לבב דוד עז

דוקא דלא כתיב בברייתא הילך וקא פריך מקבלה אקבלה. אבל לפי הגירסא שהביא המגיד שכתוב הילך ודאי דקשה: ונ"ל לתרץ דדייק לה ממה שאמר הש"ס הכא מי קאמר ליה הילך כמו שאמרה. משמע דבעינן עד שיאמר הילך כמו שאמרה. אבל באומר הילך לבד הוא כמו התקבל דקתני בברייתא דמגורשת. וממה שאמר הש"ס דילמא בהילך דהוא כזכי דמי לא קשה דכוונת דבריו דזכי לה באופן שיהיה לה זכות בגט זה בין בשליחות קבלה בין בשליחות הולכה. וכיון שכן בזה שאמר שליח קבלה אני אף על גב שחזר משליחותו כיון ששמע שאמר הבעל הילך שהוא זכי בכל צד שאף לשליחות הולכה הוא עושה אותו ופשט ידו וקבלו הרי חזר ונתרצה להיות שליח הולכה ולהכי מתגרשת ואתו דברי בעל העיטור על נכון: ועוד נ"ל לומר דאף אם נאמר דבעל העיטור מפרש כדברי רש"י דהא דאמר הכא מי קאמר ליה הילך כמו שאמרה. דהוא לתרץ הקושיא דקפריך ליה שמעת מניה דאדיבורא דידיה קא סמיך דתירץ לו הכא מי קאמר ליה הילך כמו שאמרה כדי דתפשוט בעיין דהשוכר מינה וכו'. אלמא דיש חילוק בין אמר כמו שאמרה ללא אמר כמו שאמרה דבשלא אמר כמו שאמרה אע"פ שאמר לו התקבל שהוא לשון קבלה אעפ"כ אנו מפרשינן דיבוריה התקבל והולך קאמר ומפרש לה משום שלא אמר כמו שאמרה אנו מפרשים לדיבוריה שהוא אומר לו שאינו צריך לשליחות שעשאתו אשתו שהוא עושה אותו שליח הולכה עכשיו ואף ע"פ שאמר התקבל כיון דלא מצי לשוייה שליח קבלה ודאי דהתקבל והולך קאמר. וקא דייק מינה בעל העיטור השתא דאתית להכי א"כ בחלוקה ראשונה שאמר אשתך אמרה התקבל לי גטי כיון שלא אמר כמו שאמרה אף באמר התקבל אנו מפרשים דבוריה כלומר שאינו צריך לשליחות אשתו שהוא יכול לעשותו שליח וכיון דלא אפשר לשווייה שליח קבלה ודאי שעשאו שליח הולכה ולהכי מתגרשת בהגעת גט לידה ודוק: אלא דאכתי קשה על רבינו דכיון דאמר הש"ס הכא מי קאמר הילך כמו שאמרה וכו' דמשמע דאם אמר כמו שאמרה וקתני דמגורשת כשיגיע גט לידה הוה משמע דאדיבורא דידיה קא סמיך. וכיון שכן היאך כתב רבינו בדין י"ב אמר שליח לבעל שליח הבאה אני ואמר לו הבעל הילך כמו שאמרה כיון שהגיע גט לידה מגורשת וכו' משמע דפשיטא ליה דאדיבורא דידיה קא סמיך. והרי בש"ס קאמר דאכתי לא איפשיטא בעיין דהשוכר. דלא הוה ליה לרבינו אלא למנקט כדברי הברייתא. דהיא איירי בדלא אמר כמו שאמרה: אבל ראיתי להרי"ף ז"ל שפסק כך וכתב עליו הר"ן ז"ל כיון שהגיע גט לידה הרי ודאי מגורשת דמה נפשך אי אדיבורא דידה קא סמיך בעל הרי נתגרשה מיד שהגיע גט ליד השליח ואי אדיבורא דידיה קא סמיך משהגיע גט לידה מיהא מגורשת. וליכא למימר דילמא אדיבוריה סמיך ולא עשאו שליח להולכה ושליח קא עקר שליחות האשה וכו' יעו"ש. וא"כ אמרינן שזה דעת רבינו אלא שקצר בלשונו. אבל קשה לי דהיה לו לבאר זה משום דאם מת בעל קודם שיגיע גט לידה דחולצת ולא מתיבמת כמו שכתב הר"ן וכן כתב הטור דספיקא הוא שכתב ואם נשרף הגט או אבד קודם שהגיע לידה הרי ספק מגורשת ע"כ. וכן כתב מר"ן בש"ע בסי' ק"מ: ואי לאו דמסתפינא אמרינן דלעד"ן דרבינו ס"ל דאדיבורא דידה סמיך היכא דאמר לה הילך גט כמו שאמרה. שהרי הוא מפרש מה שאמר כמו שאמרה, כלומר איני עוקר שליחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הבאה הרי אתה כמו שאמרה ע"כ. הרי בפירוש אמר רבינו שאדיבורא דידה סמיך ולכן כשאמר שליח קבלה אני הרי עקר שליחותו ולא מהני שאמר לו הבעל הרי אתה כמו שאמרה כיון שעקר שליחותו השליח. ובצד שאמר ששליח הבאה אני ואמר לו הילך כמו שאמרה אף ע"פ שהוא כוונתו בין לשליחות הולכה בין לשליחות קבלה. מ"מ השליח רצה להאריך שליחותו עד הבאה שלא תגמר שליחותו בקבלה ולכן אינה מתגרשת בקבלתו כמו שאמרה האשה דלא מהני מה שאמר לו הבעל כמו שאמרה דגם דאם שמתיך שליח קבלה אני מסכים שהוא השליח אינה רוצה שתגמר שליחותו בקבלה ולא מקרי עקר שליחותו כדי שנאמר שאינה מגורשת כלל כמו חלוקת דאמר שליח קבלה אני דהתם חזר משליחותו שהוא אמר שאיני רוצה להטריח עצמי להיות כמו שעשתה אותי שליח הבאה דבקבלה הוא רוצה דוקא ולכן אינה מגורשת. אבל בהאי לא עקר לשליחות שאמרה אלא רוצה להאריך עד הבאה וזהו שכתב רבינו בחלוקה ראשונה שהרי עקר השליח שליחות שאמרה היא ואמר לבעל מעולם לא נעשיתי שליח הבאה לה. ובחלוקה שניה כתב שהרי לא עקר שליחות שאמרה אלא גרע אותה שהרי היא אומרת לקבלה והוא אומר לבעל להבאה בלבד ע"כ. ולא משום דמה נפשך שכתב הר"ן דהוא עיקר הטעם דלרבינו עיקר הטעם הוא זה. דמפרש רבינו דמה שאמרו בש"ס בשלמא אי איתמר איפכא וכו' אלא הכא משום דעקריה. שליח לשליחותיה וכו' הכוונה היא דדחה ליה למה דהוה ס"ד לומר דרב נחמן אתא לאשמועינן דאדיבורא דידיה קא סמיך אלא לא אתא לאשמועינן זה משום דבשלמא אי איתמר איפכא וכו' ודאי דהא אתא לאשמועינן אבל כד אמר הכי ודאי דאתא לאשמועינן משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי ודייק רבינו מזה דהוא משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי. אלמא דפשיטא ליה לרב נחמן דאדיבורא דידה סמיך. והיתה מתגרשת בהגיע גט לידה משום זה אלא משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי דאם ס"ל דאדיבורא דידיה קא סמיך. בלאו האי טעמא דעקריה שליח לשליחותיה לא תתגרש. אלא ודאי דפשיטא ליה דאדיבורא דידה קא סמיך. ולכן צריכים להאי טעמא. ואינו כפירוש רש"י דהקושיא מעיקרא על דברי רב נחמן היא דתפשוט הך בעיא דבפ' השוכר וכו'. דס"ל רבינו דהך בעיא אינו ענין לזה ודוק ותשכח דיש חילוק בין זה לזה. אלא דהש"ס מעיקרא קא בעי על דברי רב נחמן אי משום דאדיבורא דידיה קא סמיך הוא דקאמר להאי מימרא והשיב לו רב אשי דהוא משום דעקר שליח לשליחותיה ופשיטא ליה בהאי דאדיבורא דידה קא סמיך ומינה משמע דמדנקט דבריו רב נחמן דוקא בדאמר שליח קבלה אני דעקר שליחותיה לגמרי משמע אבל בדאמר שליח הולכה אני והיא עשאתו שליח קבלה דמגורשת בהגיע גט לידה דמזה הוא שפסקו הכי הרי"ף והרמב"ם ז"ל

דין ט"ו עבר השליח וכו' כתב הרב המגיד וראיתי