לבב דוד עד

כיון שכתב רבינו כדין רביעי שאין שליח הולכה והבאה צריך עדים אלמא דמהימנינן לדבוריה שאמר שהוא שליח וכיון שהוא פסול לעדות הרי כאילו לא אמר שהוא שליח. ולכן אם הוא מפסולי עבירה מדברי סופרים כשרים משום עיגונא דאתתא. אבל אם הם מפסולי עבירה מדברי תורה הרי דבריהם כמאן דליתנהו דמי דלא מהימני' להו במה שאומרים שהם שלוחים. ולכן אם הגט נתקיים בחותמיו אזי כיון שגט מקויים בידו אזי פסול מדברי סופרים דוקא. לפי שכיון שהוא מקויים בידו אמרינן שודאי הבעל נתנו לו. אלא שהוא פסול כדי שלא נסמוך עליו גם בשאינו מקויים. אבל אם לא נתקיים אלא שנסמוך על פיו הרי דבריו ולא כלום ואינו גט דהיינו דאיירי שאי אפשר שלאחר זמן יתקיים בחותמיו.. שבקשו ומצאו שאין שם עדים על הקיום. שזהו שאמר רבינו אלא שנסמוך על פיו. דהיינו דליכא ספיקא שמא יתקיים אחר כך שודאי שאינו מתקיים אחר כך כי אם שנסמוך על פיו. וכיון שהוא פסול לעדות הרי דבריו אינו כלום שאמר שהוא שליח: אלא דלפי זה אם איכא עדים דעשאו הבעל שליח דהוא כשר. ואין נראה כן מדברי רבינו מדסתם משמע דבכל גוונא פסול. ואפשר לומר דאפילו איכא עדים שעשאו הבעל שליח הא איכא למימר שאין זה הגט שנתן לו אלא אחר הוא היכא דלא נתקיים בחותמיו דלא מהימנינן ליה במה שיאמר שזה הוא אלא זה הגט הוא מזויף: אבל בודאי דאם איכא נמי עדים דזה הוא הגט שנתן לו הבעל בשליחותו דגט זה כשר לפי שאין אנו סומכים על דבריו כלל. ולפי זה שפירשתי דרבינו איירי אף בדאיכיו עדים על שליחות הבעל מה שפוסל בנתקיים בחותמיו הוא כדי שלא נסמוך עליו גם בשלא נתקיים בחותמיו דאז כיון דהם פסולים לעדות מדאורייתא לא מהימני' להו במה שאומרים שזהו הגט שנתן להו הבעל זה סברת רבינו ז"ל

דין ט' וקטנה אינה עושה שליח וכו' שאינו כן דעת גמורה ע"כ. כתב הרב המגיד וכבר כתבתי בפ"ה דחצר בגט מדין שליחות הוא ולפיכך אינה קונה אלא א"כ האשה עומדת בצדה וכו' מפני ששליח קבלה צריך עדים ע"כ. ופירוש דבריו שם דרב אשי אמר חצר איתרבאי משום יד ולא גרע משליחות. דהיינו דלאחר דאיתרבאי חצר מידה דעושה שליח בגט שהוא חצרה אין לומר כיון דאיתרבאי מידה בכל דבר בעי עומדת בצד חצרה כמו בגט. דגט שאני שהוא חוב לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו דאפי' מטעם שליחות לא מהני ובגט הוא דכתיב ידה כידה דהיא סמוכה לה. אבל בדבר שזכות הוא לה כמו מתנה לא בעי עומדת בצד חצרה דלא גרע משליחות . דהיינו כיון דאיתרבאי חצר מידה דהוא כשלוחה עבדינן ביה דין שליחות. דדבר דהוא זכות לה קונה אע"פ שאינה עומדת בצד חצרה- דדוקא בגט דבעינן בידה וכו' משום דהוא חוב לה- דלא עדיפא משליחות. דאין חבין לאדם שלא מדעתו. דהוא שכתב שם רבינו עד שתעמוד בצד חצרה וכו' שחוב לה הגירושין ואין חבין לאדם שלא בפניו. דהיינו דהוא טעמא דכתב ידה סמוכה לה דחצר כשלוחה. וכן כתב בפי"ז מהל' גזלה וז"ל קטנה יש לה חצר וכו' שחצר של קטנה מידה למדנוה. הרי בכאן מפורש דחצר מידה למדנוה . ונמצא דמ"ש כאן רבינו אע"פ שחצרה קונה לה גיטה כגדולה. הוא דלאחר דלמדנוה מידה הרי קטנה בגט יש בה חצר דהוא כשליח דידה. וא"כ לכאורה שתוכל לעשות נמי שליח לקבלה. אבל כיון ששליח קבלה צריך עדים אין מעידין על הקטן. דהשתא אתי שפיר דהתם במציאה לא כתב רבינו דבעי שתהא עומדת בצד חצרה כיון דהוא זכות לה לא גרע משליחות. דחצר כשליח וחצר יש לה דלפי זה הוא מ"ש שם המגיד על דברי רבינו שם. דהכין אסקא רב אשי וכו' וכאן כתב וכבר כתבתי בפ"ה דחצר בגט מדין שליחות הוא ולפיכך אינה קונה אלא א"כ האשה עומדת בצדה וכו'. דהיינו כיון דאיתרבאי חצר מידה ודרשינן מה ידה וכו'. ולא אמרינן הכי אלא בגט דחוב הוא לה דהשתא קטנה יש לה דין שליחות בגט מידה. ולזה הוצרך רבינו שהטעם וכו' דהוא מבואר כמ"ש: ומה שכתב אח"כ ובאמת שאין זה מוכרח וכו' פירוש דאין מוכרח לפרש דברי רב אשי הכי. דיש לומר דכוונת דבריו הוא כך דחצר משום יד הוא דאיתרבאי ולא כמו שליחות. אלא בדבר שהוא זכות לה לא בעי עומדת דלא תהיה גרועה החצר משליחות כיון דאיתרבאי מידה אבל ודאי דגם בגט לא מהני בקטנה שליחות. כמו שאר דברים שאין שליחות לקטן. כן נ"ל פירוש דברי הרב המגיד ז"ל. דהשתא לפי פירושי זה לא קשה על רבינו שכתב בהל' שותפין דקטן וקטנה אינן נעשין שלוחין. וכן גבי תרומה אימא דאינן יכולין לתרום אע"ג דאין צריך עדים לשליחות. דרבינו דווקא בגט איירי. אבל בכל דבר ודאי דאין להם שליחות. דלהכי הוא מ"ש הרב המגיד בתשלום דבריו אחר שכתב השגת הראב"ד וז"ל ולפי שאין זה מעלה ומוריד בעיקר הדין לא אאריך בו ע"כ. כיון דבשאר דברים גם רבינו מודה דאין שליחות לקטן וקטנה. אלא בגט דווקא איירי וכמ"ש: אלא שלפי זה לכאורה קשה מה שהקשו התוס' בפ' המביא תניין דף כ"א בד"ה אטו וכו' מהך דהכא דאמרינן גבי מתנה אע"ג דלא הוי דומיא דיד דאינו עומד בצד חצרו דקני מטעם שליחות דזכין לאדם שלא בפניו. א"כ הכא דכתב לה שטר מתנה אע"ג דלא הוי דומיא דידה דמתנה ליתא בעל כרחה תתגרש מכח שליחות יעו"ש. דקושיא זו תקשי לדברי רבינו לפי מה שפירשתי דבריו. אבל נ"ל דלא קשה מידי דמתנה זו הוא חובה לה ולא זכות כיון דהוא נותן לה מתנה זו כדי לגרשה. ובלאו הכי כבר תירצו לה התוס' שם ואתו דברי רבינו ודברי ה"ה על נכון. שוב דאיתי להלח"מ ז"ל שהעלה שדעת רבינו היא דלעולם לא קני מטעם שליחות היכא דליכא טעמא דיד דדומיא דיד בעינן ורב אסי ס"ל דחצר איתרבאי משום יד ולא בעינן עומדת בצד ביתה דאסיקו התם בגמ' דכ"ע משום יד ומר סבר דלא בעינן עומדת בצד ביתה משום דלא אתי יד אלא לומר דבעינן חצר המשתמרת לדעתה ורב אשי דהכא ג"כ סבר הכי משום יד איתרבאי ולא בעי עומדת ולכך במתנה אוקמה אדיניה דמשום יד קני וכו' והא דבעינן גבי גט עומדת אע"ג דבטעמא דיד לא בעינן עומדת הוא משום כיון דבשליחות אמרינן דאין חבין לאדם שלא בפניו דלא גרע משליחות וכיון שכן בעי עומדת בצד ביתה שיהא בפניה כי היכי דבשליחות בעי. בפניו וכו' ובזה נתיישבו דברי ה"ה וכו' דחצר בגט מדין שליחות וכו' דמשום יד לא בעינן עומדת וכו'

ודבריו אלו קשים אצלי דא"כ רב אשי פליג אעולא.