לבב דוד עו

דוהולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה כשיגיע גט לידה מגורשת זה אי אפשר דאדרבה הילך עדיף מהתקבל ורבינו איירי בהילך. וכיון שהרשב"א דגם בהתקבל אמר דאינה מגורשת כ"ש בהילך דאינה מגורשת. ואם נאמר כמו שישב הלח"מ דהכוונה דזה דעת רבינו הוא כבעל העיטור דגם בהילך והתקבל מכי מטא גט לידה מגורשת קשה ביותר דהא רבינו מפרש כמו שאמרה דאמר כלומר איני עוקר שלוחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הבאה הרי אתה כמו שאמרה. דגם דכוונתו כמו שעשתה אותו שליח אדעתא דהכי נתנו לו אפילו הכי אינה מגורשת משום דהשליח עקר שליחותו. וא"כ כ"ש כשלא אמר כמו שאמרה דאז חיישינן לדיבוריה כיצד דיבר דאם אמר בלשון הילך דהוא לשון זכי לה או אמר התקבל לה דהוא משמע דהסכים למה שאמר שהוא שליח לקבלה. דכיון שלא עשאתו שליח לקבלה. דגם בשהגיע גט לידה אינה מגורשת דהבעל לא עשאו שליח הולכה. וגם הוא עקר לשליחותיה דאמרה לו האשה להביא לה שהוא רוצה לקבלה כדי שלא לטרוח

ועוד שכן נראה להדיא מדברי רבינו בדין י' שכתב האשה שעשתה שליח לקבלה וכו' אבל אם אמר לו התקבל לה גיטה או הא לך או זכי לה לא עקר שליחות הקבלה ע"כ. הרי הכא איירי ארישא בעשאתו שליח לקבלה וכך אמר לבעל והשיב לו הבעל הילך או התקבל כוונתו להיות כך כמו שאמר שהוא שליח קבלה. וכיון שכן הוי היכא דשקר לבעל דאמר שהוא שליח קבלה. והוא שליח הולכה עשאתו דכיון דהבעל לא היתה כוונתו לעשות אותו שליח הולכה דאינה מגורשת גם בשהגיע גט לידה: ונ"ל ברור דמ"ש הרב המגיד וזה דעת דבי' הכוונה דכהרשב"א סובר דאם לא אמר כמו שאמרה ואמר לו הולך ותן לה דכוונתו שעשאו שליח הולכה ואע"פ שרבינו אמר הילך ומשמע דעל זה מה שאמר הרב המגיד דאם לא אמר כמו שאמרה דכשיגיע גט לידה מגורשת פשיטא ליה להרב המגיד דהילך דאמר רבינו לאו משום דאמר והילך דהא כיון שאמר כמו שאמרה גם בשאמר הולך דינא הכי. דהרי קא מפרש דכוונתו דאיני עוקר שליחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הולכה וכו' דלפי זה אין חילוק בלשון. אלא דנקט לה רבינו הלשון שיחול במה שאמר כמו שאמרה דהיינו תקח אותו כמו שאמרה וכמו דנקט לה בש"ס. וכיון שכן שהוא לאו דווקא אלא המשמעות הולך על זה כתב ה"ה דרבינו כהרשב"א ס"ל דאם אמר לו הולך ותן לה ולא אמר כמו שאמרה. דמתגרשת כשיגיע גט לידה אבל אם אמר הילך ודאי דאינה מגורשת ודוק

שוב ראיתי שכתב הר"ן על דברי בעל העיטור וליתא דבגמרא מוכח בהא דאמרינן בסוגיין מאי לאו קבלה אקבלה וכו' דהיינו דקא פריך אדרב נחמן דאמר דאפי' הגיע הגט לידה אינה מגורשת מהך ברייתא דקתני הבא לי גטי ואשתך אמרה התקבל לי גטי וכו' משהגיע גט לידה מגורשת דמאי לאו איירי שאמר הבעל התקבל ארישא דאמר אשתך אמרה התקבל לי גטי. דאעפ"כ משהגיע גט לידה מגורשת דלא כרב נחמן דאמר דאם אמר הולך כמו שאמרה דאף בשהגיע גט לידה אינה מגורשת דהשתא דאם האמת הוא כדברי בעל העיטור שאם לא אמר כמו שאמרה היא דהיא מגורשת מאי פירכא זו והלא בברייתא איירי בשלא אמר כמו שאמרה היא. והכוונה דבש"ס אמר אחר כך או קבלה אהולכה מכי מטא גיטא וכו' הכא מי קאמר לה הילך כמו שאמרה ע"כ. אלמא דחלוקת התקבל לי גטי ואשתך אמרה הבא לי גטי איירי בשלא אמר כמו שאמרה

ואנכי איש צעיר נ"ל דאי משום האי לא קשה על בעל העיטור דאימא דהמקשה הוה ס"ד דלא יש חילוק בין אמר כמו שאמרה ובין לא אמר כמו שאמרה לפי דכיון דאמר התקבל אקבלה הוה ליה כאילו אמר כמו שאמרה ולהכי פריך ליה ת"ש וכו' והמתרץ השיב לו דגם לפי דעת המקשה דלא יש חילוק לא קשה מזה דקבלה אהולכה והולכה אקבלה. אבל כד הדר למפרך אי קבלה אהולכה מכי מטא גיטא לידיה לאלתר וכו' חזר לתרץ קושטא דמלתא דלא איכא פירכא מהאי ברייתא על ר"נ דר"נ איירי דאמר הבעל כמו שאמרה אבל הכא לא אמר כמו שאמרה דלהכי קתני ברייתא דכשיגיע גט לידה מגורשת. משום כיון שלא אמר כמו שאמרה אלמא דלא חש לדבריה שעשאתו שליח קבלה דלא ניחא ליה בדבריה וכיון שהוא אמר התקבל והוא לא ניחא ליה שיהא שליח קבלה ודאי דכוונתו דהתקבל והולך לה קאמר. וכיון שפשט ידו השליח וקבל הגט מידו אע"ג דחזר משליחותיה מעיקרא הרי חזר ונתרצה להיות שליח הולכה כדברי הבעל. אבל בדברי רב נחמן שאמר כמו שאמרה הרי משמע דהתקבל דקאמר הוא דהסכים למה שאמר שהוא שליח קבלה ושליח נמי אדעתא דהכי קבלו. וכיון שהאמת הוא שלא עשאתו שליח קבלה להכי אף כשיגיע גט לידה אינה מגורשת דאינו מפרש כפירש"י. אלא כריהטא דש"ס דהוא משום שלא אמר כמו שאמרה. דהשתא אמרינן דקבלה אקבלה והולכה אהולכה. וסיפא נמי ניחא אף ע"ג דלא אמר כמו שאמרה. מ"מ משמעות והולך לה ליכא לפרש לה כי משמעות הולכה: אאל אלא כדי שלא תקשה ש"מ אדיבוריה דידיה קא סמיך כמו שפריך לה בש"ס אדברי רב נחמן קא מתרץ רב אשי משום דעקריה שליח לשליחותיה מעיקרא דאף אם קבליה מידיה לא אמרינן דחזר וקבל אותו לשם שליח הולכה כיון דאינו מבואר להדיא בדברי הבעל שלשם שליח הולכה נתנו לו אלא אמר כמו שאמרה היא לא קבלו לשם שליחות הולכה הגם דיש לפרש דברי הבעל שאמר כמו שאמרה היא כלומר איני עוקר שליחותך אלא בין שעשתה אותך שליח קבלה או שליח הבאה דאדעתא דידה סמיך מ"מ הוא ספק ואיכא למימר דאדעתא דידיה סמיך ולכן לא נאמר כיון שפשט ידו וקבלו הרי חזר ונתרצה להיות שליח הולכה: והשתא א ליכא קושיא מדברי הך סוגיא דהביא הר"ן. אבל מה שהקשיתי לעיל ממה שאמר הש"ס דילמא בהילך דמשמע להדיא דאם אמר לו אשתך אמרה התקבל לי והוא אמר הילך דהוא כזכי דמי דסמך על דבריו שהוא שליח קבלה ולהכי אינו יכול לחזור ומתגרשת בקבלת השליח אם כן באם נמצא שהוא לשליח הבאה עשאתו והבעל לא עשאו אלא לשליח קבלה אמאי מתגרשת כשהגיע גט לידה והלא אמר הילך דהכוונה זכי כמו שאמרת שאתה שליח קבלה ולא עשאו שליח הולכה כלל: אבל הלשון שהביא הר"ן דברי בעל העיטור אינו כתוב הילך. אלא התקבל דוקא ועליה קא סתר ליה מהך סוגייא