לבב דוד עט

שלא בפני זה הוא מבוטל. גם אם סובר דעדות דבטלה מקצתה בטלה כולה. וכן נראה מדכתב ואפילו בפני שנים אחרים. דהוא בדיעבד איירי דכן נמי אף על גב דאפשר שלא ידעו כולם ויכתבו ויתנו לה. מ"מ בדיעבד ביטולו ביטול דלא חש לגזרה דרבנן בדיעבד כדברי רבי ואח"כ כתב דשלח הגט ביד שנים דהוא כמו שמוקים לה רב אשי ובדיעבד וכמש"ל. ואחר כך למטה בסוף הפרק ביאר דבריו דמי שיעשה ביטול הגט שלא בפני השליח או האשה מכין אותו מכת מרדות מפני שגורם להיות ממזרים דמשמע מינה דבכל אופן שע"י בטולו יבא לידי ממזרים הוא אסור ואם עשה מכין אותו מכת מרדות. והשתא מה שהשיג הראב"ד על רבינו אזדא לה: ואח"כ ראיתי להרב המגיד שכתב וי"ל שהם :. סוברים שסוגיא זו לא נאמרה אלא לתקנת ר"ג וכו' אבל מכיון דקי"ל כאידך דרבי דאמר בטלו מבוטל אפי' בפני אחרים לא גרע וכו' וזהו שכתב רבינו אפי' בפני ב' אחרים ע"כ: נ"ל דפירוש דבריו כך דסבר הש"ס דפליגי אף לפי התקנה דר"ג וכיון שכן הוא דלכתחלה פליגי. ולהכי צריך לאוקומה דפליגי בעדות שבטלה מקצתה. אבל כיון דקי"ל כאידך דרבי דאם ביטל בפני שנים מבוטל ולא חש לתקנת ר"ג בדיעבד. א"כ לא גרע כשבטלו בפני ב' מהם משבטלו בפני שנים אחרים דאף על גב דאיכא למיחש שלא ידע השליח ויתנו לאשה ומינסבא אפ"ה אם ביטלו מבוטל בדיעבד. א"כ גם אם ס"ל דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אתיא שפיר דהרי כאילו ביטל כל העדות בפני אלו ולא גרע משביטל בפני שנים אחרים. וא"כ נמי ליכא למיחש לממזרים שמא יכתבו האחרים ויתנו לה ומינסבא דבטולו ביטול בדיעבד דלא חיישינן לתקנת ר"ג בדיעבד דלהכי כתב רבינו דבריו. ולא צריך למה דמוקמי לה בש"ס משום דעדות דבטלה מקצתה לא בטלה כולה דאפי' למאן דס"ל בטלה כולה כתב רבינו דבריו דהוא איירי בדיעבד: עוד כתב ומ"ש רבינו גם כן בשלוחי הולכה וכו' י"ל שהוא סבור שאפי' למ"ד בעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"כ. קשה למה צריך לזה כיון שכתב דלא גרע בשביטלו בפני שנים מן העשרה משאם ביטלו בפני אחרים שאינם מהם. דהוא אם ביטלו בפני שנים שאינם מהם דהגט בטל לגמרי. גם אם בטלו בפני שנים שהם מהם שבטל הגט לגמרי. דהיינו שנתבטל העדות לגמרי דהשתא דגם למ"ד שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אתי שהוא איירי בדיעבד. וכיון שכן למה זה שמחלק ביניהם דאמר דרבינו סבור שאפי' למ"ד וכו'. ואפשר לומר דהוא בא לומר לאפוקי מסברת הראב"ד דאית ליה דשוה עדות לשליחות אלא שאף אם נאמר דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה. מ"מ בשליחות כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה וזה נראה לו מדברי רבינו. לפי שבאמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי כתב יכול לבטל זה שלא בפני זה. אבל בשליחות קאמר משבטלו בפני אחד מהם בטל הגט. דהוא פשיטא ליה דלכ"ע בטלה שליחות כולה: וכבר כתבתי לעיל דהך דשליחות בטלו לגט קאמר וכן מדברי רבינו שכתב משבטלו בפני אחד וכו' דלאו משום בטול שליחות שלא כדברי ה"ה. ואזדא לה נמי השגת הראב"ד אבל כל המפרשים מפרשים דברי רבינו דמשום שליחות שבטלה הוא ולא כן אנכי עמדי אלא משום כיון דבטל הגט בפני אחד מהם הרי נתבטל הגט. עוד ראיתי לדקדק על דברי ה"ה דמנין לו לרבינו לחלק בין העדות לשליחות

והנה בש"ס דחדא כרבי וחדא כרשב"ג וכן דאינהו מתרי טעמי דהך דאם ביטלו מבוטל דקמייתא משום דלא חש לתקנת ר"ג בדיעבד ובאמר לעשרה כתבו גט וכו' הוא משום דליכא למיחש לממזרים אף לפי תקנת ר"ג. משום דעדות דבטלה מקצתה לא בטלה כולה. וכיון שכן שייך שיהא הלכה כחד מנייהו בהא וכאידך הלכה כוותיה בהך. דכיון שחולקים בטעמם. דרבי אבא הוא מפרש דאמר לעשרה כתבו ותנו וכו' הוא כמו שמפרש לה הש"ס מעיקרא דפליגי בעדות שבטלה מקצתה וכו'. אבל רב אשי לא מפרש לה הכי. אלא דבדיעבד איירי וכמו שפירשתי לעיל. וא"כ הם שוים ולא שייך לומר חדא כרבי וחדא כרשב"ג: אבל לפי דברי ה"ה דאמר דלא גרע כשבטלו בפני שנים מן העשרה דלא גרע משבטלו בפני אחרים שאינם מהם אלמא דטעם אחד להם לכאורה קשה דאיך שייך חדא כרבי וחדא כרשב"ג. דאם דמה דחדא כרבי הוא כשאם בטלו בפני שנים מבוטל. אם כן לא גרע הנך דאמר לעשרה וכמ"ש ה"ה. ואם דחדא כרבי הוא באומר לעשרה וכו' וכיון דהוא בדיעבד איירי ומשום דלא חיישנן לתקנתא דר"ג בדיעבד. א"כ גם כשבטלו בפני שנים אחרים יהיה הלכה כרבי. דלא חיישינן לתקנתא דר"ג בדיעבד דטעם אחד להם: ואין זה כלום שה"ה קאמר לדבריו לפי מאי דאנן לדידן קי"ל כאידך דר' דאמר בטלו מבוטל. ונאמר שודאי ר' אבא הוה ס"ל כמו שאמר הש"ס דהאיך דאמר לעשרה וכו' הוא משום דעדות דבטלה מקצתה. אבל אנן דקי"ל כרבי דאם ביטלו מבוטל דלא חש למה כח ב"ד יפה. א"כ לא גרע כשביטלו בפני שנים מן העשרה. להכי כתב דבריו בהך דאמר לעשרה וכו' דאף אם הדין הוא דעדות דבטלה מקצתה בטלה כולה איתא להך דינא בדיעבד ובטל שהוא מבוטל כן נ"ל ודוק. עוד עיינתי וכתבתי באופן אחר והוא דיבור הסמוך

דין י"ח אמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי וכו' ואפילו בפני שנים אחרים וכו' ראיתי לדקדק מדברי רבינו שכתב דאפילו בפני שנים אחרים משמע דבדיעבד איירי. שהרי כל שלא בפני השליח בדיעבד דווקא. לרבי דאמר אם בטלו מבוטל. וא"כ מה שאמר ברישא אמר לעשרה וכו' יכול לבטל לזה שלא בפני זה הוא בדיעבד איירי. וכיון שכן אם מה שאמר רבינו יכול לבטל לזה דכוונתו לבטל זה השליח משליחותו דוקא. אבל אחרים לא ביטל אותם אמאי לכתחלה לא. והרי ליכא חששא דממזרות שאחרים יכתבו ויהבו לה. ואם כוונתו לבטל לכולם בפני זה לבד. א"כ גם בדיעבד לא הוי מבוטל כיון דמה דמבטל לאחרים הוא על יד אחד לבד והלא גם לרבי דאמר ביטלו מבוטל הוא על יד ב' לר"ג אבל על יד אחד דוקא אינו מבוטל כנראה מהסוגיא ועוד דלא אתי שפיר מה שכתב רבינו ואפי' בפני שנים אחרים. דמשמע דשנים אחרים גרע טפי. ואמאי כיון דהוא בא לביטל כולן אף ע"ג דהוא אחד מן העשרה. הרי לגבי האחרים הם מתבטלים על יד א' והוא גרע. לכן נראה לפרש דברי רבינו דהוא בא לומר אופן המועיל הביטול ובאמר לעשרה מועיל אם ביטל