לבב דוד פה

סבר לה כוותיה אלא דר"י נשיאה סבר לה בהא כרבי יוסי בעלמא דאמר שהזמן מוכיח דמעכשיו קאמר

הנה לפי פירוש זה מוכרח לומר דפשיטא ליה לש"ס דרבי יוסי שאמר שזמנו של שטר מוכיח עליו. לאו דוקא בממונא אלא גם באיסורא אמר לה. אלא שלא אמרה אלא דווקא במזכיר מיתה לפי שאם נאמר שלא אמרה רבי יוסי אלא בממונא לא אתי לישנא דקאמר סברי לה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. כיון דרבי יוסי לא אמר באיסורא כלל דלהכי אמרו בהמגרש דמה דהתקין רב מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דפשיטא ליה לש"ס דרבי יוסי גם באיסורא אמר לה. וכמו שמפרש ה"ה אח"כ משום גט דשכיב מרע שאמר אם מתי וכו'. וכי תימא ומנין לומר דר' יהודה נשיאה סבר לה כר' יוסי דילמא ר' יוסי לא אמר באיסורא כלל. י"ל משום דאין סברא לומר דכל כך אמר רבי יהודה נשיאה דגם באיסורא וגם לא הזכיר מיתה כשנאמר שר' יוסי באיסורא נמי אמרה. אף ע"ג דלא אמרה אלא במזכיר מיתה. מינה יליף ר' יהודה נשיאה לומר דגם בלא מזכיר מיתה אמרינן שזמנו של שטר מוכיח עליו: ובהכי אתי שפיר מה שאמרו בפרק מי שאחזו דף ע"ב אלא אי א"ר יוסי בעל פה או לא אמר. ומי מספקא ליה והתנן ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש וכו' וסברי לה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו יעו"ש. דאע"ג דרבי יוסי לא אמרה אלא במזכיר מיתה אלא דרבי יהודה נשיאה הוא דסבר דגם בשלא מזכיר מיתה אמרינן שזמנו של שטר מוכיח עליו. קא דייק מינה דרבי יוסי דסבר שזמנו של שטר מוכיח עליו גם בבעל פה אמרה דאם לא כן היאך אמרו רבינו התירוה להנשא דסברי לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. כיון דרבי יוסי בעל סברא זו לא בעל פה אמרה. דמה שאמרו כרבי יוסי סברי לה מוכרח להיות שר' יוסי הכי ס"ל דגם בעל פה אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אלא דהוא ס"ל דדוקא במזכיר מיתה ור' יהודה נשיאה בא להוסיף גם בשלא הזכיר מיתה: ולפי זה לא קשה מה שהקשה הלח"מ בתחלה על דברי ה"ה דפשיטא ליה לש"ס דרבי יוסי גם באיסורא אמרה וכמו שכתבתי לעיל: וגם לא קשה מה שהקשה המש"ל והניח בצ"ע דאין כוונת הש"ס דר' יוסי עצמו דבריו איירי אף באם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש. אלא הש"ס קא דייק מהא דאמרו דרבותינו דהתירוה להנשא דסברי לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו. מוכרח לומר דר' יוסי אף בעל פה אמרה ואע"ג דהוא איידי בהזכיר מיתה ורבותינו איירי בשלא הזכיר מיתה כיון דר' יוסי לא איירי בעל פה וכמו שכתבתי לעיל

עוד כתב הלח"מ וז"ל כתב ה"ה דלא הזכיר כלל מה שאמרו בגמרא וכו' קשה אם כוונתו וכו' י"ל דנהי דהיה מכריח דלא סבר כר' יוסי לגמרי אבל מ"מ אפשר דסבר כרב הונא דחולצת אההיא דאם מתי משום דמספקא אי הלכה כר' יוסי וכו' יעו"ש. קשה לי דבריו אלה כיון שכתב הרב המגיד כבר דהלכות כתבו והלכה כרבנן. איך אפשר לומר עוד דילמא ס"ל כרב הונא דמספקא אי הלכה כר' יוסי. ועלה על דעתי לומר שמה שכתב כך הרב המגיד הוא משום שלא תאמר דמה שכתבו והלכתא כרבנן היינו להצריכה חליצה ולא שתתייבם . משום דנהי דמחמירים בגיטין שלא לסמוך על דברי רבי יוסי. אפ"ה לא מקילין בהכי שתתייבם. דמ"מ מיחש חיישינן. כיון דבממונא נקיטינן כוותיה להכי כתב וכ"כ המשנה וכ' ולא הזכירו כלל מה שאמרו בגמ' דלדברי ר' יוסי חולצת ולא מתיבמת וכו'. דהיינו דאם ס"ל דמיהא יש למיחש וחולצת. הוה ליה לאתויי עלה דמה שאמרו שם וחולצת ולא מתייבמת. ואע"ג דמה שאמר רב הונא הכי הוא משום דמספקא. ליה אי הלכה כרבי יוסי בעל פה או אין הלכה והוא רב הונא ס"ל דהלכה מיהא כרבי יוסי אבל ההלכות כבר כתבו דהלכתא כרבנן וא"כ איך שייך לאתויי. מ"מ הוה ליה לאתויי דחולצת אע"ג שאין מטעמיה דאוקים לה הש"ס וזהו שאמר וכוונתם מבוארת שאין לחוש לדברי ר' יוסי בגיטין כלל. דהיינו שסומך ארבנן אפי' להקל ומתייבמת אבל זה דוחק לומר לאתוייה ולא מטעמיה. ועוד שהרב המגיד תפס בדבריו דלדברי ר' יוסי חולצת ולא מתייבמת וזה אינו בש"ס שאמר כך רב הונא אלא אמר הכי אמר רב הונא וחולצת: ומוכרח לומר דכוונת הרב המגיד קאי על לישנא בתרא ואיכא דמתני לה אסיפא זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום אמר רב הונא ולדברי רבי יוסי חולצת . דהיינו שדעת ההלכות לגמרי דהלכתא כרבנן ומתייבמת ולא להצריכה חליצה קאמר דחיישינן לדברי ר' יוסי ולא תתייבם. דהא הביא המשנה וכו' לאחר מיתה לא אמר כלום : ולא הביא עלה מה שהזכירו בש"ס דקאמרי ולדברי ר' יוסי חולצת והכוונה דאם יש לחוש להחמיר בדברי רבי יוסי שלא ליבם כדברי רבנן בגט שאמרו עליו אינו כלום. הו"ל להזכיר מה שאמר בש"ס דלדברי רבי יוסי חולצת. לומר שכך הלכתא דלחוש לדברי ר' יוסי שלא ליבם כדברי רבנן אף על גב דהלכתא כוותייהו דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו. אלא ודאי שס"ל דלא ניחוש לדברי ר' יוסי כלל ועבדינן כרבנן לגמרי

עוד כתב הלח"מ וז"ל עוד כתב ונראה לי לדעתו ז"ל שהוא סבור וכו'. קשה לדברי ה"ה דבפרק מי שאחזו אמרינן וכו' דהשתא דלדברי ה"ה קשה דנימא דלמעוטי דאם לא באתי דרישא וכו' והך מיעוט הוי דומיא דאם לא באתי דאיירי רבי יוסי וכו'. ולי אני ההדיוט נ"ל דאי אפשר לומר דמה שכתב כזה גט הוא למעוטי רישא דאינו גט משום דפשיטא ליה לש"ס דאי אפשר לומר דבא למעוטי מה שנזכר במתני' קודם דלא צריך למעוטי דכיון דלא פליג בפירוש אנן ידעינן דלא פליג אלא בזה שביאר דעתו. דאם לא כן הוה ליה לאפלוגי בפירוש ומוכרח לומר דמה שאמר כזה גט הוא למעוטי מה שלא נזכר במתניתין. דכן נראה מהש"ס מדקאמר א"ל רב יימר לרב אשי לימא קסבר ר' יוסי כתב גט על תנאי כשר. ואם אפשר לומר דמה שכתב כזה גט הוא למעוטי מה שכתוב במתני' קודם א"כ איך שייך לומר הכי. והרי קתני כזה גט דמשמע דבא למעוטי מה שנזכר קודם דהוא מסכים לדברי ת"ק אלא ודאי דפשיטא ליה דאי אפשר לומר דבא למעוטי מה שנזכר קודם דאנן ידעינן לה דלא פליג ארישא כיון דלא פליג בפירוש. ומוכרח לומר דבא למעוטי מה שלא נזכר במתניתין. אלא דרב יימר היה עולה על דעתו לומר כיון דבהאי גוונא דפליג רבי יוסי הוא איירי בתנאי שלא נתקיים ואפ"ה מכשיר אם כן דכוותה דרישא דהוא איירי בתנאי