לבב דוד סח

וכו' הא לאו הכי לא אמרתי שאינה מגורשת שאין קדושין תופסין בה וזקוקה ליבם וכיוצא. אלא שיש להסתפק בה דכן משמע לישנא דוהוא שהוא לשון אזהרה כן נ"ל דלא כפירוש הלח"מ ז"ל. דמלבד דכן משמע דברי ה"ה ז"ל דקאמר אבל ממ"ש והוא שהיתה עומדת וכו' דמשמע דזה דייק ממ"ש והוא שהיתה עומדת ולא משום דיוקא אדיוקא קשיא. אלא דדיוקא אדיוקא לא' קשיא משום דממה שכתב ונח הרי זו מגורשת לא תדייק הא לא נח בכל גוונא אינה מגורשת כיון שהוא מבאר תכף נפל לתוך הים וכו' שהוא כאומר לאפוקי נפל לתוך הים וכו' דאז משמע דנח דקאמר מעיקרא לאו נח ממש אלא הולך לנוח לאפוקי שנפל לתוך המים שאינו הולך לנוח

דין י"ג זרקו לה בר"הר וכו'. הנה ממה שכתב אח"כ כיצד הוא קרוב לו היה הוא יכול לשמרו וכו' שניהם יכולים לשמרו או ששניהם אין יכולין לשמרו זה הוא מחצה למחצה ע"כ משמע דהוא פוסק כרב שמן בר אבא דאמר לדידי מפרשא לה מניה דר' יוחנן הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זהו קרוב לו וכו'. וממה שלא כתב היה קרוב מגורשת שהיא יכולה לשמרו. כדמשמע מדברי רב שמן בר אבא- משמע דהוא סובר דהא דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא עד כדי שתשוח ותטלנו. דהוא בא להוסיף על דברי רב שמן בר אבא דאף דהיא יכולה לשמרו בעי עד שתשוח ותטלנו. דנמצא דקרוב לו דקתני מתנו' איירי שהוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו שבזה אינה מגורשת. וקרוב לה דקתני מתני' דמגורשת הוא איירי כדי שתשוח ותטלנו. אבל בקרוב לו הוא איירי כדאמר רב שמן בר אבא. ומה דפירש רבינו הכי ולא פירש לה דשמואל פליג על רב שמן לגמרי דהוא מפרש מתני' הכי דקרוב דמתני' כלו איירי בכדי שישוח ויטלנו גם בבעל. הוא משום דהכי משמע מדקאמר ליה שיננא כדי שתשוח. דאיירי באשה דווקא. אבל בבעל לא אמר הכי דמשמע דהוא מודה לרב שמן בר אבא. דקרוב לו דקתני מתני' איירי בהוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו ומודה לו נמי בהא דאמר שניהם יכולין לשמרו שניהם אין יכולין לשמרו זהו מחצה על מחצה. ולפי שביכולה לשמרו היא ולא הוא לדעת שמואל לאו היינו מגורשת דקתני מתני' בקרוב לה- אלא עד כדי שתשוח ותטלנו. להכי כתב רבינו ומחצה למחצה עד שיהא קרוב לה הרי זו ספק מגורשת. דהיינו קרוב לה דקאמר אח"כ כדי שתשוח ותטלנו. ואמר ספק מגורשת לפי שהוא מפרש למתניתין דמחצה על מחצה דקתני ספק מגורשת הוא עד קרוב לה דקתני אח"כ וזהו מ"ש וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב וכו' דהיינו דכך פירוש המתני'. ולפי שא"ל לא תעביד עובדא עד דמטא גט לידה. להכי כתב רבינו הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה ואח"כ תנשא בו לכתחלה ע"כ. דהיינו שפסול מדרבנן ולא תנשא בו לכתחלה. דהשתא רבינו כתב מתחלה דין דאינה מגורשת. וכתב נמי דספק מגורשת דנפקא מינה אם נשאת תצא משום ספק אינה מגורשת וכיוצא וכתב נמי דין דפסול מדרבנן דנפקא מינה דאם נשאת לא תצא: והשתא אתי שפיר דרבינו פסק כרבי יוחנן דקרוב לו דהיינו דהוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו. וכברייתא דהביאו בש"ס. דהיא אמורה לענין קרוב לו. וכדברי שמואל בענין קרוב לה דהוא עד כדי שתשוח ותטלנו - דאע"ג דר' יוחנן מדבריו משמע דבאופן דיכולה היא לשמרו ולא הוא מגורשת. מדקאמר הוא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו זהו קרוב לה. דמשמע דזה דקתני מתני' מגורשת. איפשר לומר דר' יוחנן דלא אמר עד כדי שתשוח ותטלנו משום דנפקא מינה לענין קידושין. דלא בעי עד כדי שתשוח ותטלנו וכמו שפסק הכי רבינו בפ"ד מהל' אישות. ומכ"ש דסברא למשום חומרא דעריות פוסקים כדברי המחמיר אף אם היה מבואר להדיא בדבריו דלא בעי כדי שתשוח ותטלנו אבל ממה שהביא הש"ס דברי ר' יוחנן בתחלה קרוב לה שנינו ואפי' מאה אמה אע"ג דאנו מפרשין לה דאיירי ביכולה לשמור היא ולא הוא וכמו שכתבו התו' שם. מ"מ הרי מבואר דלא בעי כדי שתשוח ותטלנו. ומ"מ דברי רב שמן בר אבא יכולין לפרש כמו שכתבתי. כן עלה על דעתי לפרש דברי רבינו לפי הסוגיא. ואח"כ ראיתי להרב המגיד ז"ל מה שכתב. ובתחלה כתב שהוא רבינו מפרש הא דשמואל דבדין קרוב לה אתא לאפלוגי שהוא בגטין כדי שתשוח ותטלנו. ומצד החומרא אמרו כן ע"כ. נראה דפירוש דבריו דהוא שמואל מפרש דמה דקתני קרוב לה. שהוא כדי שתשוח ותטלנו לפי מה שמפרש לה הוא. הוא מצד החומרא דבגטין אמרו כך. אבל בקדושין הוי פירוש קרוב לה היא יכולה לשמרו ולא הוא. שלהכי פסק רבינו הכי בפ"ד מהל' אישות. וכתב אח"כ הרב המגיד ועוד רצה להחמיר שמואל ואמר שלא לעשות מעשה עד שיגיע לידה ממש. דהיינו שדברי שמואל מעיקרא מפרש במתניתין הכי דהוא מצד חומרא דגטין אמרו עד שתשוח ותטלנו. וכל שאינו כך לא הויא מגורשת ובודאי שסובר רבינו שהיא ספק מגורשת. ואח"כ כתב הרב המגיד מיהו ספק מגורשת הויא דלא גרע משניהם אין יכולין לשמרו או משניהם יכולין לשמרו שכתב רבינו שהוא ספק מגורשת ע"כ נראה פירוש דבריו וכי תימא כיון דפסק כשמואל דבעי עד כדי שתשוח ותטלנו דמפרש למתניתין דקתני קרוב לה הוא עד כדי שתשוח ותטלנו. וכל כמה דלא הוי הכי אע"ג דהיא יכולה לשמרו ולא הוא אינה מגורשת. להכי אמר דהיא ספק מגורשת דלא גרע ממחצה על מחצה דאמר דהיא ספק מגורשת. כ"ש בזה דהיא יכולה לשמרו דהוא ספק מגורשת ולא אמרינן דהיא אינה מגורשת: עוד כתב ה"ה והוצרכתי לדחוק בזה לדעת רבינו וכו' שהרי אינו מעלה ומוריד כאן ע"כ. פי' כדי שלא תקשה עליו דמנין לו לפרש כך בדעת רבינו. דאימא דרבינו פסק כרבי יוחנן לגמרי דכל שהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול הרי זו מגורשת. דזה דקתני מתניתין היה קרוב לה מגורשת. אלא דרבינו פסק בהא דאמר שמואל עד שיגיע גט לידה משום דעבדי עובדא הכי כמו שאמר רב מרדכי לרב אשי דנמצא דהוא פסול דווקא ולא הויא ספק מגורשת. לזה אמר דאם היה דעתו כך היה לו לרבינו לבאר באופן זה דאחר מה שכתב היה הגט מחצה למחצה וכו' הרי זה ספק מגורשת יאמר היה קרוב לה הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה ואח"כ תנשא בו לכתחלה. ע"כ דהוא משום חומרא ופסול דווקא. ולמה יאמר כדי שתשוח ותטלנו שהוא אינו מעלה ומוריד. דהא בעי עד שיגיע גט לידה.