לבב דוד ע

שתשוח ותטלנו הרי זה פסול וכו' וכתב על זה הכ"מ אח"כ וה"ה דחה שטת הרשב"א וקצת דחיותיו הם דחיות וקצתם הם מתיישבות מתוך דברי הרשב"א ולא ביאר איזה הם ואנכי נ"ל שודאי דמה שדחה ה"ה מצד הגמ' הם ודאי דחיות חזקות. אבל הדחיות שדחה מצד דברי רבינו ודאי הם מיושבים. שודאי לפי הגירסא שיש לו הרשב"א בדברי רבינו כמו שנראה מדבריו שרבינו כתב היה קרוב לה ולא לו וכו' כמו שכתבתי לעיל. וכן ראיתי כתוב בספרים ישנים. א"כ דברי רבינו אתי כוותיה. וג"כ הדחיה השנית שבביאור כתב שאם היה קרוב כדי שתשוח ותטלנו שהוא פסול קודם שכתב דין עמדה היא תחלה וכו'. הרי כבר כתבתי שרבינו תחלה סתם ואח"כ ביאר כיצד וכו': עוד כתב והר"ן בפ' הנ"ז וכו' אלא דמחומרא בעלמא אמר כדי שתשוח ותטלנו ומחמיר עוד לומר דאפי' בכה"ג אינה נשאת אלא לאחר שיגיע הגט לידה ע"כ. לא ידעתי שאיך איפשר לומר כך כיון דשמואל לא פליג אדר' יוחנן בפירוש המתני' אלא שמחמיר עד כדי שתשוח ותטלנו. ועוד מחמיר דאפי' בכה"ג עד שיגיע גט לידה. למה פסק דבורו בתרי גווני הוה ליה לומר שיננא לא תעביד עובדא עד שיגיע גט לידה. דבשלמא דאם נאמר דדבריו הראשונים הוא דמפרש למתניתין הכי עד כדי שתשוח ותטלנו דפליג על דברי ר' יוחנן בפירושא דמתניתין אתי שפיר דנקט דבריו הכי שאע"פ דפירושא דמתני' הכי את לא תעביד עובדא עד שיגיע הגט לידה: עוד כתב ונ"ל שהוא סופר דכיון דהא דר' יוחנן לאו מדינא אלא מתקנתא שהרי אין קניה תלויה בשום מקום בשמירה וכו' הדר דינא לדוכתיה דביכולה לשמרו אינה מגורשת גמורה דאורייתא וכו' דהויא לה ספק מגורשת ע"כ לא ידעתי דלמה היא ספק מגורשת כיון דעקר לה לתקנתא דמתניתין לחומרא והדר דינא לדוכתיה א"כ אינה מגורשת כלל ומכ"ש דקשה דאם עקר לתקנתא דמתניתין והדר דינא לדוכתיה כ"ש גם במחצה למחצה דאינה מגורשת

ואפשר לומר דהכוונה הדר דינא לדוכתיה שהתקינו להחמיר בגטין עד שאמרו מחצה למחצה ספק מגורשת עוד נחמיר שגם ביכולה היא לשמרו ולא הוא כחומרא דספק מגורשת וכל זה דוחק

עוד כתב ועל מה שהשוה וכו' אבל הר"ן תמה עליו וכו' והרי כל שאינו בכדי שיעור שתשוח ותטלנו אינו אלא ספק מגורשת וכו' וכיון שכן ביתר מכדי שתשוח ואפי' תוך ד' אמות ברשות הרבים מגורשת ואינה מגורשת וצ"ע עכ"ל. פירוש דבריו כיון שאין ד' אמות קונות ברשות הרבים אם כן בהאי שהוא עומד עמה בתוך ד' אמות הרי יכול לשמרו גם כן ובנדון זה אמאי שד' אמותיה קונות לה אף ע"פ שהוא יתר מכדי שתשוח ותטלנו והא ארבע אמות כשהם ברשות הרבים אינם כלום ואם כן צריך כדי שתשוח ותטלנו וכי תימא דשיעור ד"א הוא כדי שתשוח ותטלנו זה אינו דודאי הוא פחות מד' אמות כדמשמע בפרק מי שהוציאוהו אלו תוכן דבריו. ואנכי איש צעיר כבר כתבתי על רבינו דודאי דאיירי בכדי שתשוח ותטלנו וכמו שהבין כך הרשב"א ז"ל בדברי רבינו וכבר הבאתי דבריו לעיל. אלא דאי קשיא הא קשיא כיון דאינם קונות ד"א ברשות הרבים מאי מועיל אפילו אם כדי שתשוח ותטלנו כיון שהבעל בא ועמד בד' אמות אלו הרי הוא גם כן יכול לשוח וליטלו וא"כ הרי הם למחצה. ואמאי היא מגורשת מדאורייתא. דבשלמא לדברי הרשב"א דמפרש לדעת רבינו דשמואל בא לומר שאם באה היא ועמדה אע"פ שזכתה בתוך ד"א אם בא הבעל ונכנס בתוך ד"א שלה וכו' אתי שפיר דשמואל קאי אדמתניתין שהוא ר"הר ונימא דבגיטין תקנו כך אבל לפי פירוש הר"ן דמפרש לדעת רבינו דשמואל לא איירי בעמדה היא תחלה ובא הבעל ונכנס בתוך ד' אמותיה אם כן כיון שרבינו כתב בהל' גזילה שאין ד"א קונות ברשות הרבים אלא בסמטא א"כ מאי מועיל בה בכדי שתשוח ותטלנו כיון דהבעל גם הוא יכול לשוח וליטלו דהו"ל מחצה למחצה אמאי היא מגורשת מדאורייתא אלא מדבריהם דפסול הוא דווקא. ועל זה ג"כ נ"ל לתרץ דאם כדי שתשוח ותטלנו הרי כאילו קבלתו ולא איכפת לן אם הוא ג"כ הכי ועי"ל דס"ל דתקנו הכי בגיטין והוא ממה שרב מוקים למתני' בהכי אלמא דד"א קונות בגיטין אליבא דכ"ע ואף ע"ג דלא יכיל הש"ס למיקם המתניתין בהכי מ"מ הדין דין אמת ולהכי כתב רבינו דאע"ג דהבעל נכנס גם הוא לד' אמותיה והוא יכול לשמרו כמותה כיון שהוא בתוך ד' אמותיה אם היתה בכדי שתשוח ותטלנו ואע"ג דהוא ג"כ יכול לשוח וליטלו דידה עדיף כן נ"ל. ולא ידעתי למה הר"ן ז"ל לא הקשה על רבינו אלא מעמדה היא תחלה. והלא גם מרישא היה יכול להקשות דאמאי כתב דאם בא הוא תחלה ועמד ואחר כך עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה הגט בתוך ד' אמות שלו אינה מגורשת אע"פ שאם תשוח תטלנו. והלא ברשות הרבים אין ד"א קונות . והיאך קונות לו ד' אמותיו עד דאפילו שאם תשות ותטלנו אינה מגורשת

דין י"ו זרק הגט לידה וכו' אינה מגורשת עד שתפסק המשיחה ואם אינו יכול לנתקו הרי זו מגורשת ע"כ. משמע דאם נפסקה המשיחה הרי הוא מגורשת אע"ג דהיה יכול להביאו אצלו. והנה לפי דברי התוס' נראה דטעמא משום דבשעת נתינה היה יכול להביאו אצלו לא מקריא נתינה. ולפי זה מאי מהניא דנפסקה המשיחה אח"כ כיון דבשעת נתינה היה יכול להביאו אצלו ואפילו לדברי רבינו יצחק שהביא המגיד בדברי הרשב"א שנתנו הבעל לידה וקפצה ידה מרצון הבעל עד שאין הבעל יכול לנתקו ולהביאו אצלו אע"פ שאם לא קפצה ידה היה הבעל יכול להביאו אצלו מחמת המשיחה. מ"מ הרי בשעת נתינה תכף קפצה ידה עד שאין יכול להביאו ומקריא נתינה כיון שהיא ברשות הבעל קפצה ידה אבל דברי רבינו דאיירי דיכול להביאו אלא דנפסקה המשיחה אמאי מגורשת: ונ"ל דרבינו מפרש דמה שאמרו בש"ס בעינן כריתות וליכא הכוונה דבעי דהספר שנותן לה הוא נכרת מידו ולהכי כל זמן שיכול להביאו אצלו הרי זה לא נכרת ואם נפסקה המשיחה הרי נכרת והיא מגורשת ואם אינו יכול להביאו אצלו אע"פ שהמשיחה בידו כיון שאין יכול להביאו אצלו הרי כאילו נכרת מידו

דין י"ז נתן הגט ביד עבדה וכו' ואם היה כפות הרי זו מגורשת ע"כ. הנה בלמדי הסוגיא דפרק המביא תניין וסוגיא דהזורק ראיתי טעמא דפסק רבינו הכי לפי דבפ' המביא תניין בודאי דאיירי בניעור דהא קא פריך וכי תימא בעומד והאמר רבא וכו' עומד ויושב לא קנה וכיון שכן כיון שאמר והלכתא בכפות הוא