאמרו בש"ס רב אתקין בגיטין מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דמשמע דר' יוסי ס"ל דבכל גט הניתן הוא כאילו מבואר שמאותו יום יחול. לפי שזמנו מוכיח עליו להכי אתקין רב שיכתוב דנן ולעלם דהוא מבואר דמאותו יום יחול. אבל בלא כתוב כך והתנה שזה הגט הוא עד יום פלוני. לא אמרינן ביה שמאותו יום הוא יחול עד זמן פלוני אלא שלא יחול כלל עד אותו יום. ולהכי כתב הרב המגיד שלפי מה שאמר דלר' יוסי לא אמרינן זמנו מוכיח עליו אלא בהזכיר מיתה וכל שלא הזכיר מיתה לא אמרינן זמנו מוכיח עליו אם כן מה שהתקין רב בגיטין מיומא דנן ולעלם ולאפוקי מדרבי יוסי הוא משום גט שכיב מרע שמזכיר מיתה. דהנהיג בכל הגיטין לכתוב כך כדי להיות הסופרים רגילין לכתוב כך ויכתבו בגט שכיב מרע דאז לא יבואו לסמוך אדברי רבי יוסי דמלבד גט שכ"מ ליכא חששא לטעות לפי שאף ר"י עצמו לא אמר אלא במזכיר מיתה וכתב וזה מוכרח לכל הדיעות דהיינו דמה שהתקין בכל הגיטין הוא משום שיהיו רגילין לפי שאף למי שסובר שרבי יוסי לא אמר בשכ"מ דוקא כי אם בגיטין שניתנין בתנאי למה התקין רב בכל הגיטין ולא היה לו להתקין כי אם בגט שיש בו תנאי לאפוקי מרבי יוסי. אלא ודאי בשביל שיהיו רגילין הסופרים. דנמצא דלכל הדיעות התקין רב בכל הגיטין כדי שיהיו רגילין כמ"ש

כתב הכ"מ בד"ה המגרש על תנאי ואפשר דאפי' ר' יוסי מודה בהכי וכו' וע"ד זה יתפרש האי דאמרי מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי כנ"ל עכ"ל. וקשה לי דאיך שייך לומר כך דרבי יוסי לא ס"ל הכי בגיטין והא בפרק מי שאחזו קאמר התם אמר רב הונא וחולצת וכו' ורב הונא דאמר כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. אלמא דר' יוסי גם בגיטין אמר וכי תימא דהכוונה על ר' יהודה נשיאה דס"ל כסברת ר' יוסי גם בגיטין ולא על ר' יוסי עצמו. והא קאמר אחר כך אלא מספקא אי אמר ר' יוסי בעל פה או לא אמר. ואם כוונת רב הונא על ר' יהודה נשיאה דס"ל כר' יוסי מאי מספקא והלא דברי ר' יהודה נשיאה בעל פה הוא. וכי תימא דוה דקא מקשה ליה אח"כ ומי ליה והתנן ה"ז גיטך אם לא באתי וכו' ותני עלה וכו' בי דינא דשרי משחא וסברי לה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. דהיינו דר' יהודה נשיאה דסבר סברת רבי יוסי גם בגיטין אמרה למלתיה בעל פה. דמלבד שאין זה משמעות דברי הש"ס דעל רבי יוסי עצמו קאמר והכריח מדברי ר' יהודה נשיאה דר' יוסי גם בעל ם פה אמר. עוד קשה דמה שתירץ לו אלא מספקא ליה אי הלכה כרבי יוסי בעל פה או אין הלכה. למה ליה למנקט ר' יוסי והוה ליה למימר אם הלכה כר' יהודה נשיאה או אין הלכה. כיון שדברי רבי יהודה נשיאה אמורים בעל פה: ואם שר לומר דהך סוגיא דפ' מי שאחזו ס"ל דרבי יוסי גם בגיטין אמר. אבל אחר כך כד אייתי הש"ס להך דאתקין רב בגיטין מיומא דנן ולעלם אף ע"פ שהוא פסק בפרק יש נוחלין כר' יוסי דמוכרח לומר דיש חילוק בין איסורא לממונא ואפשר דגם ר' יוסי הכי ס"ל תו לא משגחינן בהך סוגיא דפ' מי שאחזו

עוד כתב הכ"מ ועל מ"ש ה"ה ועדיין יש לבאר דעת רבינו וכו' י"ל שקושיא זו שהקשה ה"ה ליתא דהתם לא איירי רבינו בשטרות כלל וכו'. לכאורה קשה דאיך כתב רבינו ס"ל דבעל פה לא אמרינן דזמנו של שטר מוכיח עליו בפשיטות. והלא אמרו בש"ס דרב הונא מספקא ליה אי הלכה כרבי יוסי בעל פה או לא אלמא דפשיטא ליה דר' יוסי גם בעל פה אמר אלא דמספקא לרב הונא אי הלכה כוותיה או לא א"כ רבינו דפסק כר' יוסי בממונות גם בעל פה היה לו לפסוק כוותיה ואם הוא סבר כרב הונא דמספקא ליה היה לו לפסוק דהוא ספק: ונראה לי דמה שפסק רבינו בעל פה דלא כרבי יוסי הוא כמ"ש התו' בפ' מי שאחזו בד"ה ולא הודו לו כל סיעתו וז"ל או שמא דוקא הכא דבעל פה לא סבר כר' יוסי וכיון דר' יוחנן הכי ס"ל פסק כ' יוחנן דאין הלכה כר' יוסי בעל פה

דין ד' כתב התנאי וכו' אבל אם כתבו קודם תורף הגט אפי' כתב ע"מ כך וכך הרי זו ספק גירושין וכו' כתב הרב המגיד בד"ה וכן אם התנה וכו' ודעת רש"י ז"ל ובעל התוספות הוא כדברי רבינו שלא להכשיר שום תנאי לפני התורף אפילו בעל פה וכו' ורבינו נשאל על זה וכו' אמנם זה הפסלנות הנתלה בתנאים כולו אצלי ספק גירושין וכו' וכל מה שנאמרו בתנאים אלו פסול הוא ספק גירושין לפי שלא ידענו אם הוא פסול מן התורה או מדבריהם עכ"ל ע"כ. הנה נראה משאלה ותשובה זו ששאלו לרבינו על שאמר ספק גירושין כל שהתנה על פה קודם כתיבת הגט בעל מנת והשיב להם כל שנזכר פסול בדבריהם על התנאי נסתפק לו שמא מדאורייתא אמרו. וכיון שכן כיון דאמר רבא אבל לפני התורף דפסול אפילו על פה נמי פסול אפשר דפסול דקאמר מדאורייתא. ולא בחוץ דוקא קאמר רבא דהא קאמר אח"כ ואזדא רבא וכו' שתקו שתוקי לבעל עד דכתיבתו ליה לתורף דגיטא ע"כ. דמשמע דלישתקו ליה בכל מין תנאי קאמר וכדעת רש"י ז"ל ותוספות ז"ל דבכל מין תנאי קאמר ולא בחוץ איירי אלא דלתוספות אם נתקיים התנאי כשר. ולפי דלא תקשה דאיך שייך לומר בשאר תנאים לבד מחוץ שיהיו מדאורייתא. שלא יהא בהם שום אגד. והרי כיון שיתקיימו אח"כ לא יהיה שום אגד. בשביל כך הרב המגיד כתב אח"כ שיצא לו זה מן הירושלמי שבפרק כל הגט ששם מוכיח שפיסול התנאים בגט הוא מחמת שאין אומרים יש ברירה דאף על פי שנתקיימו מ"מ בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות: וכדי דלא תקשה דהש"ס דילן משמע דהוא מדרבנן דלא כהירושלמי. ואמאי הניח רבינו לש"ס דילן ופסק כהירושלמי. להכי הרב המגיד אמר