לבב דוד עה

דדריש כידה מה ידה בסמוכה לה אף חצירה בסמוכה לה ומהש"ס נראה דרב אשי כעולא. דהא דבשביל דפריך מעולא קא מתרץ רב אשי. וכי תימא דרב אשי לא סבר טעמא דעולא כדקאמר הש"ס משום ידה בסמוכה וכו'. אלא משום דלא גרע משליחות אף על פי שאין נראה כן מהש"ס דאם כן היה לו לומר דטעמא דעולא לאו כס"ד דמידה בסמוכה וכו'. מ"מ קשה דא"כ מאי טעמא דפליג רב אושעיא אעולא והא אין חבין לאדם שלא בפניו. דבשלמא דאי אמרינן דקא פליגי במשמעות ידה אתי שפיר דמר דריש הכי ומר דריש הכי אבל אי משום דלא גרע משליחות מאי טעמא דרב אושעיא והא אין חבין לאדם שלא בפניו: ועוד דלפי פירושו העיקר הוא דמה דכתב רבינו הוא משום דרב אשי דאמר הכי ולא משום דעולא ואדרבא הוא פליג אעולא וכיון שכן מאי דכתב לעיל הרב המגיד וז"ל ובגמר' אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה וכו' ובהלכות והלכתא כוותיה דעולא דאסקא רב אשי וכו'- הוא להדיא שלא כמו שפירש הוא. ולפי מה שנראה מדבריו שמה שהוא מפרש. הוא לדברי הרב המגיד שהרי כתב אח"כ וז"ל ועם זה נתיישבו דברי ה"ה שכתב כאן כבר כתבתי בפ"ה דחצר בגט מדין שליחות וכו'- הרי דמפרש זה כדי לתקן דברי ה"ה ודברי ה"ה הרי הם מפורשים להדיא דלא כדבריו אלו: ועוד קשה מה שאמר אחר כך שאין זה מוכרח וכו' משמע דמפרש לדברי ה"ה שאמר שאין זה מוכרח וכו' ובהיכן דיבר ה"ה כך אפילו ברמיזה

ואשוב לדקדק על מה שהקשה הרב הלח"מ על רבינו וכתב תחלה ועל דברי רבינו יש לתמוה שכתב שאע"פי שהקטנה אינה עושה שליח מ"מ חצרה קונה דהא בגמ' משמע דאי אמרינן חצר משום שליחות וכו' וא"כ הא בהא תליא ואיך רצה רבינו לחלק ביניהם ע"כ. ותמיהא לי על זה דרבינו אמר אע"פ שחצרה קונה את גיטה כגדולה וא"כ הרי יש שליחות לקטנה בגט. וא"כ יכולה שתעשה שליח לקבלה בגט. מ"מ מטעמא אחרינא אינה יכולה לעשות שליח לקבלה משום שצריך עדים ואין מעידין על הקטן ולא אמר אע"פ שאין שליחות לקטן בכ"מ חצירה קונה. ואפי' אם אמר כך יהיה פירוש דבריו כך אע"ג דאין שליחות לקטן חצירה קונה משום יד: ואפשר לומר דכוונת הלח"מ דאזיל לפי דברי הרב המגיד דרבינו משום שליחות קא מפיק חצר ולהכי קא מקשה על מה שכתב רבינו דקטנה חצירה קונה. כיון דדינא הוא דאין שליחות לקטן היאך חצר קטנה קונה. והא אמרינן בגמ' דאם משום שליחות חצר קונה. קטנה אין לה חצר משום דאין שליחות לקטן. דשיעור דבריו כן הוא שכתב רבינו דחצרה קונה אע"פ שהדין הוא שאין הקטנה עושה שליח דהא בגמ' משמע דהא בהא תליא דמטעם שליחות אין חצירה של קטנה קונה ודוחק: ועוד קשה לי על מה דקס"ד דדברי הרב המגיד הוא דרבינו ס"ל דחצר משום שליחות הוא דאיך איפשר לפרש דברי הרב המגיד כך והרי כתב בכאן על דברי רבינו שכתב שחצירה קונה לה כגדולה כתב על זה ומבואר בגמ' בפ"ק דמציעא דקטנה יש לה יד ויש לה חצר ע"כ ואיך שייך לומר דמדין שליחות שם והרי התם מפורש דקטנה משום יד איתרבאי. ועוד הא רבינו כתב בהל' גזילה כנ"ל דמדין ידה למדנו חצר לקטנה: ועוד קשה לי במה דקא מקשה על רבינו במה שכתב בהל' גזילה הנ"ל דקטנה יש לה חצר אפי' אינה עומדת דכיון דמידה למדנוה בעי שתהא כידה מה ידה סמוכה וכו' דמאי קושיא והלא כיון דאתרבאי חצר בקטנה כגדולה עבדינן בה דין הגדולה דכמו גדולה דבדבר שהוא זכות לה לא בעינן עומדת אף קטנה לא בעי עומדת: ועוד איכא למידק בדבריו ז"ל וכן גבי תרומה ה"נ וכו' וא"כ איך כתב ה"ה דאין זה מעלה ומוריד בעיקר הדין ע"כ דאיך איפשר לומר דבתרומה ה"נ כיון דגילה דעתו בהלכות שותפין דקטן וקטנה אינן נעשין שלוחין ואין עושין דאין שליחות לקטן איך איפשר לומר דבתרומה נעשין שלוחין

והמדקדק בדברי רבינו במ"ש וקטנה אינה עושה שליח לקבלה אע"פ שחצירה קונה לה גיטה כגדולה וכו' משמע דבגט שאני שיעלה על הדעת לומר שיכולה לעשות שליח אע"פ שדינא הוא שאין שליחות לקטן כיון דאשכחן דבגט שוה היא לגדולה אבל בשאר דברים ודאי דאין שליחות לקטן ויפה אמר ה"ה דלא נפקא מינה לדינא: ך

דין י"א שליח האשה שבא לקבל גט מן הבעל וכו' כתב הרב המגיד וכתב בעל העיטור דוקא דאמר לו הבעל הולך או הילך או התקבל כמו שאמרה אבל אמר לו הולך או הילך או התקבל ולא אמר כמו שאמרה מכי מטא גיטה לידה מגורשת וכו'. קשה לי על זה דאמאי כשאמר לו הילך או התקבל מכי מטא גט לידה מגורשת והא הילך כזכי דמי אליבא דכ"ע וכיון שאמר לו אשתך אמרה התקבל לי גיטי ואמר לו הילך שהוא זכי לה הרי כוונתו שהסכים שהוא שליח קבלה. וכן בשאמר לו התקבל משמע דהסכים שהוא שליח קבלה כיון דאמר לו שהיא עשאתו שליח קבלה. דבשלמא דאם לא אמר אשתך אמרה אלא הבעל מעצמו אמר התקבל אמרינן דהוא שליח הולכה עשה אותו שהוא יודע דלאו בר שויה שליח לקבלה וכוונתו דשליח הולכה שוייה. אבל כיון דאמר אשתך עשאתני שליח קבלה והוא אמר התקבל ודאי דהתקבל דאמר דהוא הסכים עמה לשליחות קבלה ולא התקבל והולך קאמר. דהא בש"ס קאמר והתקבל גט לאשתי אצטריכא ליה דס"ד אמינא הואיל ובעל לאו בר שוייה שליח לקבלה וכו' קא משמע לן דהתקבל והולך קאמר. דזה בלא אמר אשתך אמרה וכד חזר ופריך מהאשה שאמרה התקבל לי גטי לפיכך אם אמר לו הבעל אי איפשי וכו' טעמא וכו' קא דחי ליה דילמא בהילך דהיינו דהילך הוא משמע הילך כדקאמרה היא דהיינו דהסכים לדבריה ולא עשאו שליח הולכה ואם כן בהאי שאמרה לו הבא והוא אמר שליח קבלה אני ואמר הילך שהוא כמו שאמרת דהוא הסכים לקבלה אמאי מכי מטא גט לידה מגורשת והרי הוא לא עשאהו שליח הולכה. וכן נמי נראה ממה שאמר הש"ס אח"כ לקמן אמר רב הונא בר חייא תא שמע האומר התקבל וכו' מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה ודחי ליה השתא וכו' הכא טעי . דהוא כמו שפירש רש"י טעי בעל כסבור שהוא עשאתו שליח לקבלה דסמך אדיבוריה ולא יהביה ניהליה אלא לשם קבלה. דלטעם זה אפילו לא אמר כמו שאמרה וגם אם אמר התקבל לה תקשי נמי משום זה: ועוד קשה לי על הרב המגיד שאמר וזה דעת רבינו דאם הכוונה כהרשב"א דאמר