לבב דוד עב

מספקא לן אם דינו כדין האשה וכו' הוא דספיקא דנפל קמיה הוא ז"ל ואין כוונתו על הך בעיא דהירוש' ואתי שפיר דכתב עליה הב"י לא ידענא מהיכא הוה סלקא דעתין לפלוגי בינייהו. דהך בעיא דהירושלמי הם אינם מפרשים לה כמו שפירש הרב שדה יהושע והרב פני משה. משום דהתם בירושלמי קא עסיק הש"ס בענין קטנה ואיך יכניס זה באמצע הדברים דאם קאי על שליח הקבלה הו"ל למבעי לה ארישא דמתניתין אלא כוונת הבעיא כך הוא שרבי יוחנן אמר שקטנה יש לה חצר דמשום יד איתרבאי וכי היכי דאית לה יד ה"נ אית לה חצר. ולעיל קאמרי דקטנה אין יכולה לעשות שליח קבלה אפילו כשהיא יתומה והכא קא שאיל ר"א דאם עשתה שליח קבלה דהוא לא מהני משום דאין שליחות לקטן דאם השליח עשה שהבעל נתן הגט בחצרו של שליח מהו שתעשה כידו. וכיון שהוא אינו יכול לקבל גיטה משום דאין שליחות לקטן גם חצרו משום ידו הוא ולא הוי גט. או אמרינן כיון דידע שליח דאינו יכול להיות שליח אם כן להכי עשה שנתן הבעל בחצרו הוא משום דקא משאיל לה חצרו דהוא נעשה חצרה ותתגרש משום חצרה זה כוונת הבעיא. וכיון דבעינן שתהא עומדת בצד חצרה וכמו דאסיק הכי רב אשי בפ"ק דמציעא וכמו שכתב רבינו בפ"ה וכל הפוסקים הסכימו לזה א"כ ליתא להך בעיא. דהא אינה עומדת בצד החצר שהיא עשאתו שליח לקבלה ואינה עומדת שם. ולהכי אינו גט ואם אירע שהיתה עומדת והשליח השאיל לה חצרו ולא משום שהוא שלוחה ודאי דהוי גט כיון דחצר זה שאול הוא לה וכמו שכתב רבינו בפ"ה וז"ל ואחד חצרה הקנויה לה או חצרה המושכרת או שאולה לה הכל רשותה הוא ומשיגיע גט לרשותה נתגרשה עכ"ל: ועוד אפשר לומר דמ"ש הטור ובהא מספקא לן וכו' קאי אבעיא דהירושלמי ואמר ומסתברא וכו' כיון דבש"ס דידן לא אשתמיט בשום מקום להזכיר שיש חילוק. ודאי דפשיטא להו דלא יש שום חילוק שדינו כדין האשה לכל דבר. והב"י כתב לא ידענא וכו' הכוונה על הבעיא עצמה דמאי קא מבעיא ליה דמהיכא ס"ד לחלק בינייהו דלא ראה שום סברא ליחלק בינייהו

דין ב' בד"א כשאבד הגט וכו' כתב הכ"מ כדברי ה"ה נראה מדברי הרשב"א. ואפשר שרבינו מפרש כדברי הרא"ש ודבריו הם ככ"ע דכי נפיק גיטא מתותי ידיה שלם כל שאין הבעל מכחישו שליח נאמן אפי' לרב הונא עכ"ל. איכא למידק דמאי נפקא מינה אם רבינו דבריו הם ככ"ע כיון דרבינו בפי"ב פסק כרב חסדא כשהבעל מכחישו השליש נאמן דלא כרב הונא. ונראה דהכוונה שאין מוכרח לומר דטעם דכתב רבינו הכי הוא משום דפסק כרב חסדא בפי"ב דמשמע הא לאו הכי אלא דאם פסק כרב הונא לא הוה ליה למכתב הכי אלא דאף בלא אבד או נקרע צריך עדים. דאין הדבר כן דאפילו אם היה פוסק כרב הונא היה יכול למכתב הכי משום דכרב הונא אתי נמי הכי דלא אמר רב הונא אלא כשהבעל מכחישו אבל כשאין מכחישו ולא אבד נאמן השליח ואינו צריך עדים. וכמו שפי' הרא"ש דהקושיא היא גם לרב הונא וא"כ כד שני מי נפיק גיטא מתותי ידיה אפי' לרב הונא איתיה : הן אמת דריהטא דש"ס דהקושיא היא לרב חסדא דוקא דאם גם לרב הונא. הוא עד שנאמר דגם לרב הונא לא אמר אלא כשהבעל מכחישו. אבל כשאין מכחישו השליח נאמן והא תנן וכו' וזה אינו מבואר בש"ס: ועוד דאם כן הוי הקושיא לרב חסדא דאפילו בשאין מכחיש הבעל בעינן עדים כ"ש כשהבעל מכחישו והקושיא לרב הונא מדיוקא דדבריו דלא אמר אלא כשהבעל מכחישו אבל כשאין מכחישו השליח נאמן והא תנן וכו' ואין נדון הקושיא שוה בשניהם: ועוד מנין לו לש"ס לומר הכי דאימא דלרב הונא אף כשאין הבעל מכחישו דהא טעמא דידיה הוא משום דאם לגירושין יהיב הוה ליה למיהב ניהלה . וטעם זה גם כשאין הבעל מכחישו נמי דאם לגירושין הוה יהיב ניהלה ומה דנקט רב הונא הכי הוא משום דרב חסדא איירי גם כשהבעל מכחישו ופליג עליה רב הונא אבל לפי הטעם שאמר כוונתו גם כשאין הבעל מכחישו נמי. דמוכרח לומר דהקושיא דש"ס היא לרב חסדא דוקא. וכד שני מי נפיק גיטא מתותי ידיה הוא לרב חסדא דוקא. אבל לרב הונא גם כי נפיק גיטא מתותיה ידיה צריך עדים. דטעמא אמר משום דאם לגירושין הוה יהיב ניהלה ולהכי כתב כך ה"ה ודוק

דין ו' הכל כשרין לשליחות הגט וכו' והעבד ע"כ כתב הרב המגיד ויש מי שכתב שלא פסלוהו אלא לשליחות קבלה אבל להולכה כשר ע"כ. וכתב הר"ן ואחרים פירשו דאפי' איכא לאפלוגי בין הולכה לקבלה אפ"ה שפיר פשטינן קבלה מהולכה דמדקא פסיל ליה לנכרי ולא פסיל לעבד כלל ש"מ דאפילו לקבלה כשר. שאילו היה פסול לקבלה הוה תני נמי והכל כשרין לקבלו חוץ מאלו ועבד דהא קתני כשרין לכתוב וכשרין להביא ואמאי שייר קבלה אלא ש"מ דהבאה וקבלה שוים ע"כ הכוונה דאפילו דיש לחלק בין הולכה לקבלה ומתניתין איירי בהולכה ואם כן מאי פשיט ליה מדלא תני עבד. דאימא דכוונת המתני' דבנכרי גם להולכה פסול. ולא קתני עבד דלומר דעבד כשר להולכה אבל לקבלה לא לזה אמר דאם כך הוא דלקבלה פסול הוה תני נמי וכו' דהיינו דאמאי לא תני מתניתין לענין קבלה נמי כדי להודיע דעבד דבקבלה פסול. ובהולכה הוא דלא תני ליה דכשר. וכי תימא כיון דלהנך אחריני דקא מדכר להו בהולכה דפסולים לא אצטריך למימר דבקבלה פסולים דמכ"ש הוא. לא הדר תני כדי לכלול עמהם עבד. לזה אמר דהא קתני כשרין לכתוב וכשרין להביא דתנא קא תני כל מידי ואם איכא לאפלוגי בין הבאה לקבלה ולאו חדא מלתא היא א"כ הוה ליה למדכר קבלה נמי אלא ודאי דהובאה וקבלה חדא מלתא היא דהם שוים לכל דבר וכיון דקא מדכר הבאה במשמע נמי קבלה ומדלא תני עבד עמהם ש"מ דעבד כשר בין בהולכה בין בקבלה: ואמר ורבי יוחנן נמי דאמר אין העבד נעשה שליח לקבל לפי דברי רש"י ז"ל וכו' אבל הרב ר' יוסף הלוי וכו' ועל דעתו ז"ל פירש הרמב"ן ז"ל וכו' והוא אין לו יד לגירושין הואיל ואינו בתורת גיטין ע"כ. פירוש דר' יוחנן דאמר דאין העבד נעשה שליח לקבלה לפי דברי רש"י דמפרש דה"ה להבאה דליכא טעם לחלק ביניהם לא תקשי דמתניתין דקתני נכרי דתירץ ר"ת דנקט נכרי לאשמועינן נכרי ונתגייר פסול וכו' אבל ר' יוסף הלוי דמחלק בין הבאה לקבלה דלהבאה איכא דיוקא דמתני' מדלא תני אלא נכרי ועל דעתו פירש הרמב"ן ז"ל. דהיינו דלפי דברי רבי יוסף