לבב דוד סז

למעלה לדעת רבינו: אבל לפי פירוש הרב המגיד דודאי דקשה דאמאי לא כתב רבינו דבעי מחיצות החצר עודפות דלדבריו אי איפשר לתרץ דס"ל רבינו דאפי' לא היה מעיקרא מינטר כיון שהגיע לאויר מחיצות דמינטר מהני. דהא הוא מפרש לדעת רבינו דברישא כיון שהבעל היה צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו כל שלא נח לבסוף אינה מגורשת דמעיקרא לאו למינח קאי שלא היה כח הבעל דרך הנחתו שהוא בירידה עכ"ל. אלמא דהעיקר תלוי במעיקרא אם היה ראוי לנוח. וכיון שכן מאי דפריך אסיפא והא לא מינטר הכוונה דהא אין ראוי לנוח מעיקרא. דאתי זיקא ושדי ליה. ואע"ג שנכנס לאויר המחיצות אח"כ ונשרף לא יהיה גט. דבעי דמעיקרא יהיה ראוי לנוח. ולהכי תירץ לו כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות. דאז מעיקרא היה ראוי לנוח. דלפי זה דאם לא היו עודפות אע"פ שהגיע לאויר מחיצות ואז נשרף אינה מגורשת. וא"כ תקשה אמאי לא אמר רבינו דבעי מחיצות עודפות: וי"ל דלהכי דייק רבינו בלישניה וכתב כיון שיצא הגט ממחיצות הגג והגיע למחיצות מקומה וכו' לומר דאיירי דביציאת הגט מהגג הוא נכנס למחיצות מקומה. דמשמע דהוא בתוך המחיצות. והיכי דמי בודאי דאיירי שהמחיצות מקומה עודפות על מחיצות הגג. דאז ביציאת מחיצות הגג הוא מגיע לתוך מחיצות מקומה

דין ז' כיצד שתי קופות וכו' כתב הר"ן על רבינו שדבריו מתמיהין ולעד"ן שסוגיא אתיא שפיר לדבריו שעל שקאמר משא"כ בקופות הכוונה שאע"ג שמחיצות החיצונות מהנו בחצרות בקופה אף מחיצות הפנימיות לא מהני עד שינוח משום דאין מחיצות כלי עשויים לשמור ופריך עלה וכי נח מאי הוי וכו' ומוקים לה בשאין לה שוליים דלהכי אם נח מהני ולהכי כתב רבינו דאף באין לה שולים לא מהני אפילו אויר הפנימית אלא דווקא עד שינוח על צד הקופה

דין ט' השאיל לה הבעל מקום בחצירו ולא יחדו לה וזרקו וכו' הנה מדבריו שכתב ולא יחדו לה משמע דאם יחדו לה ולא נפל שם אע"ג שהוא בתוך ד' אמותיה אינה מגורשת לפי שלא הקנה לה אלא המקום שיחד לה וג"כ משמע ממה שכתב והגיע לד' אמות שלה דבאפילו בלא יחד לה הוא כוונתו על המקום שהיא שם עומדת וסתם מקום אדם הוא ד' אמות. ולכן כשהשאיל לה מקום הוא ד"א שהיא עומדת שם ולכן כתב והגיע לד' אמות שלה שהיא עומד בהן הרי זו מגורשת ומזה משמע שאם רחוק מד' אמות אינה מגורשת שלא השאיל אלא ד' אמות שעומדת שם. וסובר רבינו שאפי' ד"א שהיא עומדת שם מקנה לה הוא דווקא אם באותם ד"א לא יש מקום שחולק רשות לעצמו אבל אם חולק רשות לעצמו כגון קורה וסלע ויש בו א' מג' דברים כגון שאותו קורה וסלע יש בו ד"א על ד"א. או גבוה י' טפחים. או יש לו שם לווי אע"פ שהוא בתוך ד' אמותיה הרי הוא חולק רשות לעצמו דמקרי מקום בפני עצמו. והוא לא השאיל לה אלא מקום אחד וזה מקום אחר חלוק ממקומה לכן אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה. וסובר רבינו שזה דווקא אם הוא רחוק ממנה שאינו סמוך לה אבל אם הוא סמוך לה ובצדו היא עומדת אע"פ שהוא חולק רשות לעצמו ולא השאיל לה אלא מקום אחד הרי זה המקום שנח בו הגט הוא שהשאיל לה ונעשה כמו חצרה וכיון שהיא עומדת בצד חצרה הרי זו מגורשת אבל אם רחוקה ממנו שאינה סמוכה לו אזי חשבינן מקומה שהיא עומדת בו מקום אחד וזה הסלע מקום אחר ותרי מקומות לא משאיל לה

וכתב רבינו נתגלגל ונפל ע"ג קורה וכו' משמע דדווקא משום דנתגלגל וכו' נראה דאם מעיקרא זרקו ע"ג קורה או ע"ג סלע שאע"פ שהיא אינה סמוכה לו כיון שהוא בתוך ארבע אמותיה אע"פ מגורשת שגילה דעתו שהשאיל לה זה המקום כולו אע"פ שחולק מקום לעצמו. אבל אם היה חוץ לד' אמות שעומדת שם אפי' היה מקום שאינו חולק רשות לעצמו אינה מגורשת שלא השאיל אלא מקומה שהיא עומדת שם שהוא ארבע אמות וכיון שהיא נמצאת עומדת חוץ למקום אשר זרק לה הגט לא קנתה גט זה. השתא אתי שפיר דאע"ג דבש"ס לא הזכירו מד"א מ"מ דהזכירו מקום סתם הוא כסתם מקום של אדם שהוא ד"א ועלה קא מיחלקי בש"ס ואמרו ולא אמרן אלא דגבוה עשרה וכו' כן נלע"ד פירוש דברי רבינו ודוק

דין י' זרק לה גיטה לרשותה וכו' אינה מגורשת כתב הרב המגיד ואיפשר שהוא סבור דלגבי גט בודאי אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי וכו' והכא נמי איגלאי מילתא דמעיקרא לאו למינח ברשותה קאי הילכך אינה מגורשת ע"כ. קשה לי על זה והא איהו פירש לעיל לדעת רבינו דמפרש אבל נמחק דרך עליה שהוא מלמטה והיא למעלה דכיון שהבעל היה צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו הטבעית כל שלא נח לבסוף אינה מתגרשת דמעיקרא לאו למינח קאי פי' שלא היה כח הבעל דרך הנחתו שהוא בירידה ע"כ. וכיון שכן התם שאני דהוא זרק שלא כדרך תנועתו הטבעית שאינו דרך הנחתו. אבל בזה דזרק בדרך זריקה אמאי קרי ליה שלא למינח ברשותה קאי ולעד"ן שטעמו של רבינו כיון דאמרו אבל דרך עליה לא לפי מה שפירשתי לעיל דהיינו שהעלתהו הרוח ואע"פ שהוא באויר חצירה ולא יצא מאויר חצירה ונמחק או נשרף אמרינן אינה מגורשת משום דבהעלאה אינו הולך לנוח שהוא עולה ולא לנוח כ"ש דיצא מרשותה דחשבינן אותה העברה שאינו הולך לנוח ולכן אינה מגורשת ודוק

דין י"ב היתה ידה קטפרס וכו' כתב הרב המגיד ורבינו כתב הב' חלקים ראשונים ולא כתב הג' אבל ממ"ש והוא שהיתה עומדת וכו' נראה כן עכ"ל. נ"ל פירוש דבריו דודאי הך בעיא לא איפשיטא והא דלא כתב רבינו החלק הג' שהוא ספק משום דכן נראה להדיא שהוא ספק ממ"ש והוא שהיתה עומדת ע"ג המים וכו' דמשמע והוא קאי על אינה מגורשת דהא דאינה מגורשת הוא דווקא אם היא עומדת על גבי המים וכו' אבל באינה עומדת ע"ג המים וכו' לא אמרינן בה דאינה מגורשת בודאי אלא ספק הוא דודאי כך הוא הדיוקא שאין הדיוקא הא באינה עומדת ע"ג המים היא מגורשת שאם כן היה לו לומר כגון שהיתה עומדת ע"ג המים וכו' דמשמע דהוא בנותן טעם למה אינה מגורשת שמתחילת נפילתו לאיבוד היה עומד לכן אינה מגורשת ומשמע הא אין תחילתו לאיבוד עומד היא מגורשת אבל כשכתב והוא משמע דהוא בא להזהיר שלא אמר דאינה מגורשת אלא בשעומדת ע"ג המים