לבב דוד ז

בין להקל בין להחמיר. וכשיהיו קטנים כל כך עד שלא ינטלו בפי הזוג אינן חשובין שערות וכאילו אינן. ומשהגיעו לינטל בפי הזוג תולין בהם להחמיר בכל מקום. כגון לענין מיאון ולשער לבן ולשער צהוב שמטמאין בנגעים. וכן לשתי שחורות הפוסלות בפרה שחשובים שערות. אבל לענין חליצה ולשער שחור שהוא סי' טהרה בנגעי' אינן חשובות שערות עד שיגיעו לכוף ראשן לעיקרן כמו שמבואר בדברי רבינו שם

והשתא בהך דכתב רבינו היו בה ב' שערות עיקרן מאדי' וראשן משחיר וכו' וגוזז את ראשן וכו'. והצריך שישאר מן המאדי' כדי שינטל בזוג. ולא אמר דצריך שישאר מן השער כדי שיכוף ראשן לעיקרן. הוא משום דהנך שערות היו גדולים וחשובים שערות בכל מקום. אלא משום שראשן שחור אם נשאר בעיקרן שיעור שינטל בפי הזוג שהוא נקרא שער אליבא דחד תנא. אף ע"ג דלא עבדינן כוותיה לחומרא מ"מ כיון דהוא השער הנקר' שער אליבא דכ"ע. סגי במה שנשאר אדום שיעור שער להך תנא. דלא מקרי הך דנשאר כאילו אינו שהרי היה בשער ומעיקרו גדול ונקרא שער. אבל אם לא נשאר שיעור שינטל בפי הזוג דהוא כאילו אינו אליבא דכ"ע. הרי הוא בטל אגב השחור. וכאילו היו כולם שחורות דפוסל. ונראה דס"ל רבינו דגם הך תנא דבעי כדי שיכוף ראשן לעיקרן מודה בזה: ואם ואפשר לומר דגם אם נאמר שלא יודה בזה. רבינו עשה בזה מסברא שלא אמרו בש"ס הלכה כדברי כולן להחמיר בזה האופן. דעבדינן כדברי ר' עקיבא. ועל הקושיא הב' עלה על דעתי לתרץ דלאו משום ספק מה דפסקו בש"ס הלכה כדברי כולם להחמיר עד שיקשה דנפקא מינה דלא מייתי עלה קרבן והיה לו לבארו. אלא דנראה להם להחמיר ככולהו משום דכל אחד מסתבר טעמיה. אלא שראיתי שכתב הרא"ש ז"ל בפ' בא סי' דאנן מספקינן הלכת' כמאן ופסקינן ככולהו להחמיר: ונראה לתרץ כיון דאין ספק זה בא בענין אם זאת טומא' אליבא דכ"ע או אין זאת טומאה אה"הנ כענין זה מקרי ספק טומאה ולא מייתי עלה קרבן. אבל כגון זה דפלוגתא דתנאי ואמרו הלכה כדברי כולן להחמיר- גם לענין קרבן אמרו שמייתי כדברי הך תנא דמחמיר. שפסקו כמותו להחמיר. ועבדינן כדין טומאה. ועל הקושיא הג' נ"ל דלא קשה כלל. דהתם אע"ג דבענין השער בשיעורו איפליגו תנאי כנ"ל ופסק כדברי המחמי' שיעור שינטל בפי הזוג. מ"מ היכא דאיכא שיעור ועיקרו מלבין הרי נחלקו בו תנאי. דר"מ סבר לבנונית כל שהוא ופסק כר"מ כמו שכתב הרב המגיד ז"ל שם

דין י"ז שתי שערות אלו צריכות שיהיו במקום הערוה וכו'. כתב מרן בכ"מ איני יודע מה פירוש במקום הערוה וכו' אבל א' למעלה ואחד למטה או אחד על איברי הזרע לא זו מנין לו ע"כ. ואנכי ההדיוט נ"ל דמדברי הרב המגיד מבוארים דברי רבינו. שאמר ופי' רבינו שמקום א' הוא בית הערוה בדווקא. דהיינו דבש"ס הביא על דברי אמר רב יהודה אמר שמואל אפי' אחת על הכף ואחת על הביצים תניא נמי הכי וכו' ורבנן אמרי רב חסדא עד שיהיו ב' שערות במקום אחד. והנה דברי רב יהודה אמר שמואל איירי במקום ערוה דכף וביצים הוא מקום ערוה. וכיון דהביא הש"ס דברי רבנן אמר רב חסדא הוא ודאי לומר שלא כדברי אמר רב יהודה אמר שמואל אפי' אחת על הכף ואחת על הביצים משמע דגם רבנן ס"ל כרב יהודה אמר שמואל דבעי במקום ערוה. ופליגי דבעי במקום אחד. דמזה הוא שלמד רבינו דבעי במקום ערוה ובעי במקום אחד. דפסק כרבנן אמר רב חסדא. ומה שאמר תניא נמי הכי וקתני אפילו בשערות דגבי קשר אצבעות של יד או של רגל. לא אמר דגם לענין דגבי קשר אצבעות רב יהודה אמר שמואל ס"ל הכי. אלא דתניא נמי הכי ס"ל דלא בעי ב' שערות במקום אחד. אבל קצת המפרשים ס"ל דגם רב יהודה אמר שמואל ס"ל דגם בקשר אצבעות מהני שערות. דלהכי קאמר בש"ס תניא נמי הכי. וכיון שכן מה שהביא הש"ס דברי רבנן אמר רב חסדא הוא לומר דבעי במקום אחד. ואפילו היו בקשרי אצבעות ולא בעי במקום ערוה. ודקדק רבינו בלשונו דמעיקרא אמר דצריכות במקום הערוה. דהיינו לאפוקי מקום אחר. ואח"כ אמר דצריכות להיות במקום א' שאף במקום הערוה צריכות להיות במקום אחד והשתא גם דברי הלח"מ מתורצים ודוק

שם ושיהיה בעיקרן גומות וכו'. כתב הרב המגיד ודעת רבינו דלא פליגן אהדדי וכו' פי' דלכאורה רב הונא ורב אדא בר אהבה פליגי אהדדי דלדעת רב הונא בעי שערות וגומות ורב אדא ס"ל אי איכא גומות לא בעי שערות. ושערות לא בעי גומות. וכיון שרבינו כתב מעיקרא כדברי רב הונא היאך כתב עוד כדברי רב אדא. להכי אמר שדעת רבינו דלא פליגן אהדדי דגם רב אדא ס"ל דבעי בעיקרן גומות ולא סגי בשערות לבד. דכן נראה שם בש"ס דגם לרב אדא בעי גומות שהרי אמרו שם דקשה בה רב חנינא מסורא לא לשתמיט תנא ואשמועינן גומות. ותירץ לו אי אשמועינן גומות הוה אמינא עד שיהיו שתי שערות בשתי גומות קמ"ל דאפי' שתי שערות בגומא אחת. הרי להדיא דגם לרב אדא שערות בעי גומות אלא דאפילו בגומא אחת סגי. ומשמע דאם לא היו בגומא א' על כל פנים בעי בעיקרן גומות וכדברי רב הונא. וכיון שכן שפיר אית לן למימר דגם לרב הונא אית ליה דרב אדא דאפי' היו בגומא אחת סגי ולא פליגי וגם בב' גומות בלא שערות מודה לו. ולהכי אע"פ שרבינו כתב מעיקר' דברי רב הונא כתב ג"כ דברי רב אדא דלא פליגן אהדדי

אבל לא ידעתי למה הוצרך ה"ה ז"ל לכתוב כך כיון דכוליה דינא אתי לדברי רב אדא כמו שמבואר בש"ס והש"ס קא שקלי וטרי אליביה משמע דהילכתא כוותיה. אע"פ שנאמר דרב הונא פליג. להכי רבינו פסק כוותיה ואע"פ שרבינו כתב כדברי רב הונא מה בכך כיון שדינא אתי גם לדברי רב אדא

דין ב' כשבודקין הבת בין בתוך שהוא כל שנת י"ב , וכו' כתב הרב המגיד תנו רבנן וכו' וכן היה ר' אלעזר מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו ופסק רבינו הלכה כמותו ויש שם תנאים חולקים בברייתא ע"כ. והתנאים החולקים בברייתא הם רבי יהודה ורבי שמעון. דרבי יהודה סבירא ליה תוך הפרק אין נשים בודקות אותן דהוא סבר דתוך הפרק כלאחר הפרק וכיון שכן אין נשים בודקות אותן שאינן כדאי לסמוך עלייהו להתיר ספיקות על פיהן ולומר גדולה היא שתחלוץ ומה שאמר לפני הפרק בודקות אותן משום דבין אמרו איתנהו בין אמרו ליתנהו בקטנ' מחזיקי' לה ולאו עלייהו