לבב דוד נה

לשמוע דברי חכמים. דהיינו דמשום זה גמר ומגרש. ואמר אלא סברא הוא אגב אונסיה גמר ומקנה. ואח"כ קא מותיב רב יהודה גט המעושה בישראל כשר ובנכרים פסול. דהיינו דקא פריך ליה מבנכרים פסול. דהיינו דבשלמא דבישראל כשר משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וגמר ומגרש אבל בנכרים דליכא האי טעמא לא גמר ומגרש אגב אונסיה וקשיא לרב הונא. דכיון דליכא מצוה לא מקנה אגב אונסיה וכמו שפירש שם רש"י ז"ל דנראה להדיא דלהכי סוגיא דפרק המגרש דנכרים משום דלאו בני עישוי נינהו. דאל"כ מאי קא פריך ליה מבנכרים. דהתם שאני דלאו בני עישוי נינהו אלא ודאי דפשיטא ליה לש"ס דליכא האי טעמא. ולהכי קא פריך שלפי דעתו של רב הונא צריך דגם בנכרים יהיה כשר דאגב אונסיה גמר ומגרש. דלא מפסיד מידי וכמו שפירש שם רש"י. ותירץ ליה הא איתמר עלה אמר רב משרשיא דבר תורה אפילו בנכרים כשר וכו' דהיינו דמדאורייתא בנכרים כשר דאגב אונסיה גמר ומגרש דלא מפסיד מידי אלא מדרבנן אמרו דפסול כדי שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה ביד נכרים ומפקעת עצמה מיד בעלה הרי רב משרשיא לא בא לומר דבני עישוי נינהו כמו הכא אלא דבא לתרץ להעמיד דברי רב הונא דאמר דאגב אונסיה גמר ומקנה דלהך סוגיא לא סלקא דעתיה לומר דטעם נכרים משום דלאו בני עישוי. דמאי אית לן בהו דהעיקר הוא המגרש אם גמר וגריש או לא. ולהכי לא פריך עליה דרב משרשיא מדברי שמואל דאמר בהמגרש דשלא כדין דנכרים אפילו ריח גט אין בו כמו דפריך התם ונהוי כשלא כדין דישראל. וליפסיל דרב משרשיא איירי לענין דגמר וגריש וכיון שהוא בדין גמר וגריש אבל בשלא כדין לא גמר וגריש. ומה דשלא כדין דישראל דמפסיל הוא משום דהוא גמר וגריש וכמו שאכתוב לקמן ומה שאמר שמואל דפסול הוא מדרבנן כיון שעשו שלא כדין וא"כ לא שייכא הך פירכא. ותדע דהתם מדברי שמואל דפרק המגרש לא פריך עליה דרב הונא משלא כדין דאמר אפי' ריח הגט אין בו. ולא אמרינן אגב אונסיה גמר ומגרש. דפשיטא ליה לש"ס כיון דהוא שלא כדין שלא היה לו לגרש ודאי דלא גמר וגריש דאין לך הפסד גדול מזה דהוא מפסיד אשתו. אבל בסוגיא דפרק המגרש דהש"ס קא עביד האי חילוקא דבני עישוי נינהו או לאו בני עישוי נינהו. ולא משום דגמר וגריש או לא גמר וגריש. והביא דברי רב משרשיא על הך קושיא דקפריך מה נפשך אי נכרים בני עישוי אתכשורי נמי ליתכשר אי לאו בני עישוי נינהו מיפסל לא ליפסל דקא מתרץ לה מדברי רב משרשיא והוסיף בדברי רב משרשיא גט מעושה. דהיינו כאילו רב משרשיא בא לומר דנכרים בני עישוי נינהו- דהוא בא לתרץ הך קושיא מה נפשך וכו' דנכרים בני עישוי נינהו ומה טעם אמרו פסול שלא תהא כל אחת ואחת הולכת וכו' אתי שפיר דקא פריך ליה אי הכי שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו. וניהוי שלא כדין דישראל וליפסול. דהיא ודאי פירכא אלימתא כיון דנכרים שוים לישראל ובכדין פסול משום גזרה שלא תהא כל א' וא' הולכת וכו' א"כ בשלא כדין תהוי שלא כדין דישראל. דנמצא דלפי סוגיא דפ' המגרש רב משרשיא אתי לתרוצי הך קושיא מה נפשך וכו' דהוא משום בני עישוי או לאו בני עישוי ולפי סוגיא דפ' חזקת הבתים דרב משרשיא בא לתרוצי מאי דפרכי על רב הונא דאמר דאגב אונסיה גמר ומקנה בהיכא דלית פסידא. ממתניתין דבנכרים פסול דאמאי פסול כיון דהוא כדין ולא מפסיד מידי הרי גמר וגריש. דעל זה תירץ רב משרשיא דבר תורה אפילו בנכרים כשר דגמר וגריש. אלא משום שלא תהיה כל א' ואחת הולכת וכו' דלא הזכיר בדברו גט מעושה כמו התם. דהכא לא נכנס בזה הש"ס אלא משום אי גמר וגריש. ולהכי רבינו עדיפא ליה סוגיא דפרק חזקת הבתים כיון דהוא פסק כרב הונא ואליביה קא מוקמי למתני' הכי בש"ס דבנכרים דקתני מתניתין פסול בכדין הוא מדרבנן דלא כסוגיא דפרק המגרש דבנכרים כדין פסול מדאורייתא להכי כתב דבנכרים בכדין פסול דוקא וכתב ולמה לא בטל גט זה שהרי היה אנוס בין ביד עכ"ום בין ביד ישראל. לומר דאין חילוק בין ישראל לעכ"ום. אלא לפי שלא תקשה שזה אנוס ולא גמר וגריש קאמר שאין זה אנוס כיון שהוא מחוייב לעשות דבר זה אע"פ שמעיקרא לא רצה לגרש הוא מחמת שיצרו תקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו. בין על ידי ישראל בין על ידי עכ"ום כמו סוגיא דפרק חזקת הבתים דבגירושין כדין אית לן האי סברא דגמר וגריש. דודאי דגם בעל ידי עכ"ום נמי כיון דהוא כדין. דהאי סברא רצה המקשה לומר דהוא טעמא דמתניתין דקתני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כדי ליפרוך על רב הונא דוקא הכי אבל באונס דמכר לא. שנמצא דאף דאם דינא דאונס דמכר לא גמר ומקנה בהאי גמר וגריש. וזהו שכתב רבי' שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן. דהיינו דזה דגירושין כדין אינו אנוס כלל ולא יחול שם אנוס אלא בהוכה עד שמכר או עד שנתן. ואע"פ שרבינו ס"ל בפ"י מהל' מכירה כרב הונא דמכר נמי גמר ומקנה מ"מ הוא אנוס מקרי אלא דעל ידי האונס גמר ומקנה. וסובר רבינו כיון דבפרק חזקת הבתים קא מוקמי למתניתין משום דגמר וגריש דהוא משום דמצוה לשמוע דברי חכמים. א"כ להאי סוגיא זו בשלא כדין דאמר שמואל בפרק המגרש דבישראל שלא כדין פסול ופוסל הוא פסול מדרבנן דוקא כיון דהעיקר הוא משום גמירת לב הבעל לגרש א"כ גם בשלא כדין. כיון שרואה דישראל כופין אותו הוא אומר דודאי דדינא קא עבדי וכיון שנתרצה לגרש ודאי דגמר וגריש. דהרי גם הכופין אותו הוא משום דהם טעו דנראה להם הדין או שהיו הדיוטות שלא ידעו דינא שהיה נראה להם שהדין כך לכופו לגרש. דאי אפשר דב"ד או אפילו הדיוטות יבאו לעשות במזיד שלא כדין. וא"כ גם הוא גמר וגריש שאומר שדין אמת דנו זהו שאמר רבינו וטעו בית דין של ישראל או שהיו הדיוטות דהיינו שודאי שלא במזיד עשו. אלא שנראה להם שהדין כך הוא. וכיון שכן גם הבעל בראותו שישראל אנסוהו יגמור ויגרש אלא שאמרו חז"ל שהוא פסול מדרבנן כיון דהוא שלא כדין גירש. ודכוותה פסול דקאמר אח"כ ובנכרים כדין פסול ופוסל דהוא מדרבנן. וכמו שנראה מסוגית חזקת הבתים כמו שכתבתי לעיל. אבל אם אנסוהו עכ"ום והוא שלא כדין לא גמר וגריש ואינו גט כלל: אבל איכא למשמע דלפי מה שפירשתי בדעת רבינו דכשהוא נעשה על ידי ישראל שלא כדין דהוא כשר