לבב דוד סב

עפצא לכתחלה ע"ג הנייר והעור וכיוצא בהן אבל לא על גבי מגילה עפוצא מפני שאינו ניכר ואם כתב אינו גט ע"כ. אלא דצריך לדעת לדברי רבינו דס"ל דחוץ מרוק אין רושמין להם דדוקא רוק הוא משום דאין רישומו מתקיים ולכן כתב שכותבין עליו הוי כתב. אבל בדבר אחר שרישומו מתקיים אין רושמין להם משום דכתב שיכתבו עליו לא מקרי כתב א"כ היאך כתב בפרק י"א מהלכו' שבת דין ט"ז המעביר דיו על גבי סיקרא חייב שתים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. אלמא דכתב עליון הוי כתב ובש"ס נראה דשבת הוי דומה לגט בזה דהא לעיל בעי מניה ר"ל מרבי יוחנן עדים שאין יודעין לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו וא"כ . כתב עליון אינו כתב ופריך ליה ר"ל והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לגבי שבת וא"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ויעו"ש בפירוש רש"י דנראה דגט ושבת שוין הם: ונ"ל דרבינו אינו מפרש כדברי רש"י במה שאמר וז"ל אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה עכ"ל אלא הכי מפרש וכי מפני שאני מדמה להחמיר לענין גט ונאמר שאינו כתב העליון משום גזרה שמא ביני ביני לא יחתמו ויהא גט בלא חתימת ידי העדים. אנו נעשה מעשה לומר אינו כתב גם לענין שבת. דודאי לענין שבת להתחייב משום דכתב על גבי כתב הוי כתב. אלא דוקא בענין גט אנו מחמירין עליו משום גזרה כנזכר. אבל לרשום להם בדבר שאין רישומו מתקיים ליכא חששא כלל דהא אינה מתקיים אותה הרשימה ומוכרח לחתום על הגט דבאותה שעה אי אפשר לינתן דהא ידעי דכתיבה בדבר שאינו מתקיים לא מקריא כתיבה כן נ"ל לדעת רבינו ז"ל ודוק

דין ז' המקרע על העור תבנית כתב או שרשם על העור תבנית כתב ה"ז כשר ע"כ. כתב הרב המגיד בירושלמי וכו' ויש תימה על רבינו למה הכשיר בשניהם וכו' ואולי משום דקי"ל דאפי' על העלה של זית כשר אף על פי שאינו מתקיים מה שאין כן לענין שבת כנזכר שם וצ"ע ע"כ. ודבריו אלו קשים אצלי שבירושלמי אמרו זה על הך מתניתין דכותבין על העלה של זית. ולפי דבריו הם הפך מדברי המתניתין. ועוד היאך בש"ס פליגי אמתניתין דקתני עלה של זית. ועוד שלפי דבריו אלו דהתוספתא דקתני שהרושם כשר היא ס"ל כמתניתין דעל עלה של זית כשר ואפי' שאינו מתקיים דגט שאני וכיון שכן היאך קתני בתוספתא דשבת דהרושם חייב והא לאו כתב הוא: ונ"ל לתרץ דברי רבינו דהוא אזיל לשיטתיה כמו שפסק בהלכות שבת דהרושם פטור דלאו כתב גמור הוא אבל הקורע על העור כתב גמור הוא וחייב ובדברי הירושלמי דפרק הבונה שהביא שם הרב המגיד וגם בתוספתא הכי אלא דאיכא נוסחי שהם בהפך מהירושלמי וכמו שנראה מדברי הרב המגיד ולהכי פסק בכאן דהמקרע על העור כשר דהוא אפילו לענין שבת מקרי כתב וחייב ומה שפסק בכאן דגם ברושם כשר הוא משום דמה שכתבו בירושלמי דהרושם פטור הוא דס"ל דעלה של זית הוא מתקיים וכמו הך תוספתא דכתב כאן הרב המגיד אבל בש"ס דידן ס"ל בהפך דעלה של זית אינו מתקיים מדלא הזכירו זה בש"ס דידן דלימא דבעי העלה המתקיים. ולהכי רבינו לא הזכיר עלה של זית אלא כתב ועל העלין סתם לומר דבכל מיני עלין אע"פ שאינו מתקיים וכיון דזה סברא דש"ס דידן להכי פסק דגם ברושם כשר

דין י"ג כשיכתוב הגט וכו' כתב הרב המגיד ומ"ש רבינו בהארכת הווי"ן כן הוא בגמרא וכו' אבל מדברי רבינו נראה שכל שמשמען ווי"ן לכל מי שיקרא כשר הוא ע"כ. וכתב עליו הלח"מ וז"ל לא ידעתי מאין הוציאו זה דהרי רבינו הזכיר אריכת ווי"ן כדאמרי בגמר' משמע שיאריך דוקא עכ"ל: ולי נראה דדייק כן הרב המגיד ממה שכתב רבינו שמא תדמה ליו"ד וכו' דמשמע דאיירי בענין שהיה קצרה שתהא נראית יו"ד לזה אמר יאריך לוי"ו דתרוכין ושבוקין שלא יעשה אותן קצרים וכן התו' כתבו על מה שאמר הש"ס ולורכיה לוי"ו וכו' ושמא אין צריך להאריך אלא כלומר שלא יעשה קצרה שתהא נראית יו"ד ע"כ דזה כמו שכתב רבינו שמא תדמה ליו"ד

דין י"ד הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך ווי"ן אלו וכו' פסול ע"כ. כתב הראב"ד ז"ל כתב הגאון כל אלו הדקדוקין כשהבעל עומד ומערער ע"כ. הנה מדבריו שלו נראה כשאין הבעל עומד ומערער הוא כשר להנשא לכתחלה ומדלא חילק אם כתבו בעל או סופר משמע דאפילו כתבו בעל כיון שאינו עומד ומערער אינו פסול ותנשא לכתחלה. ומשמע נמי כשהבעל עומד ומערער אפילו כתבו סופר יכול לערער: ואיכא למידק בהאי כיון דכתבו סופר בטעות מאי ערעור איכא והרי לא היתה כוונת הסופר אלא לגט גמור: ועלה בדעתי לומר דאומר דאנא הוא דאמרי לסופר למכתב הכי כדי לקלקלה. ובודאי דאיירי דליכא עדים למשאל להו אם הסופר הוא דטעה מעצמו דהבעל אמר סתם לכתוב גט כשר והסופר טעה מעצמו. אבל אי איכא עדים בהכי לאו כל כמיניה דבעל והגט כשר ולא פסול וכפשט תחלת דברי בעל העיטור שהביא הרב המגיד דבעי תרתי דהבעל כתב הגט ואתי ומערער אבל בסוף דבריו משמע דהיכא דבעל מערער אפי' כתבו סופר בטעות הגט פסול וזה נראה ממ"ש וז"ל אבל אם אמר בעל לסופר ולעדים לכתוב את הגט אפי' סתם וטעו הסופר והעדים באחד מאלו האותיות והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא בו ואם העדים מצויים יעידו בפני ב"ד שטעות סופר היה ע"כ משמע דאם הבעל מערער אע"ג שטעות סופר ולא צוה הבעל לכתוב כך הגט פסול. ולפי זה קשה כיון דלא צוה הבעל לכתוב למאי אהני ערעור דבעל כמ"ש בדעת הראב"ד לעיל ועוד קשה דקשה דבריו אדבריו דבתחלה כתב דבעי תרתי למיפסל הגט ולבסוף נראה דבאחת מיפסל הגט

ונלע"ד דודאי דגם בשלא כתבו הבעל ולא צוה לסופר לכתוב כך יכול לערער ולומר דאף ע"פ שלא כתבתי אני בעצמי ולא צויתי לסופר לכתוב כך הנה קודם נתינת הגט ראיתי שכתב הסופר כך ונתתי לה הגט אדעתא לקלקלה כיון שכתוב ודין שיש לו דין עמה. או שאר דברים שמשמעותם לענין אחר אדעתא דאותם משמעות נתתי לה ולא לענין גירושין דודאי בכי האי גוונא יכול לערער אע"פ שהוא לא כתבו בעצמו ולא צוה לסופר לכתוב כך. דהשתא בתחלת דבריו איירי בשכתב בעצמו או צוה לסופר לכתוב כך ואפ"ה בעי עד שיערער שיאמר לקלקולה נתכוונתי ובסוף דבריו