לבב דוד נד

דבריו: וקשה לי על זה דאם דמה שפסק רבינו דבחרש לא מהני כתב בידו הוא מהך ברייתא שהביא אחר כך דלא מהני רמיזותיו וקפיצותיו ואם כן הוא הדין דלא מהני בכתב ידו דהוא דומה לרמיזותיו א"כ היאך אמר רב דבחרש מהני בכתב ידו והלא הוא דומה לרמיזותיו וכיון דלהך ברייתא לא מהני רמיזותיו ה"ה דלא מהני כתב בידו: ומכ"ש דתקשה אדרב יוסף דפריך אדרב כהנא מאי קמ"ל תנינא נשתתק וכו' והא ברייתא בפירוש דבחרש לא מהני רמיזותיו וה"ה כתב ידו לפי סברתו דשוים נינהו

ואפשר שר דכוונת המפרש דרבי זירא דאמר אלם | קאמרת דתנינא וכו' דהוא אדרבא לומר דבחרש לא מהני כתב ידו דשאני אלם דתניא וכו' הרי הן כפקחין לכל דבריהם ולהכי רבינו פסק דבחרש לא מהני ובנשתתק מהני. והביא הך ברייתא לעיקרא דדינא דבחרש לא מהנה רמיזותיו וקפיצותיו. ועל רב כהנא אמר רב ורב יוסף לא קשיא להו הך ברייתא דאינהו ס"ל דכתב בידו עדיף מרמיזותיו. ורב יוסף דקא פריך מאי קמ"ל תנינא נשתתק הוא משום דמדמי הרכנה דאלם לכתיבה דחרש דכמו שאלם על ידי הרכנה ניכר שמבין ומתרצה וע"י זה כותבין גט ה"ה חרש ששאלוהו בכתב והשיב בכתב יש הוכחה שהוא מבין בטוב אע"פ שאם שאלוהו בכתב והרכין בראשו אינו מועיל כלום וכמו שכתבו שם התוספות יעו"ש

דין ט"ו אמר כשהוא בריא וכו' כתב הכ"מ יש לתמוה וכו' וצ"ע עכ"ל. ואנכי איש צעיר דקדקתי בדברי רבינו שכתב בדין י"ד מפני שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו. אלמא דלא מחשבינן ליה כשוטה ממש. דס"ל לרבינו דמה שאמרו בש"ס ור' יוחנן מדמי ליה לשוטה לאו לשוטה ממש. אלא דלא מדמי ליה כישן כמו שסובר ר"ל. ורבינו דבריו חיים וקיימים שכך אמר בש"ס בתר הכי ומי אמר ר' יוחנן הכי וכו' הכא דעתא שגישותא הוא. דמשמע דאיני כשוטה ממש. אלא שדעתו מבולבל דוקא וכיון שכן הגט אינו בטל מדאוריי' דלא דמי לשוטה ממש: וגם לפי מה שתירץ הוא ז"ל דלית לן לפלוגי כולי האי דלר"י אם כתבו אינו כלום ולר"ל כותבין לכתחלה ומסתיין דנימא דלר"י אם כתבו ונתנו פסול וכן כתב בב"י סי' קכ"א אם כן לר"י דפסקינן כוותיה דמדמה לשוטה משום דמחוסר מעשה לא יש חילוק בן סמיא בידן ללא סמיא וקאמרינן עליה דפסול קאמר דלא לפלוגי כולי האי משום הכי לא חילק רבינו בין סמיא בידן ללא סמיא בידן

דין י"ח המקדש קטנה על ידי אביה וגירשה וכו' כתב הלח"מ הא דכתב בפ' ג' מהלכות אישות וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קידושיה וכו' ואי בגירושין אינה יכולה בקידושין מהיכא תיתי ע"כ. תמיה אני על דבריו אלו דרבינו יסבור דנערה יכולה לקבל קידושין. דלהכי מפרש דמה שאמר שם דהאשה הגדולה עושה שליח הוא גם על נערה דעושה שליח דאיך אפשר לומר כך. והרי בדין י"א כתב רבינו וכן כשהיא נערה רשותה בידו. דמשמע דאינה יכולה לקדש עצמה. וכן בדין י"ג כתב נתקדשה קודם שתבגור שלא לדעת אביה אינה מקודשת. וזה מוכרח וכמ"ש הרי"ף ז"ל על פלוגתא דמתניתין וז"ל וכי פליגי רבנן עליה דר' יהודה בגירושין אבל בקידושין דברי הכל אביה ולא היא כדגרסינן בפרק האיש מקדש אמר רבי יוחנן מחלוקת לגירושין אבל לקידושין דברי הכל אביה ולא היא וכו' ולהכי שאני קידושין מגירושין. ועיין מ"ש שם הר"ץ הטעם דהוא להדיא מבואר בש"ס דנערה אינה יכולה לקבל קידושין. וכיון שכן מה שאמר רבינו דהגדולה נערה בכלל הוא היכא דשייך בנערה. אבל היכא דלא שייך בנערה כמו שביאר דאין הנערה יכולה לקבל קידושין. אם כן לא קאי עלה מ"ש וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קדושיה דלא קאמר אלא ביכולה לקדש עצמה תוכל לעשות שליח וזה ברור

דין י"ט קידשה אביה כשהיא קטנה ומת אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר ה"ז מתגרשת משיגיע הגט לידה ואם לאו אינה מתגרשת עד שתבחין ואם גירשה אינה מגורשת ע"כ. משמע דהא דצריכין אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר הוא דוקא כשמת אביה דאז היא מתגרשת על ידי עצמה להכי צריכין שתהא מבחנת בין גיטה לדבר אחר. אבל כשאביה חי דאביה הוא מקבל גיטה וכמו שכתב בדין הקודם שקטנה אביה מקבל גיטה אז לא צריך שתהא מבחנת בין גיטה לדבר אחר משום דכל שהיא מתגרשת על ידי אביה משלחה ואינה חוזרת קרינן בה. ועלה על דעתי לומר דרבינו איירי בקטנה אף משנישאת ולא הזכיר אירוסין אלא לענין נערה דוקא. ואח"כ ראיתי להרי"ף ז"ל שמדבריו נשמע דבקטנה דהיא ברשות אביה היא דמתגרשת ע"י אביה דהיא ארוסה דוקא ומשמע דמשנישאת אין לאביה רשות בה והר"ן שם האריך וכתב שהרמב"ן עוד סייעה לדברי הרי"ף מהירושלמי ובירושלמי לפרושי מתניתין אתא דדוקא נקט מאורסה וכו' ודוקא נמי נערה דאילו קטנה מאורסה אביה ולא היא נישאת היא ואביה כלומר היא ואביה שוין בדבר ובקטנה שאין בה דעת איירי וקאמר דכשם שאביה אינו מקבל את גיטה לפי שכבר יצאה מרשותו וכו' אבל יש בה דעת היא ולא אביה וכו' כדברי הרי"ף ע"כ אלמא דמתניתין איירי בארוסה דווקא וא"כ מ"ש הרי"ף אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה אביה מקבל את גיטה ולא היא דהיינו שהיא ארוסה שעדיין היא ברשות אביה דוקא וכיון שכן גם רבינו איירי בארוסה דוקא וכן משמע מדנקט המקדש קטנה וכו' דמשמע דלא אית בה אלא קידושין דווקא ולא נישאת עדיין וכן בטור סימן קמ"א פסק דבקטנה שנשאת היא בעצמה מקבלת גיטה וכתב הב"י עלה כתבו התוספות בפ"ק דקידושין גבי האי דאיבעיא לן ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה ונראה לר"י שאין האב יכול לקבל גט לבתו קטנה משנשאת והביא ראיה לדבר מהירושלמי וכן כתב הר"ן בפ' התקבל עכ"ל

דין כ' מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו וכו' ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכ"ום בין ביד ישראל וכו' הנה הקושיות שיפלו על רבינו מפרק המגרש דף פ"ח הם מבוארים ונלע"ד שדברי רבינו הם מבוררים מהך סוגיא דפ' חזקת הבתים דף מ"ח דבהך סוגיא משמע דלא מחלקינן בין ישראל לנכרים משום דלאו בני עישוי נינהו דהעיקר הוא אם יגמור בלבו לגרש או לא דמעיקרא קא מייתי הש"ס ראיה לדברי רב הונא דאמר תליוה וזבין זביני זביני וכו' מהא דקתני וכן אתה אומר בגיטי נשים וכו' דאף דבאונס עשה גמר ומגרש. ופריך ליה דילמא שאני התם דמצוה