לבב דוד פב

נחתם דליכא למימר דמידק דייק ואז כשיבא הבעל ויערער דעדותו כמאן דליתיה דמיא בעי שיתקיים בחותמיו ואם לאו בטל הוא גט זה. דלא אמרינן ביה העדים החתומין על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי כיון דהאשה אינה יודעת כלום. דלא אמרינן הכי אלא כמו המלוה שהוא טוען דשטר זה כתבו הלוה והא קמן שעדים חתומין עליו הוא דאמרינן כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי מדאורייתא ולפי מה שפירשתי הש"ס כנז"ל. ואתי שפיר מה שאמרו בפרק המביא בפלוגתא דשליח בפני כמה נותנו וכו' ותירצו דכ"ע בדרבנן שליח נעשה עד דכיון שהוא אמר בפני נכתב ובפני נחתם בפניהם מידק דייק ולא אמרינן ביה דאוקי חד לגבי חד דהוא עדיף וכאילו האשה יודעת כמו המלוה בדעלמא. דמדאורייתא העדים שחתומין עליו כמו שנחקרה עדותן בבית דין דמי ודבר דמדרבנן הוא. כן נ"ל לפרש דברי המגיד ולא תקשה קושיות הלח"מ: אלא א דאכתי קשה על דברי המגיד מדברי רבי' שכתב בפי"ב הלכ' ב' הוציאה גט מתחת ידה ואמרה גרשני בעלי בזה הרי זו וכו' בא הבעל וערער וכו' אבל אם אמר וכו' מעולם לא כתבתיו מזוייף יתקיים בחותמיו וכו' ואם לא נתקיים אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים ע"כ. דהא בהא היא טוענת שנתנו לה וגירשה בה ואם כן אמאי אינה מגורשת מדאורייתא והרי עדים החתומין על השטר כמו שנחקרה עדותן בבית דין דמי כמו המלוה שטוען שהלוה כתב לו שטר זה דלא בעי קיום אלא מדרבנן וכתב שם הרב המגיד וז"ל אבל ודאי כשקרא עליו ערער ואמר מזוייף הוא יתקיים בחותמיו והרי זה גט שביד האשה כמביא גט בא"י שאין צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ואם יש עליו עוררים יתקיים בחותמיו כמו שנזכר פ"ז ע"כ דמאי דמוי זה להתם דהתם שאני שהיא אינה יודעת כלום כמו שכתב הוא ז"ל הכא אבל התם הרי היא יודעת שגט זה כתבו הוא וא"כ אמרינן דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ומדאורייתא היא מגורשת: ואם שר לומר דכוונת הדמוי לענין שבעי להתקיים בחותמיו דודאי לזה שוים הם שהרי ל"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל אה"נ דאם לא נתקיים בחותמיו אין הגט בטל מדאורייתא לענין שיהא הולד ממזר דכך דייק בדבריו לענין להתקיים בחותמיו איירי אבל אה"נ דאין הולד ממזר וכן נראה מדברי רבינו שם שכתב ואם לא נתקיים אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים דמשמע שלא להתירה לינשא קאמר אבל אם נשאת לא תצא ואין הולד ממזר שאל"כ היה לו לרבינו לכתוב כמו שכתב כאן ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר אלא ודאי שהתם שהיא יודעת שטוענת שהוא נתנו לה אין הולד ממזר כן נ"ל לתרץ לפי דברי הרב המגיד הכא ודוק

כתב הרב המגיד ודקדקו המפרשים ז"ל אם אמרו נשים אלו בא"י בפנינו נכתב ונחתם שהם נאמנות שהרי יתבאר בסמוך שהשליח שאמר כן בא"י שוב אין הבעל יכול לערער על הגט פירוש דרבינו כתב כן ממ"ש בש"ס דף ו' רב חנן משתעי רב כהנא אייתי גיטא וכו' א"ל לא צריכת ואי עבדת אהני מאי אי עבדת אהני דאי אתי בעל מערער לא משגחינן ביה ע"כ. דמשמע דבפני נכתב מועיל בא"י וא"כ נשים אלו נמי בא"י יאם אמרו בפנינו נכתב מהני וכן ראיתי להר"ן יעו"ש אבל הרשב"א שהביא אח"כ סובר אף ע"ג דכן משמע מהאי עובדא דבפני נכתב מועיל בא"י מ"מ בנשים אלו לא מהני דאיהי לא דינא גמירא וכו' דסבורה היא לקלקולא. וכתב הרב המגיד ואיני רואה בדברי רבינו הכרע ברור היכן דעתו נוטה דהיינו דאף ע"ג דכתב רבינו לקמן דהשליח שאמר כן בא"י שוב אין הבעל יכול לערער אפשר דבנשים אלו מודה לדעת הרשב"א דלא מהימני דאיהי לא סברא וכו'

דין ה' שליח שהביא גט ממקום בח"ל וכו' כתב הרב המגיד אף ע"ג דקיימא לן כרבא וכו' פירוש דלרבא דקי"ל כוותיה דאמר דטעמא הוא משום דאין מצויין עדים לקיימו א"כ היה צריך דבמדינה עצמה ממקום למקום דמצויין עדים לקיימו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דבשלמא אם קי"ל כרבה דטעמא משום דאין בקיאין לשמה הוה ניחא דבח"ל בכל מקום צריך שיאמר בפ"נ ובפני נחתם אבל כיון דקי"ל כרבא אם כן במדינה אחת ממקום למקום הא מצויין עדים לקיימו לזה כתב כבר אמרו שם דרבא הוה מצריך באותה שכונה וכו'. ותירצו שאני בני מחוזא דניידי וכו' דהיינו דמינה יליף רבינו ממקום למקום שאין עדים מצויין לקיימו אבל במקום אחד לא דאין עכשיו דומיא דבני מחוזא וכל כוונתו דרבינו דממקום למקום ודאי דאין דרך להכיר חתימת אלו לאלו וצריך שיאמר. ואה"נ דאם נמצא כבני מחוזא ממש דצריך שיאמר בפנו"ן ולא כתב מזה דבני מחוזא משום דעכשיו ליכא כבני מחוזא אבל בא"י אפילו ממקום למקום א"צ דהא אפילו ממדינה למדינה מצויין לקיימו והשתא לא קשה מה שהקשה הלח"מ יעו"ש. וג"כ לא קשה מה שדקדק המש"ל דלפי דברי הרב המגיד דמ"ש רבינו ממקום למקום הוא במדינה אחת וכיון שכן אתי שפיר שכתב ואע"ג וכו' ואם כוונתו להשיג עליו דלמה יפרש דברי רבינו במדינה אחת. לא היה לו לתפוס דבריו משום דהלשון אינו מדוקדק ולשון מקוטע הוא דהא הרב המגיד אינו מפרש כדבריו

עוד כתב שם הרב המגיד ומ"ש ואפילו היו עדיו כשמות העכ"ום הוא מן הברייתא וכו' מפני שרוב ישראל שבחוצה לארץ ששמותיהן כשמות העכ"ום ע"כ. נראה לי דכוונת דבריו כך כיון דקתני הכי בברייתא ואף על גב דבברייתא קתני מפני שרוב ישראל שבחוצה לארץ אפ"ה בכל גוונא במקום שנכתב הגט בין בארץ בין בחוצה לארץ לפי שאותם העדים באו מח"ל לארץ. ומה דקתני בברייתא גטין הבאים ממדינת הים לאו דווקא שבאו מחוצה לארץ דהברייתא דברה בהוה שבאו הגטין ממקומות רחוקים והוא הדין שבאו מארץ ישראל לחוצה לארץ ולהכי רבינו סתם דבריו ומכ"ש שנראה דקאי ע"כ דבריו הקודמים שכתב או מא"י לח"ל כן נ"ל פירוש דבריו דרבינו הכי סובר. עוד כתב ויש במשנה ובגמרא דינים בגט החתומין עליו נכרים וכו' ונראה מדברי רבינו שאין הלכה כר"ש אלא כת"ק וכו' ולזה לא כתב רבינו דין זה ע"כ. אע"ג דסוגיא דש"ס לא משמע הכי דהא אהדר ליה רבי יוחנן לריש לקיש לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנום. דהכוונה מפני שהם שמות מובהקין דמשמע דס"ל כר"ש . מ"מ ללישנא בתרא לא קאמר הכי רבי יוחנן. ורבינו אזיל כלישנא בתרא וא"כ לא ס"ל כר"ש אלא כת"ק . דבכל גוונא אפילו בשמות