לבב דוד פד

דהוא משום דנשתתק ואינו יכול לומר בפנו"ן אלמא דאלם שכתב בפנו"ן לא מהני: ונד ונראה דאי מן הש"ס הוה אמינא כיון דכתחרש ואין לו דעת גם לכתוב בפנו"ן הוא דאיירי מתניתין אבל באלם אה"נ דמהני כתיבה. אבל מדברי רבינו דתלה הדבר בנשתתק דוקא משמע דגם באלם לא מהני כתיבה. וכן ראיתי להר"ן ז"ל דמפרש דהש"ס איירי דוקא בנתחרש. אבל באלם מהני כתיבה ולהכי בש"ס לא אוקמה באלם דלא כרבינו דמפרש ליה הכ"מ יעו"ש: וראיתי להלח"מ שהקשה על דברי רבינו דנראה מדבריו דאלם לא מהני כתיבה דאמאי לא תני במתני' פ' המביא תניין אלם ג"כ יעו"ש: וג"ל לתרץ דמתני' קתני הנך דאי אפשר לבא לידי כשרות כיון שהיו באותה שעה אינם ראויים להביא כגון הנך דמני במתני'. דקתני קבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח וכו' דבעי תחלתו וסופו בדעת וסומא כיון דבשעת כתיבה לא הוה ראוי לומר בפנו"ן מאי מהני דחזר ונתפתח להכי לעולם הוא פסול אבל אלם שהוא רואה שבפניו נכתב ונחתם לא מצי מתני' לומר גם הוא פסול להביא כמו הנך דהא אפשר להרפא ויאמר בפנו"ן וכשר להכי לא תני ליה עם הנך. אבל ודאי דאם נשאר אלם ולא יכול לומר בפנו"ן הוא פסול. ומתני' קתני בעדיפא מניה דאע"פ דכשהיה פקח נתנו לה אם לא הספיק לומר בפנו"ן עד שנתחרש הוא פסול עד שיתקיים בחותמיו. כמו דמוקמי לה להך מתני' דהא דקתני ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכו'. דהיא איירי כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב עד שנתחרש כן נ"ל

דין כ"ג האיש שנתן וכו' בד"א כשהתנה עליה הבעל וכו' ועוד שהעדים החתומים על הגט וכו' ואין חוששין שמא ימצא מזוייף כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח עד שיערער הבעל וכו'. נ"ל דפירוש דברי רבינו כך הוא שבתחלה אמר ואע"פ שאין מכירין כתב אותן העדים ולא נתקיים אין חוששין לה שמא זייפה וכו' דהיינו שבדבר זה אי אפשר לומר שזייפה שהיא מקלקלת עצמה. ואינו דומה לשאר שטרות כשאין מקויימים דחיישינן שמא מזוייף הוא ואמר ועוד וכו' דהיינו דאיכא טעמא אחרינא בגט שהעדי' החתומי' על הגט כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי אלא בשליח אצרכוהו לומר בפנו"ן כיון דהיא אינה יודעת אם כתבו הבעל וכמו שפירשתי לה לעיל בד"ה בא הבעל וערער וכו' יעו"ש. משמע כשהביא היא הגט דהבעל נתנו לה והיא יודעת שאינו מזוייף אמרינן ביה דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד. ולא ולא אצרכוה מרבנן קיום כמו שאר שטרות. דהתם הלוה מכחיש אבל הכא דהיא יודעת שאינו מזוייף לא אצרכוה רבנן קיום אם לא ערער הבעל. אבל אם בא וערער הבעל אצרכוה רבנן קיום כמו התם. ודומה להמביא גט בא"י שאין צ"ל בפנו"ן. דאם בא הבעל וערער צריך להתקיים בחותמיו. אבל אינו דומה לגמרי שאם לא נתקיים שהולד ממזר כמו התם. דהכא מדרבנן הוא דאצרכוהו קיום כיון שהיא טוענת בברי שהבעל נתנו לה. ודומה להמלוה שהוא טוען בברי דאינו צריך קיום אלא מדרבנן. וכמו שכתבתי לעיל בסוף הדיבור הנזכר וזה מה שאמר דבינו לפשך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא ואמר ואין חוששין שמא ימצא מזוייף כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח וכו'. דהיינו שלא חששו שמא ימצא מזוייף כמו שלא חששו בשליח דמוקמי ליה בחזקת כשר עד שיערער הבעל. דאפי' בח"ל דהצריכו לומר בפנו"ן לאו משום חשש זיוף הוא. אלא משום כדי. שלא תהיה האשה צריכה לקיימו אם יבא הבעל ויערער וכמו שכתב רבינו לעיל דין ח'. וכשאמר בפנו"ן הוא במקום קיום וכשלא אמר אינו בטל אלא פסול משום שלא עשה כתיקון חז"ל ולהכי בא"י שאין צריך לומר בפנו"ן הוא כשר עד שיערער הבעל דלא חיישינן לזיוף גם האשה לא ניחוש לזיוף. ואמר שאם ניחוש לדברים אלו וכו' או שמא וכו' וכשם שאין חוששין לזה וכו'. כך לא ניחוש לא לשליח ולא לאשה עצמה וכו'

ומעתה לא תקשה מה שהקשה הלח"מ וז"ל ק"ל דא"כ משום דעדים החתומים וכו' א"כ ליהוי כשליח ודוקא בא"י אבל בח"ל אמאי אינה צריכה ע"כ. דכוונת דברי רבינו כמ"ש. דאשה דהיא טוענת בברי שהבעל נתנו לה אמרינן דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן. ולא כן בשליח שהיא אינה יודעת אצרכוה לומר בפנו"ן בח"ל. אלא משום שלא תאמר דהיה לנו לחוש לזיוף אף ע"פ שהיא טוענת ברי שבעלה נתנו לה. להכי כתב שאין לנו לחוש לזיוף שהרי השליח בא"י מחזקינן ליה בחזקת כשר עד שיערער הבעל דחששא דזיוף ליתא והדברים מובנים מעצמם

כתב הרב המגיד וכתב הרשב"א דבכל האוקמתות צריכה היא לומר בפני נכתב ונחתם בפני ג' וכו' ואסיומא דשמעתתא דאמרינן אימא קמי ב"ד בפני נכתב ונחתם עכ"ל. הנה ראיתי להב"י בסי' קמ"ב שהביא דברי הרשב"א וכוונת דברי הרשב"א לומר דלא כהתוס' דאמרו דשמא ללישנא קמא אינה אומרת ב"כ וב"נ אלא בשעה שתקבלנו יעו"ש בדברי התו' דהרשב"א העלה דאף ללישנא קמא צריכה שתאמר ב"נ וב"נ בשעה שיוצא מידה דלישנא קמא אלישנא בתרא סמיך. והאי אימא קמי בית דין אכולהו לישני קאי אלא דנטר עד מסקנא דכולהו יעו"ש. וא"כ דברי המגיד באו בקיצור ובמה שכתב בפני ג' הוא מוכן שזה החידוש קמ"ל לדעת הרשב"א דצריך ב"ד דהיינו בשעה שיוצא הגט מתחת ידה כמו שאר שלוחים שיאמרו בפני ב"ד בשעה שיוצא הגט מתחת ידם ולא בשעה שתקבלנו מיד השליח. . לאפוקי מדברי התוספות דס"ל דללישנא קמא בשעה שתקבלנו. וא"כ לא צריך ב"ד וקאמר אע"ג דלא אדכרי בש"ס בפני ב"ד אלישנא בתרא אמתניתין סמכי דקתני צריכה לומר בפ"נ וב"נ. וסתם אמירה בשאר שלוחים הוא בפני ג' שהוא ב"ד ואסיומא דשמעתתא דאמרינן אימא קמי ב"ד בפ"נ וב"נ. דהיינו דבכולהו אוקמתי בפני בית דין דהיינו בשעה שיוצא הגט מתחת ידה

ומעתה אזדא לה קושית הלח"מ שהקשה על הרב המגיד. דאין כוונת הרב המגיד לומר דהרשב"א ס"ל דבכל האוקמתות צריך לומר בפ"נ וב"נ. כמו שהבין הוא ז"ל עד שהוקשה לו דלמה הוצרך לכתוב בשם הרשב"א וכו'. אלא כמ"ש והוא ברור ודוק

פרק ח דין א' המגרש על תנאי וכו' כתב הרב המגיד וז"ל ויש לעיין בזה וכו' ונ"ל לדעתו ז"ל שהוא סבור דלעניין דינא לא אמרה ר' יוסי אלא דוקא בהזכיר מיתה וכו' ואף ע"פ שאמרו בגמ' דסבר לה כר' לאו למימרא דר' יוסי נמי