לבב דוד נז

פסול וז"ל פסול להתירה להנשא. ופוסל מן הכהונה משום ריח הגט ע"כ מדאצטריך לומר להתירה להנשא משמע דמדרבנן אסרוה להנשא דאם מדאורייתא הגט בטל פשיטא דאינה ניתרת להנשא ומה בא לאשמועינן ועוד דהכי משמע דזה הגט פסול כדי שלא להתירה להנשא אבל הוא גט לענין אם קבלה קידושין מאחר דתפסי בה קידושין: והשתא דאמרינן דלדברי רש"י ומר"ן מפרשי בסוגי' דהמגרש דשלא כדין דישראל הוא פסול מדרבנן אפשר דרבינו אתי גם כסוגיא דפ' המגרש ומפרש דמה שאמרו אלא הא דרב משרשיא בדותא היא וכו' הכוונה דמה שאמר דגוים בני עישוי נינהו כדי לתרץ הך פירכא דמה נפשך וכו' בדותא היא דגוים לאו בני עישוי נינהו אלא דטעמא דליפסל משום כדין בכדין מחלף דהיינו דהמגרש בכדין דעכ"ום גמר וגריש כמו דגמר וגריש בכדין דישראל והעיקר הוא גמירת הלב ואע"פ שהם אינם בני עישוי מ"מ הרי גמר מרצונו וגריש וכאילו לא עשו אותו וכמו דמשמע מהך סוגיא דחזקת הבתים כיון דלא מפסיד מידי דהא הוא חייב לגרש גמר וגריש אבל שלא כדין בכדין דישראל לא מחלף. דהמגרש לא יגמור לגרש בשלא כדין דעכ"ום כמו שיגמור לגרש בכדין דישראל ואע"פ שהוא באונס דהתם כיון דהוא על ידי ישראל והוא כדין דלא מפסיד מידי גמר ומגרש אבל הכא שהוא על ידי עכ"ום ואינו כדין לא יגמור לגרש בודאי לכן אינו גט בודאי כלל גם לפסול מן הכהונה. ומאי דאמרי דכדין דנכרים פסול ואע"פ שהוא גמר וגריש הוא כדי שלא תהא כל אחת וא' הולכת ותולה עצמה בנכרי כמו שאמר רב משרשיא והש"ס לא הזכיר שלא כדין דישראל דהא מעיקרא פשיטא ליה דהוא פסול מדרבנן כמ"ש דלמאי צריך עוד להזכיר דלא דיבר אלא בענין לתרץ הקושיא מה נפשך וכו' ומה גם דהדבר מובן מעצמו דשלא כדין דנכרים הוא דלא מחלף בכדין דישראל אבל בשלא כדין דישראל ודאי דמחלף בכדין דישראל דהיינו דכמו התם גמר וגריש כדי לקיים המצוה ולית ליה פסידא גם בשלא כדין גמר וגריש דהוא ידמה כיון דהוא על ידי ישראל יאמר דכדין עשו וגמר וגריש וגם בת"ח דידע דלאו כדין עשו מ"מ גמר לגרש משום מצוה כדי שלא להרבות ממזרים בישראל וכל הענין שכתבתי בפירוש הא' יחולו ג"כ בפירוש זה ודוק היטב כי הכל יבא על נכון

פרק ג' דין ד' יתר על כן אמר לסופר כתוב ואי זו שארצה אגרש בו וכו' ה"ז ספק גירושין ע"כ. כתב הלח"מ הא דלא הביא הרב תולה בדעת אחרים וכו' ומה שנשאל הבעיין הוא אי ליהוי כספק מגורשת או דומיא דאחריני דפוסל לכהונה לבד אבל ודאי מגורשת לא אסיק אדעתיה עכ"ל. דבריו קשים דהא הבעיא היא אם אמרינן בזה יש ברירה או אין ברירה דהא אביי קא פריך להמפשיט וקאמר קא בעי מניה תולה בדעת אחרים קא פשיט ליה תולה בדעת עצמו דהיינו דאימא דתולה בדעת אחרים יש ברירה דהיינו דתולה בדעת עצמו אין ברירה דהוא פוסח על שתי סעיפים אבל זה שתלה באחרים גמר בדעתיה מעיקרא לאיזו שתצא וכמו שפירש"י. אלמא דהבעיין רצה לומר אם אמרינן דתולה בדעת אחרים יש ברירה ואם כן מגורשת בודאי. ומה שנתקשה לו דלמה לא הביא רבינו תולה בדעת אחרים לא קשה דהא רבא ס"ל דמאן דאית ליה ברירה לא שנא תולה בדעת עצמו ול"ש תולה בדעת אחרים וכו' והכי מוקים לה במסקנא. וכיון שכן כיון שכתב רבי' בתולה בדעת עצמו דהיא ספק מגורשת והטעם כמו שכתב מר"ן בכ"מ הוא הדין בתולה בדעת אחרים נמי ודוק

דין ה' מי שכתב גט לגרש את אשתו וכו' ואם גירשה באותו גט הישן הרי זו מגורשת ותנשא בו לכתחלה וכו' גטה קודם לבנה עכ"ל. כתב הלח"מ דיש להקשות בגט ישן אמאי כשר הא מוקדם הוא וכו' לא מצאתי שהתוספות הקשו קושיא זו ולעד"ן דלא קשה כלל דגט מוקדם שהקדים זמנו בשקר הרי הוא כאילו מזוייף: מתוכו. אבל בזה שהוא נכתב בזמנו בכשרות אלא שלא נתנו לה בזמן הכתיבה אינו פוסל. שהרי רבינו לעיל בראש פרק ב' כתב וז"ל וכן אם אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי ואמר לעדים לחתום כותבים וחותמים ונותנים לו והוא מגרש בו בכל עת שירצה עכ"ל. אלא הכא שנתייחד עמה אחר שכתבו חיישינן שמא ישהא הגט. כמו שכתב רש"י וז"ל שמא ישהא הגט שנתים ושלש בין כתיבה ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן ואח"כ יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורים שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מן הפנויה נולד משגירשה והוי פגם עכ"ל. להכי לכתחלה לא יגרשנה באותו הגט. ואם גירשה הרי זו מגורשת ותנשא בו לכתחלה דמשום חששא זו אינו נפסל הגט כן נראה פשט דברי רבינו ז"ל ודוק

דין ז' מפני תקנת סופר התירו חכמים לסופר שיכתוב טופסי גטין וכו' כתב הרב המגיד ומוקי לה ר"י מפני תקנת סופר וכו' קרי רב עליה דר"ל טוביינא דחכימי עכ"ל. הנה מדבריו אלו נראה דגריס בדברי רבינו כמו גירסא שלפנינו אבל הראייה שהביא לרבינו מדקרי רב עליה טוביינא דחכימי אדרבה משם נראה בהפך וכמו שפי' שם רש"י ז"ל: ונראה דה"ה ס"ל דרבינו לא יפרש כדברי רש"י אלא מה שאמר ר' זירא וכו' אמר רב הלכה כר"א לא קאי על ר"א דמוזכר במתניתין אלא על ת"ק וכמו שאמר רב יהודה אמר שמואל וכו' ורבי אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי. ומה דפריך עליה דרב בש"ס ואפי' בשאר שטרות נמי והאמר רב פפי וכו' דהיינו דרב דפסק כת"ק גם במה שאמר דמותר לכתוב טופסי שטרות והאמר רב פפי וכו' האי אשרתא דדייני וכו' דהיינו דגם באשרתא דדייני שחתימת השטר אמת ומזומנים העדים לפניהם לקיימה אפ"ה מחזי כשקרא כמו שפירשו התוס' בסוגיין בד"ה הכא נמי וכו'. ואם כן גם בשאר שטרות אפילו בטופס מתחזי כשקרא. ומה דלא פריך עליה דרב אלא אם אמר גם בשאר שטרות אבל על טופסי דגיטין לא פריך. אפשר לומר דהכוונה דאם בטופסי דגיטין פסק כוותיה דר"א דהוא ת"ק לא לפרוך עליה מדאמר רב פפי. דאפשר דמשום עיגון דאתתא נמי התירו אבל בשאר שטרות קשה מדאמר רב פפי דרב פפי לא דיבר בגיטין נמי. ולפי האי פירושא אתי שפיר דגם בשאר שטרות נמי דקא נקיט בלישניה דהיינו דגם בשאר שטרות נמי פסק כוותיה דיהא מותר. אבל לפי' רש"י ז"ל דפירש דרב קאי אר"א דמוזכר במתניתין לא אתי לישנא דנמי דקאמר. והוא ז"ל בדוחק פירש לה דהיינו במאי דפליג ר"א ואכשר בטופסי שטרות אמר רב נמי הלכה כר"א