לבב דוד פג

מובהקין בעדי מסירה פסולין. ולהכי בפ' ז' מהלכות עבדים פסק כדברי ת"ק יעו"ש. ומ"ש ולזה לא כתב רבינו דין זה קשה לי דהרי בהלכות עבדים הנזכר פסק לדברי ת"ק

דין ז' וכן שליח וכו' ואם לא נתקיים ונתן לה וכו' ואם בא הבעל וערער ולא נתקיים אינה מגורשת אבד הגט הרי זו ספק מגורשת כתב הכ"מ והרא"ש כתב בריש גיטין וכו' ואם אבד הגט כתב הרמב"ם ה"ז ספק מגורשת ואם בא הבעל וערער ה"ז ספק ממזר עכ"ל. והרא"ש אפשר שהיה גורס כמ"ש ואפשר שהיה גורס כגירסא דידן אלא דמשמע ליה שא"א לומר שכשאבד הגט וערער וכו' ולפיכך במקום אינה מגורשת כתב ה"ז ספק ממזר וכו'. ולענין שהולד אסור בממזרת כדין ספק ממזר כנ"ל עכ"ל. נ"ל דפי' דבריו כך שהוא מבין דמה שאמר רבינו אבד הגט ה"ז ספק מגורשת איירי בשלא ערער הבעל ולהכי כתב הרא"ש על דבריו שאם בא הבעל אח"כ וערער הרי זה ספק ממזר. ולזה אמר אם נאמר שהרא"ש גורס כגירסתינו דמשמע ליה להרא"ש שא"א לומר לדעת רבינו לדייק כך כיון דבאבד הגט לבד ה"ז ספק מגורשת. א"כ שאם בא הבעל וערער שהיא אינה מגורשת בודאי. משום דשמא אם היה הגט לפנינו היה מתקיים. להכי הרא"ש ס"ל במקום שצריך להיות בפשט דברי רבינו דבאבר הגט ואח"כ בא וערער אינה מגורשת. כתב ה"ז ספק ממזר לומר שהדיוק שאנו מדייקים בדבריו שבאבד וערער אינה מגורשת. לפי מה שכתב דבאבד לבד בלא ערעור הבעל היא ספק מגורשת שצריך להיות דבערעור הבעל תהא אינה מגורשת הכוונה בדיוק זה הוא כלומר קרובה להיות אינה מגורשת. אבל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא לענין אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר. ולענין שהולד אסור בממזרת כדין ספק ממזר. משום דאף דערער הבעל כיון דאיירי באבד הגט אפשר דאם היה בפנינו היה מתקיים. לכן אי אפשר לומר דאינה מגורשת לגמרי אלא דהחילוק דיש בין אבד ולא ערער לאבד וערער אח"כ הוא כך דבאבד לבד ולא ערער היא ספק מגורשת ובאבד וערער אח"כ היא קרובה להיות אינה מגורשת. ואינו דומה לשלא נתקיים בחותמיו ולא אבד דכתב רבינו דאינה מגורשת. דמשמע דאינה מגורשת לגמרי. דהתם הגט הוא בפנינו ולא יכלו לקיימו

דהשתא מ"ש רבינו אבד הגט וכו' אינו דומה למ"ש בריש פרקין אבד הגט ה"ז ספק מגורשת. דהתם הוא בודאי בשערער הבעל איירי שהוא בא"י ואין צריך לומר בנו"ן וא"כ לא צריך לקיימו. וכיון שכן אפי' אבד מגורשת בודאי אלא איירי בשערער דקאי ארישא דאמר בא הבעל וערער וכו'. דאם הערעור היה אחר שאבד הגט הרי זה ספק מגורשת דוקא. לפי דשמא דאם היה בפנינו אנו מוצאין לקיימו. אבל כאן דבח"ל איירי דצריך לומר בפנו"ן ולא היה עומד בשעת כתיבה וחתימה. ודאי דאם בא הבעל וערער ולא נתקיים דאינו גט לגמרי דזהו שאמר אינה מגורשת. ואח"כ אמר אבד הגט הרי זו ספק מגורשת אפי' בלא ערעור. לפי שבלא ערעור ולא אבד כתב ה"ז פסול עד שיתקיים. דהיינו שהוא פסול דווקא שהרי יכול להתברר אח"כ כיון שהוא בפנינו. אבל אם נאבד שלא יכול להתברר אח"כ ה"ז ספק מגורשת ולפי דהוה משמע דאם בא הבעל אח"כ וערער הוה אינה מגורשת, להכי כתב הרא"ש דבזה ספק ממזר. דהכוונה שבזה הוא קרוב להיות אינה מגורשת יותר מספק מגורשת. ודלא כמו דכתב דבתב המש"ל דאבד הגט דהכא הוא איירי בשערער. ונראה מדבריו משום דהוא מדמה ליה לאבד הגט דריש פרקין דמה ענין זה לזה וכמ"ש: ועוד קשה לי על דבריו ז"ל דאמר ואפשר דהרא"ש , נתכוון למ"ש רבינו לפנינו בשליח שהביא בא"י וכו' אי בלא ערעור זה אינו רמוז כלל בדברי רבינו. דמשמע דהוא אפשר לומר כך אלא שאין רמוז כלל. דאיך אפשר לומר כך דבלא ערעור איירי והלא כיון דהוא בא"י דאין צריך לומר בפנו"ן מאי ספק איכא אם אבד אח"כ. כיון דלא ערער הבעל ואין צריכין לקיימו עוד

דין יב נכתב מקמת הגט בפניו וכו' אפילו לא נכתב בו אלא שיטה אחת בפניו וכו' כתב הרב המגיד ופירש"י ז"ל שיטה אחת שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן עכ"ל. מדהביא דברי רש"י על דברי רבינו משמע דרבינו הכי ס"ל. ונ"ל דהבין כך בדברי רבינו ממ"ש אח"כ וכן אם יצא הסופר לשוק וכו' אינו חושש שמא אחר מצאו ואמר לו ולשם אשה אחרת כתבו ע"כ. דמשמע דמשום כתיבה לשמה הוא דבעינן דיכתוב שיטה אחת בפניו. וא"כ זאת השיטה שיש בה שם האיש והאשה והזמן דהוא בעי בהו לשמה. ואע"פ שאפשר לומר שרבינו ס"ל כדעת התוס' דהוא משום לשמה אלא כשכתב שיטה אחת מסתמא סיימו לשמה דמשמע דלא בעי שיטה שיש בה שם האיש והאשה. אלא שיטה ראשונה אע"פ שלא יש בה שם האיש והאשה מ"מ זה אינו מבואר דהוא משום דמסתמא סיימו לשמה. אלא מה שמבואר הוא משום דבעי לשמה וא"כ ודאי איירי בשיטה ראשונה דכתב בה גם שם האיש והאשה נמי עם מה שכתוב בתחלה הזמן בכל הגיטין כן נ"ל: וראיתי להלח"מ שכתב מדלא פירש רבינו מה היא השיטה נראה שפירש כפי' התוס' שהוא בכל שיטה. ולשון זה מגומגם שהרי כתבו התוס' דאיירי בשיטה ראשונה דמסתמא סיימו לשמה ע"כ ומוכרח לפרש דבריו כך שהוא בכל שיטה אע"פ שאין בה שם האיש והאשה אלא שהיא שיטה ראשונה. וזה מבואר בדברי רבינו שכתב מקודם אם מקצתם הראשון. ועלה קאמר אפי' לא נכתב בו אלא שיטה אחת בפניו דמשמע דשיטה המתחלת בקצתו הראשון איירי ודוק

דין י"ח נתנו לה ולא הספיק לומר וכו' כתב הכ"מ מדברי רבינו שכתב עד שנשתתק נראה בהדיא דאלם שכתב בכתב בפני נכתב ובפני נחתם פסול וכו' יש לדקדק דאמאי תלה מדברי רבינו והלא מן הש"ס הכי מבואר דקאמר כגון שנתנו כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש דהוא משמע משום דנשתתק ואינו יכול לומר בפנו"ן. ומינה דייקינן דלא יכול לכתוב בפנו"ן דאם לא כן הא יכול לומר על ידי כתב אלא ודאי דלא מהני כתב באלם. וכי תימא דאי מהש"ס הוה מפרשינן טעמא דאמר עד שנתחרש הוא משום דאינו כן דעת ובעי שסופו נמי יהא בדעת וכמו דקתני בפר' המביא תניין כל שתחלתו וסופו בדעת כשר דמשמע הא אם לא היה סופו בדעת פסול זה אינו דהכא איירי שכבר נתנו כשהוא פקח ונתינתו נחתה נתינה. אלא משום שלא הספיק לומר בפני נכתב ונחתם