לבב דוד ס

ולא כפירוש ב' דאמר או שמא דעתו ז"ל דרב יהודה באוקמתין דמתניתין פליג ולא בעיקר דינא וכו' אבל נכרי בשיור מקום התורף כשר אבל אחרים עומדים עליו פסול דאדעתא דנפשיה עביד ע"כ. דרבינו דייק הכי דברי הרי"ף כפי' א' של הר"ן משום דלאחר שהביא דברי רב יהודה אמר שמואל אמר ונכרי אע"פ שישראל עומד על גביו פסול משום דבעינן לשמה ונכרי אדעתא דנפשיה עביד עכ"ל. דזה מוזכר בש"ס אדברי רב הונא ולמה כתב ליה הרי"ף אחר דברי רב יהודה אמר שמואל- אלא ודאי להורות דדברי רב הונא הוא איירי בטופס דווקא כדברי רב יהודה אמר שמואל דתרתי סמיכי אהדדי. ולהכי מה שאמרו בש"ס אדברי רב הונא נכרי אדעתא דנפשיה עביד הוא גם בטופס לא מהני ישראל עומד על גביו: ואח"כ ראיתי להרא"ש שדייק כך מדברי הרי"ף הנז' שדעתו כמו שכתבתי

וראיתי להטור שפסק כמו דברי רבינו וז"ל וחש"ו יכולין לכתוב הטופס ויעמוד פקח גדול על גביו וכו' אבל אם אין גדול עומד על גביו לא יכתוב אפי' התופס וכו' אבל נכרי ועבד לא יכתוב אפי' תופס אפי' אם ישראל עומד על גביו ע"כ שהוא כדברי רבינו. . אלא שאח"כ כתב וז"ל ומדברי הרמב"ם יראה דלא בעינן עומד על גביו אלא לכתחלה שהוא כתב אם כתב אחד מהחמשה טופס והניח תורף וכתבו פקח' גדול לשמו כשר מותר להניח חש"ו לכתוב טופס הגט לכתחלה והוא שגדול עומד על גביו וכו': ומידי עברי נראה לי לפרש דבריו אלו שמדברי הרמב"ם יראה שאם כתבו טופס ואין גדול עומד על גביו שהגט כשר לגרש בו ואין אומרים שהוא פסול לגרש בו. שהרי כתב אחד מהחמשה טופס והניח תורף וכתבו פקח גדול לשמו כשר. דמשמע דכשר לכתחלה לגרש בו. ואפילו אם כתבו גוי ועבד איירי שהרי כתב אחד מהחמשה וכו' ולאפוקי ממאן דסבר דהוא פסול לגרש בו שה"ה הביא דלהפוסקים כרב הונא ובגדול עומד על גביו חש"ו כותבין לכתחלה אפי' תורף אפ"ה אם כתבו טופס באין גדול עומד על גביו י"ל שהוא פסול בדיעבד. דמכ"ש למאן דסבר דרב הונא ורבי יהודה אמר שמואל דלא פליגי וס"ל דבטופס הוא דמהני גדול עומד על גביו דוקא דנימא דאם כתבו טופס בלא גדול עומד על גביו דפסול. ונראה מדברי הטור שהוא מסתפק דאפשר לומר דפסול שלהכי כתב ומדברי הרמב"ם יראה וכו' דהוא כשר: אלא שראיתי למר"ן בב"י שכתב ומשום דכתב הרא"ש בין בנכרי בין באש"ו דגזרינן טופס אטו תורף כתב דפליג אהרמב"ם דמכשיר בחש"ו לכתוב טופס לכתחלה ע"כ. משמע מדבריו אלו כיון דכתב הרא"ש נכרי עם חש"ו דגזרינן טופא אטו תורף משמע דכמו דנכרי אין לכתוב לכתחלה טופס גם חש"ו אין להם שום צד לכתוב לכתחלה ואם כן פליג אהרמב"ם. דמצינו שהתיר בחש"ו לכתוב טופס לכתחלה. ואם כוונת דבריו כך תימה גדולה לומר שהרא"ש ס"ל שחש"ו אין כותבין לכתחלה אפי' בגדול עומד על גביו. דזה הפך המשנה דקתני הכל כשרין לכתוב. וכן נראה להדיא מהש"ס דבגדול עומד על גביו מותר לכתחלה. ועוד מהיכן דייק כך מדברי הרא"ש משום דנקט נכרי וחש"ו דגזרינן טופס אטו תורף. דבשלמא גבי נכרי דישראל עומד על גביו אינו מעלה ואינו מוריד והוה ליה כמאן דליתיה. וקאמר דגזרינן טופס דלא מעכב לשמה אטו תורף דבעי לשמה. וגוי אדעתא דנפשיה עביד. אבל בחש"ו דמהני עומד על גביו פקח ולומר להם לעשות לשמה. בתורף גזרו אפילו אם עומד על גביו משום דיבא לעשות באין גדול פקח עומד על גביו בתורף. אבל בטופס בגדול עומד על גביו התירו דלא גזרינן גזרה לגזרה. אבל בטופס באין גדול עומד על גביו אע"פ שטופס אין צריך לשמה גזרו משום תורף דבעי לשמה דנמצא דבטופס דחש"ו באין גדול עומד על גביו הוא דומה לטופס דנכרי. ולהכי נקט הרא"ש כך ומכ"ש דהרא"ש הוא מבואר בדבריו להדיא דקאמר וז"ל והוסיף הוא אף כשגדול עומד על גביו דוקא טופס ולא תורף ונכרי דלדעתיה דלגופיה קא עביד אפילו טופס לא דגזרינן אטו תורף. דהיינו דגדול עומד על גביו לא מהני ואח"כ אמר וכן חש"ו כשאין גדול עומד על גביו גזרינן טופס אטו תורף ע"כ דהוא כמו שכתבתי

ומה גם שהוא כתב אחר כך וכן כתב הרמב"ם ז"ל דאסור לחש"ו לכתוב טופס הגט אלא א"כ גדול עומד על גביו ע"כ. דמשמע דהוא ס"ל כהרמב"ם דבגדול עומד על גביו מותר לכתוב לכתחלה

ופליאה גדולה מה שכתב אח"כ ודע שלשון הרא"ש בספרים שבידינו וכו' ואם גיר' הרמב"ם במ' ספר מוטעה נזדמן לו דבספרים שלנו אפי' לכתחלה שרי הרמב"ם לכתוב טופס לחש"ו ע"כ. והלא לפי דבריו הראשונים שפירשתי הוא כך דהרמב"ם הוא כך אלא דהרא"ש פליג עליה ומאי ספר מוטעה דקאמר. לכן אני אומר שלשון זה של הב"י הוא מוטעה והרוצה לתקן יתקן. הדרינן למה שפירשתי כנז"ל בדברי הטור עדיין אכתי איכא למידק דמה זה הלשון דנקט ומדברי הרמב"ם יראה וכו' והלא הרמב"ם דבריו להדיא כך הוא דבדיעבד כשר שהרי כתב וכתבו פקח גדול לשמו הרי זה גט כשר

ואפשר לומר שכתב יראה משום דלכאורה דמה שכתב הרי זה גט כשר הוא דוקא אם נתגרשה בו הוא גט כשר אבל לכתחלה אין לגרש בו לפי שלא אמר הרי זה גט כשר לגרש בו להכי אמר שמדבריו יראה שלכתחלה הוא דבעינן עומד על גביו דהיינו כדי לכותבו לכתחלה הוא דבעי גדול עומד על גביו אבל כשכבר כתב אין מעכב וכשר לגרש בו דזה נראה ממ"ש לכתחלה בשני מקומות שהביא כן נ"ל

דין י"ט הכותב גט בשבת וכו' כתב הכ"מ שבנוסחת הטור היה כתוב דין זה בסגנון אחר וכו' ולפי זה נקט ברישא שבת וי"הכ לאשמועינן דאע"ג דאילו עשה כן במזיד היה מתחייב בנפשו וגם אם כתבו בפרהסיא הוה מפסל וכו' אפ"ה כיון שלא כתבו אלא בשוגג כשר וכ"א לכותבו בשוגג בי"ט דכשר ובבבא ב' כתב כתבו וחתמו בזדון בי"ט דאינה מגורשת וכ"ש בשבת ובי"הכ ע"כ. נראה דכ"ש בשבת וי"הכ דהוא פסול אפי' בלא חתמו בזדון משום דכתבו מחלל שבת בפרהסיא. דזה נשמע גם כן מבבא ראשונה דלא כתב וחתמו כדי לדייק דאם בזדון דבכתיבה לבד הרי זה בטל. דאם לא כן מאי וכ"ש בשבת וי"הכ דקאמר דהא משום דעדים פסולים הוא דבטל. וכיון שכן מאי שנא י"ט משבת וי"הכ דתרוויהו משום דעדים פסולים הם. אלא ודאי דכך פירוש דבריו וכיון שכן קשה מה שאמר אח"כ ומ"מ יש לדקדק לשתי הנוסחאות דבבא קמייתא