לבב דוד סט

אלא ודאי שהוא בא לומר דס"ל כשמואל. דבעי עד כדי שתשוח ותטלנו. וכל דלא הוי כך אע"פ שהיא יכולה לשמרו ולא הוא הויא ספק מגורשת. והפיסול הוא מכדי שתשוח ותטלנו עד שיגיע גט לידה. וכמו שכתב הוא

עוד כתב ולפי שזה שכתבתי דחוק קצת יש לומר שאף רבינו סבור בדין קרוב לה בגט כמ"ש בקידושין וכו' וקיימא לן כוותיה ע"כ. דהיינו דרבינו פסק כרבי יוחנן ובקרוב לה דהיא יכולה לשמרו ולא הוא היא מגורשת. אלא כיון דאמר ליה שמואל לא תעביד עובדא עד שיגיע גט לידה. משמע דמשום חומרא לא יהיה גט עד שיגיע הגט לידה. הא לאו הרי בכל גוונא פסול מדרבנן. אלא במחצה על מחצה היא ספק מגורשת ספק אינה מגורשת. ורשת. ובמחצה על מחצה חידש לן שמואל דאם כדי שתשוח ותטלנו ה"ז מגורשת. ולהכי כתב רבינו היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זה פסול וכו' דהיינו שהיא מגורשת מדאוריתא אע"פ שהיא מחצה על מחצה ששניהם יכולין לשמרו שאם כדי שתשוח ותטלנו פסול מדרבנן דווקא: עוד כתב למטה ואל יקשה בעיניך מ"ש כאן שהוא פסול עד שיגיע לידה ולמעלה כתב בדין קטפרס וכו' הרי הוא כנח בידה ע"כ נראה דהכוונה אחר שהביא דברי הרשב"א שודאי לפי דברי הרשב"א לא תקשה קושיא זו. שהרשב"א הוא קא מקשה מעיקרא על דברי רבינו מזה ואחר שפירש דברי רבינו דאיירי באופן שהביא הרב המגיד. א"כ קושיא זו לא תקשה. דלמעבד בה עובדא לא עבדינן הואיל והבעל בתוך ד' אמות שלה עד שיגיע הגט לידה. אבל התם בהיתה ידה קטפרס וכו' דמהני בנח בתוך ד' אמותיה שהוא אינו עומד עמה בתוך ארבע אמותיה והדבר מבואר מעצמו. אבל לפי פירושו הוא דלא איירי בעומד עמה בד' אמותיה ואעפ"כ אמר עד שיגיע גט לידה א"כ תקשה מהך דאם היתה ידה קטפרס וכו' לזה אמר שאל יקשה בעיניך זה לפי שלמעלה כבר הגיע הגט לידה וכו' עוד כתב ומ"ש רבינו בא הוא תחלה וכו' לפיכך אם קדם הוא הרי שבאה היא לאחר מכן כאילו לא באה ע"כ. פירוש אע"פ שהוא כדי שתשוח ותטלנו שהוא לשני הפירושים היא מגורשת כיון שהוא בתוך ד' אמותיו כאלו לא באה כלל. ולא אמרו כדי שתשוח ותטלנו אלא בשלא היתה בתוך ד' אמותיו. שאף הוא שבא לאחר כך לארבע אמותיה אין אומרים שאלו ד' אמות נחשבין לשניהם ואף אם תשוח ותטלנו לא מהני כיון שהוא בתוך ד' אמותיו ג"כ אלא כאילו לא בא ונחשבין כולם שלה אע"פ שהוא יכול לשמרו כמותה דתרוייהו יכולין לשמרו ונקראים מחצה על מחצה והיה מן הדין ספק מגורשת אעפ"כ הרי היא מגורשת גמורה. דחשבינן ליה כאילו לא בא. אלא שהגט פסול מצד החומרא דבעינן עד שיגיע הגט לידה. שמצד החומרא זאת היה הגט פסול. אפי' לא בא הוא לתוך ד' אמותיה והיתה כדי שתשוח ותטלנו. כך נראה פירוש דבריו במה שכתב אע"פ שהוא יכול לשמרו והיה מן הדין וכו' הרי היא מגורשת גמורה ע"כ הכוונה ששניהם שוים כמו שהיא כדי שתשוח ותטלנו דהוא שיעור להיות גירושין כך הוא עומד בשוה לה. דאם לא כן היאך היא מגורשת והלא בעינן כדי שתשוח ותטלנו וכיון שכן גם דברי רבינו שכתב עמדה היא תחלה וכו' אע"פ שהוא מחצה על מחצה וכו' ה"ז גט פסול. דהוא מדבריהם ודאי דאיירי בכדי שתשוח ותטלנו. ואם נפרש דה"ה אזיל לר' היה השני דביכולה לשמרו היא ולא הוא לא בעי כדי שתשוח ותטלנו אתי דבריו כפשטם. אכבל נ"ל דלשני הפירושים כתב דבריו ולכן כתב סתם אע"פ שהוא יכול לשמרו וכו' הרי זה מגורשת דלפירוש א' דבכדי שתשוח ותטלנו. ולפירוש הב' לא בעי כדי שתשוח ותטלנו וכך נפרש דברי רבינו. ומעתה מה שהקשה הר"ן ז"ל שהביא הכ"מ. לא קשה שרבינו איירי בכדי שהיא יכולה לשוח וליטול אותו שבכל מקום מועיל וכיון שכן מזה לא קשה כלל ולקמן בד"ה וזרקו לה וכו' בכ"מ אכתוב באורך

עוד כתב וידוע שענין פסול בדברי רבי' הוא שלכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ע"כ. דבריו אלו מבוארים על מה שכתב אלא שהגט פסול עד שיגיע גט לידה מן החומרא. וג"כ היה פסול אפילו לא בא דטעם אחד להן דנמצא דמה שכתב כאן רבינו פסול הוא כאופן דלמעלה שלא בא הוא בתוך ד' אמותיה דכתב שם רבינו הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה ואח"כ תנשא בו לכתחלה דמשמע דאם נשאת לא תצא דגם פסול שכתב הכא הוא כמו התם דלכתחלה הוא דפסול ואם נשאת לא תצא ואע"פ דהכא כתב רבינו פסול סתם והכריח לזה לפי שענין פסול הנזכר בדברי רבינו הוא כך כמו שמבואר בפרק י' וכל תשלום דברי ה"ה הם מבוארים ודוק

השגת הראב"ד תמה אני וכו' ואולי לדעת את שאינה מגורשת ע"כ ואנכי איש צעיר לא ידעתי מה תימה יש והלא צריך להזכיר האופן שהוא ספק מגורשת ורשת דנפקא מינה שאם נשאת תצא אבל אם לא היה מזכיר אלא האופן שהסכימו עליו בסוף הוא דווקא פסול לכתחלה לינשא בו ואם נשאת לא תצא וכמו שכתב רבינו בפרק י'

כ"מ בד"ה זרקו לה בר"הר וכו' הרשב"א בפ' הזורק וכו' ובשיכולה לשמרו כתב שהיא מגורשת וכו' ואין בהם נפתל ועקש ע"כ לשונו. הנה מבואר בדברי הרשב"א שהיה גורס בדברי רבינו יכולה היא לשמרו ולא הוא זהו קרוב לה דהיינו שהיא מגורשת ודלא כגירסתנו ומה שעולה מדברי הרשב"א לדעת רבינו שגם עתה לדברי רבינו כל שבא הגט בתוך ד' אמותיה היא מגורשתי ולא אמרינן ביה פסול עד שיגיע הגט לידה. שלא אמר רבינו כך דפסול עד שיגיע גט לידה אלא באופן שמזכיר לקמן עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וכו' שלדינא הוא כדי שתשוח ותטלנו היא מגורשת כמו שאמר שמואל. אלא דלא ליעביד עובדא עד שיגיע גט לידה כמו שאמר לו שמואל ואת לא תעביד עובדא וכו' שרבינו כתב לעיל סתם ואח"כ פירש בהיכן הוא איירי וכמו שבראש הדין כתב קרוב לו אינה מגורשת מחצה למחצה ספק מגורשת ואח"כ ביאר כיצד הוא קרוב לו וכו'. ואח"כ ביאר מה שכתב היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו וכו'. דהוא דאם בא הוא תחלה וכו' אינה מגורשת אע"פ שאם תשוח תטלנו. אבל אם עמדה היא תחלה וכו' והיה הגט בכדי שתשוח ותטלנו הואיל והוא לתוך ד"א שלה הרי זה הגט הוא גט אלא דפסול הואיל והבעל בתוך ד"א שלה עומד. דזה מה שאמר ליה ואת לא תעביד עובדא עד שיגיע גט לידה. דמפרש להא דאמר רבינו הואיל והוא לתוך ד"א וכו' הוא איירי בכדי שתשוח ותטלנו דכתב לעיל היה קרוב לה כדי