לבב דוד נו

מדאורייתא משום דהוא גמר וגריש שאומר דין אמת דנו. א"כ אם היה הבעל ת"ח וידע שטעו בדין משמע דלא גמר וגריש והוי בטל מדאורייתא. ובכל כי האי גוונא הו"ל לרבינו לבאר זה וג"כ באנסוהו עכ"ום בדין והוא אינו ת"ח שלא ידע שכדין הם עושים א"כ לא גמר וגריש והוי בטל מן התורה: ונ"ל לומר דממה שכתב רבינו הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש. משמע דגם בידע שטעו הוא גומר ומגרש משום כיון דישראל הם האונסים אותו ומעשיהם קיים אם לא יגמור ויגרש הרי היא נישאת לאחר וירבו ממזרים בעולם להכי להסיר. זאת המכשלה הוא גומר ומגרש. דזהו שכתב רבינו . הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש דהיינו אע"פ שידע דשלא כדין עשו אבל בשלא כדין דנכרים ודאי דלא יגמור לגרש לפי שהעכ"ום עושים מעשיהם והולכים להם והוא אח"כ ילך לב"ד של ישראל ויגיד להם והם יכריזו שזאת האשה אינה מגורשת לא כן כשישראל הם האונסים והם טועים בדין למי ילך לו להסיר המכשלה והרי הם סוברים שכדין עשו דמשום זה גומר וגריש. ובאנסוהו עכ"ום בדין והוא אינו ת"ח שידע שכדין עשו מ"מ כיון שהוא לא ידע הדין ודאי שגומר בלבו דאם כפי הדין הם עושים הרי הוא מגרש מדעתו ורצונו. וזהו שכתב רבינו וז"ל הואיל והדין נותן שיכתוב ה"ז גט פסול ע"כ דהיינו כיון שהדין כך הוא שיכתוב ה"ז גט פסול דווקא ומשום מה שכתב אח"כ ולמה לא בטל וכו' מאחר שהוא רוצה להיות מישראל וכו' וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו ע"כ. דהיינו כיון שהוא רוצה להיות מישראל וכו' גומר בלבו לגרש אם הדין כך הוא שהוא צריך לגרש. אף ע"פ שהם עכ"ום לפי שהוא חזר לקבל מה שהדין נותן: אלא שאכתי יש להסתפק אם ישראל שאינו ב"ד אלא גברא אלמא הוא שאנסו שלא כדין דאיפשר דלא גמר וגריש. דיאמר דילך לו אצל ב"ד אח"כ ויאמר דשלא ברצוני גרשתי דהא שלא כדין כפה אותי: ונ"ל כיון שכתב רבינו וז"ל הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש ע"כ. משמע דבישראל מאן דהוא גומר וגריש ועוד דלא שלל אלא עכ"ום דווקא ונראה הטעם כיון דהוא ישראל וידו תקיפה ואינו חושש לב"ד הבעל לא סמיך אב"ד שיתקנו זה אלא גמר וגריש: הדרינן לפי מה שפירשתי דלדעת רבינו דמה שאמר שמואל שלא כדין דישראל הוא פסול מדרבנן דוקא א"כ מאי האי דקאמר ופוסל לכהונה דלמאי צריך. ודאי דכיון דהוא כשר מדאורייתא הרי גט מעליא ופוסל לכהונה. ונראה שזה הוא מ"ש מר"ן בכ"מ וז"ל ולישנא דר"נ נמי הכי דייק דקאמר פסול ופוסל דמשמע דלית ביה שום צד גט אלא שפוסל בכהונה, ע"כ. דהיינו דאם הוא פסול מדרבנן ודאי דפוסל לכהונה לזה אני אומר דאדרבה בכוונה קאמר לה כדי שלא נאמר שהוא פסול מדאורייתא ואם כן אינו פוסל לכהונה להכי אמר ופוסל לכהונה משום דמדאורייתא גט מעליא הוא ואינו פסול אלא מדרבנן- והראיה לזה שהרי בפרק המגרש בסוגיא הנז' קאמר רב משרשיא דבר תורה גט מעושה בנכרים כשר ומה טעם אמרו פסול וכו' דמשמע דפסול ופוסל דאמר רב נחמן אמר שמואל ובנכרים כדין פסול ופוסל הוא משום גזרה שלא תהיה כל אחת ואחת וכו' הרי דגם בגט שהוא פסול מדרבנן משום גזרה קאמר עליה פסול ופוסל

ולכאורה דלזה יש לדחות דאימא דמה דנקט בנכרים כדין פסול ופוסל הוא משום דנקט לה בישראל שלא כדין הכי ואימא דהוא פסול מדאורייתא להכי נקט לה גם בנכרים הכי. אבל מדברי רש"י שם משמע דשלא כדין דישראל דקאמר עליה פסול ופוסל הוא מדרבנן דכתב בד"ה שלא כדין דנכרים וכו' ואתי למימר שלא כדין דישראל נמי לא ואמרן לעיל דפסיל היא גופה גזרה היא אטו כדין וגזרה לגזרה לא גזרינן עד כאן לשונו. משמע דדין שלא כדין דישראל כולו דפסול ופוסל מדרבנן דהיינו שאף על פי שאמרו הגט פסול אפי"ה פוסל לכהונה דכולו משום גזרה מדרבנן וכיון שכן אי אפשר לומר דנקט הכי בנכרים משום דנקט הכי בישראל שלא כדין. ובלאו הכי מר"ן ז"ל לא קא דייק הכי על שלא כדין דישראל. אבל הוא ז"ל קא דייק לה מכדין דנכרים. וכבר כתבתי שרב משרשיא הוא אומר' מדרבנן הוא ואפ"ה קאמר עלה פסול ופוסל: והנה אח"כ ראיתי להלח"מ דמפרש דברי רש"י אלו דהכוונה דשלא כדין דישראל אינו גט כלל וגזרו דפוסל לכהונה. אטו כדין דישראל דהוא גט מעליא דפוסל לכהונה. ולהכי כתב רש"י דאיהו גופיה גזרה אטו כדין דישראל ולהכי לא גזרינן בשלא כדין דעכ"ום משום שלא כדין דישראל

איברא ודאי דלדעת מר"ן הכ"מ ודאי דלא מפרש כמו הלח"מ דאל"כ היה לו לתמוה על רבינו גם על שלא כדין דישראל דאמר רבינו דהוא פסול דוקא. והא מדברי רש"י משמע דהוא בטל מן התורה. אלא ודאי דפשיטא ליה דדברי רש"י כמו שהבנתי אני דהוא כשר מן התורה ומדרבנן פסלי ליה משום דשלא כדין הוא ולפי שהיה צריך להיות דאינו פוסל נמי דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש והם אמרו דפסול יהיה ואפי' ריח הגט אין בו להכי אמרו דפוסל לכהונה גזרה כדין דישראל דהוא כשר דפוסל לכהונה. דלהכי לא הקשה על רבינו משלא כדין דישראל: אלא דאם כן מאי קא דייק על רבינו מלישנא דרב נחמן דאמר פסול ופוסל דמשמע דלית ביה שום צד גט והרי בשלא כדין דישראל דהוא כשר מן התורה ונקט האי לישנא רב נחמן. א"כ גם בכדין דנכרים הכי פירוש דבריו ומאי שנא זה מזה: וכן נראה מדבריו בב"י סי' קל"ד דישראל שלא כדין פסול מדרבנן דוקא וכדין דנכרים אינו גט ותמה שם על רבינו כמו שתמה בכאן ולא ידעתי דמאי שנא זה מזה והלא בלישנא חדא אמרם רב נחמן: הן אמת שמדברי רש"י שכתב בנכרים בדין אף על גב דלאו גיטא גזרו רבנן וכו' הכי משמע דהוא בטל מן התורה וכמו שכתב כאן בכ"מ ובב"י אבל מדיוקא דלישנא דרב נחמן לאו דיוקא הוא וכמ"ש

ועל הלח"מ דסבר דדעת רש"י ז"ל דשלא כדין דישראל אינו גט תמיה אני דהא קא פריך אי לאו בני עישוי נינהו מיפסל לא ליפסל משמע דמשום דגיטם בטל מן התורה להכי לא ליפסל. ואם שלא כדין דישראל הוא אינו גט מן התורה הוא כאינו בני עישוי ואמאי ליפסל. דהשתא לא ידע הך תירוצא דמסקנא דגזרינן הא אטו הא אלא ודאי דפשיטא ליה דשלא כדין דישראל הוי גט מדאורייתא כיון דבני עישוי נינהו אלא מדרבנן הם אמרו דפסול משום דעשו שלא כדין: וכן נראה שזה דעת רש"י ז"ל במה שכתב שם על שלא