לבב דוד סא

לא נקט אלא כתב ולא נקט חתמו וכו'. והלא דברי רבינו בכוונה כתב כך כדי לדייק שאם בזדון הרי זה בטל משום דכתבו מחלל שבת בפרהסיא. ולהכי כתב דבזדון בי"ט בעי עד שיחתמו העדים דאי משום כתיבה בזדון בי"ט אינו מיפסל. אבל בשבת וי"הכ בכתיבה לבד בטל משום דכתיבה מחלל שבת בפרהסיא. דכך דייק דברי רבינו הן מבבא ראשונה הן מבבא שניה. ואפי' שנאמר שאין כך פירוש דבריו ומה שאמר וכ"ש בשבת וי"הכ הוא דהם חמורים יותר. אף ע"פ דמצד העדים אין מעלה ואין מוריד חומרא דשבת וי"הכ וכמ"ש לעיל. מ"מ ודאי דליכא קושיא על דברי רבינו לפי נוסחת הטור דלמה לא כתב וחתמו בבבא ראשונה. דפירוש דברי רבינו כמ"ש דבכוונה כתב כך. ומה שהקשה עוד דאי בלא עדי חתימה מיירי הול"ל ונתנו לה בפני עדים כשרים כמ"ש בבבא שלישית גם זה לא קשה דבשלמא בבבא שלישית כתב כך לומר דטעמא דהוא גט פסול ולא בטל משום דהוא נמסר לה בפני עדים כשרים. אבל בבבא ראשונה אם היה כותב כך הוה משמע דאם לא היו עדי מסירה אלא עדי חתימה הוא גט בטל אע"פ שחתמו בשוגג. וזה אינו שאע"פ שחתמו בו עדים כיון שהוא בשוגג כשר. אלא דנקט הכותב לבד כדי להודיע דאם במזיד גם בשביל הכתיבה לבד מיפסל וכמ"ש. וגם מה שאמר ותו איכא למידק שכתב ונתנו לה דמשמע דוקא דיעבד. נלע"ד דלא קשה דכתב כך לרמוז דגם כשלא היה חסר כי אם הנתינה דוקא וכגון שחתמו נמי עדים בשבת ובי"הכ בשוגג הוא כשר. אלא דלא נקט אלא כתיבה כדי להודיע לן דאם בזדון גם בשביל הכתיבה מפסל וכמ"ש דהשתא הנוסחא דכתב הטור ודאי נכונה דבבא א' נקט שבת וי"ט לומר דאע"ג דכתבו בפרהסיא כיון דהוא בשוגג כשר. ואפשר לומר דאינו כשר ליתנו לכתחלה. דלהכי כתב ונתנו לה דהוא בדיעבד. ואח"כ כתב דין בזדון ולא צריך לכתוב אם היה בשבת וי"הכ משום דאם הוא בפרהסיא הרי כבר כתב למעלה דאם כתבו מחלל שבת בפרהסיא אינו גט. ואם אינו בפרהסיא הרי דינו כמו שכתבו בי"ט. להכי נקט בי"ט לפי שבי"ט אין חילוק בין בפרהסיא בין בצנעא. וטעם פיסולו הוא משום דעדים פסולים הם. ולהכי נקט נמי וחתמו לפי שבכתיבה לבד אינו מיפסל אפי' אם היה בפרהסיא. ואח"כ כתב בי"ט ולא חתמו שלא נתן לה בעדי חתימה שהם פסולים אלא בעדי מסירה כשרים ה"ז אינו בטל אלא פסול דוקא כיון שבעדים כשרים ניתן לה: אבל הנוסחא הכתובה אצלינו לכאורה דקשה דלמה לא כתב בבבא א' וחתמו לרבותא דגם בחתמו כיון דהוא בשוגג מגורשת. וג"כ למה בבבא שניה נקט בשבת וי"הכ והלא גם בי"ט דינא הכי שהרי העדים הם פסולים. ועוד כיון דהוא בשבת ויום הכפורים אפילו בכתיבה לבד מפסל אם היה בפרהסיא: ונראה לי דרבינו בתחלה כתב דין השוגג דאינו מיפסל הגט ונקט הכותב בשביל דמשמע דאם הוא במזיד איכא צד אחד דהוא גם בכתיבה לבד מיפסל וכגון שכתבו בפרהסיא וכמ"ש לעיל שהמחלל שבתות בפרהסיא הרי הוא כעכ"ום לכל דבריו ולא צריך לבאר עוד. ואח"כ דאם חתמו נמי בו ביום בזדון לאשמועינן דגם בשבת וי"הכ נמי איכא צד אחד דלא מיפסל אלא בשביל החתימה דוקא בשביל בשביל שנפסלו העדים דוקא ולא משום כתיבת הגט דהוא איירי שלא בפרהסיא ואין צריך לבאר כיון דכבר גילה דעתו למעלה איזה הוא מחלל שבתות שיפסל הגט שהוא בפרהסיא דוקא. ולטעם זה הוא מובן דגם בי"ט נמי דינא הכי דטעם אחד להם שהרי העדים פסולים מן התורה . והוסיף וביאר זה בבבא שלישית שנקט בי"ט דהוא משום שנמסר לה בפני עדים כשרים הוא דלא בטל משמע הא אם לא מסרו בעדי מסירה אלא בעדי חתימה הוא בטל. דנמצא דמה שאמר מקודם כתבו וחתמו בו ביום. לאו דוקא אלא אפי' בי"ט נמי. אלא דנקט הכי לאשמועינן כמ"ש לעיל: אלא דאכתי איכא למידק דאמאי בבבא שלישי' נקט כתבו דוקא ולא אמר וחתמו כמו בבא שניה. וי"ל כיון דכתב ונמסר לה בפני עדים כשרים משמע דהוא חתום ולא ניתן לה בעדי חתימה דהם פסולים אלא בפני עדי מסירה כשרים. וכיון שכן מאי דנקט כתבו בי"ט בזדון הוא דחתמו בו עדים בזדון ולא צריך לבאר דהוא מובן מעצמו. דבכתיבה לבד בזדון אינה מעלה ואינה מורדת דהעיקר עדי חתימה שבהם היא מתגרשת והרי הם פסולים ודוק

פרק ד' דין א' כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר ואין כותבין בהן לכתחלה וכו' הנה רבינו מפרש דמה דקתני במתניתין אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות וכו' הוא דאפי' בדיעבד אינו גט ממה דקאמרי בש"ס תני ר' חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר דמשמע דהוא דווקא בדיעבד וכמו שכתב כאן ואין כותבין בהן לכתחלה וכיון שכן כיון שאחר כך בש"ס קא פריך אדשמואל דאמר דרושמין להם באבר מהא דתני רבי חייא כתבו באבר וכו' ותריץ ליה. הא באברא הא במיא דאברא משמע דבדבר שאינו מתקיים אפי' בדיעבד אינו גט דהא ר' חייא איירי בדיעבד דוקא אלא דאכתי קשה על דברי רבינו דאמאי לא מחלק בין אברא למיא דאברא כמו שחילקו בש"ס: ונ"ל דס"ל לרבינו כיון דרב פפא אמר ברוק וכן אורי ליה רב פפא לפפא תוראה ברוק משמע דווקא רוק הפ'י מתקיים ואינו ניכר. אבל בדבר אחר אין רושמין דפליג על מה דמחלקי בין אברא למיא דאברא. וכיון דהוא בתרא ועבד הוראה הכי הלכתא כוותיה ולכן פסק בפ"א כוותיה דווקא ברוק ולהכי לא מחלק בין אברא למיא דאברא אלא הביא דברי תני ר' חייא בצורתו דבכל מין אברא כשר דלאו כמו שחילקו בש"ס דרב פפא לא ס"ל הכי. ומה שכתב מר"ן בכ"מ ובב"י בסימן קכ"ה ודאי דתקשה וכמו שכתב הלח"מ ז"ל. וגם מה שכתב הלח"מ דרבינו מפרש הפך מפירוש הרא"ש ושאר המפרשים דאברא עדיף ממיא דאברא וכו' ולכן סתם כאן וכתב באבר כשר דמשמעות אבר הוי אבר ממש ע"כ. דבריו אלו לא אתו לפי שלדבריו שבאשר אמרו בש"ס לא קשיא הא באברא הא במיא דאברא הוא דרבי חייא איירי באברא. וכיון שכן יהיה מה שתירץ הש"ס אח"כ על מה דפריך על ר' אבהו דאמר במי מילין מדתני ר' חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר לא קשיא הא דאפיץ הא דלא אפיץ יהיה דדברי רבי חנינא בדאפיץ כמו שאמר הא באברא וזה אי אפשר דאדרבה דאפיץ פסול לדברי רבי חנינא ולהכי רושמין בו וכמו שאמר שאין מי מילין על גבי מי מילין וכמו שפסק כך רבינו בדין ב' כותבין במי